דו"ח חדש חושף את המחירים הקשים של המלחמה על ילדי ישראל

הם לא החזיקו נשק, לא עמדו על הגבול, לא ניהלו ישיבות קבינט - ובכל זאת, הם שילמו מחיר כבד. לעיתים הקשה מכולם. ילדים. עשרות נרצחו, מאות יתומים, אלפים נפגעו - בגוף, בנפש, בבית ובלב. הדו"ח של המועצה הלאומית לשלום הילד לשנת 2024 מציג לראשונה תמונת מצב מלאה, מפורטת וכואבת של השפעות מלחמת חרבות ברזל על ילדי ישראל. וזו תמונה שאי אפשר להישאר אדישים אליה.

56 ילדים נרצחו במהלך המלחמה - הנתון הפשוט הזה אומר הכול. מאחורי המספר עומדים שמות, חדרים ריקים, בובות יתומות. 36 מהם נרצחו ביום אחד - 7 באוקטובר, היום שבו השתנתה המדינה. אבל המוות המשיך. 14 נרצחו מרקטות, ארבעה בפיגועים ושניים מתו בשבי חמאס.

מעבר לכך, 359 ילדים איבדו הורה אחד בפעולות איבה, 30 מהם הפכו ליתומים משני הוריהם. 612 ילדים ונוער התייתמו מהורה ששירת בכוחות הביטחון. מספר הילדים ששכלו אחים או אחיות עומד על יותר מאלף.

וכאן מגיע הנתון שמקפיא דם: ערב המלחמה, היו בישראל 275 יתומים עד גיל 18 מחללי צה"ל. שנה לתוך המלחמה - 789. פי שלושה. וכמעט מחציתם - ילדים בני פחות מ-9. זו לא רק טרגדיה אישית, זו מגמה חברתית.

מלחמות קודמות נגמרו מהר יותר. הפעם, המלחמה נמשכת - והטראומה עמה. יותר מאלף ילדים פונו לבתי חולים בעקבות פציעות הקשורות למלחמה. מעל 23 אלף ילדים הוכרו כנפגעי פעולות איבה, כשל-3,000 מהם נכות פיזית או נפשית קשה. במילים אחרות - לא מדובר רק באירוע חד-פעמי, אלא בשבר מתמשך.

גם הבית, מקום המפלט, לא נותר קבוע. 38,628 תלמידים פונו מבתיהם - חלקם חודשים ארוכים. במסגרות חינוך ייעודיות, באולפנים מאולתרים, לעיתים גם בלי חברים ובלי שגרה. ולא כולם חזרו. גם אחרי שנה - אלפים עוד לומדים מחוץ לביתם.

מלחמה לא משאירה צלקות רק בגבול, היא חודרת אל תוך הבית. לפי הנתונים, נרשמה עלייה של 122% בתיקים פליליים על עבירות חמורות נגד קטינים בתוך המשפחה - כולל רצח וניסיון לרצח. תיקים על עבירות מין בתוך המשפחה עלו ב-12%. המערכת מדווחת גם על עלייה דרמטית של 140% במקרים שבהם ילדים חוו גם אלימות וגם פגיעה מינית.

ומה קורה מחוץ לבית? גם שם אין נחמה. הפגיעות המיניות ברשת עלו ב-80%. והזנחה? עלייה של 36% במספר המקרים בהם ילדים הושארו ללא השגחה ראויה.

דווקא כשנדמה שהלב כבר לא יכול להכיל עוד - מגיעים הנתונים ממערכות הבריאות, והם חושפים את המימד השקט של המשבר. עשרות אלפי פניות של ילדים והוריהם על רקע רגשי, נפשי וטראומתי. חרדה, דיכאון, הפרעות אכילה - כל אלה נמצאים בעלייה משמעותית, בעיקר בקרב ילדות ונערות.

בקופת חולים מכבי, למשל, נרשמה עלייה של 22% באבחנות חדשות בתחום בריאות הנפש. אצל ילדות בגילאים שנתיים עד 11 - העלייה החדה ביותר. מנגד, דווקא בקופת חולים לאומית דווח על ירידה במספר האבחנות - מה שמעלה שאלות קשות על פערי נגישות וטיפול.

למרות שמספר ניסיונות ההתאבדות הכללי בקרב ילדים שהגיעו למיון ירד ב־13% בשנת המלחמה, המבט הקרוב מגלה מגמות מטרידות: בקרב ילדים עד גיל 9 חלה עלייה של 25% בניסיונות התאבדות - גיל שבו ילדים אמורים לשחק, לא לחשוב על מוות. מספר ניסיונות ההתאבדות של ילדות עד גיל 9 הוכפל לעומת השנה שקדמה למלחמה.

אצל נערות בגילאי 15-17, שיעור ניסיונות ההתאבדות עמד על 86% מכלל ניסיונות ההתאבדות בגילאים אלו - עלייה של 9%. גם במערכת החינוך נרשמה תנועה חדה: עלייה של 15% בהערכות סיכון להתאבדות שבוצעו בשירות הפסיכולוגי החינוכי, ו־42% יותר טיפולים פסיכולוגיים במקרים של סיכון אובדני. כ־40% יותר הדרכות ניתנו לצוותים חינוכיים כדי לזהות ולתמוך.

המורים לא רק חינכו השנה - הם גם שרתו במילואים. כ-3,000 מהם שירתו למעלה מחודש. מספר הפניות לקו הסיוע של משרד החינוך עלה פי 1.6, כאשר הרוב המכריע - בקשת עזרה רגשית. גם המערכת ידעה משברים: ירידה במספר הפסיכולוגים החינוכיים, עומס עצום בתחנות השירות הפסיכולוגי.

כ-60% מהילדים והנוער מדווחים על עלייה בשימוש בטיקטוק ואינסטגרם מאז פרוץ המלחמה. המסכים הפכו לא רק למקור הסחת דעת, אלא גם למרחב ביטוי, פחד - ולעיתים, סיכון ממשי לחיים.

מנכ"לית המועצה לשלום הילד, עו"ד ורד וינדמן: "בטבח 7 באוקטובר ובמהלך המלחמה נרצחו 56 ילדים, 23,212 ילדים הוכרו כנפגעי פעולות איבה לאחר שנפגעו בגוף או בנפש. מדובר במספרים שהדעת מתקשה לקבל והנפש מתקשה לשאת. טראומת בוקר הטבח, העובדה שעדיין ישנם חטופים בעזה, ביניהם גם הורים לילדים, והמלחמה המתמשכת- כל אלה מותירים בילדים ובנוער סימנים קשים ומדאיגים של מצוקות, חרדות ואתגרים נפשיים, חלקם קיצוניים מאוד".

וינדמן הוסיפה: "למלחמה מעגלי השפעה שחורגים מההשלכות הישירות הקשות שלה ואלה ניכרים, בין היתר, בכל מה שקשור לילדים בסיכון, ילדים נפגעי עבירות מין וילדים שחשופים לאלימות בבית. מגמה מדאיגה במיוחד נרשמה בקרב הילדים הצעירים, עד גיל 9. כך למשל, מספר הילדים שהוגדרו בסיכון אישי בגילאי 9-5 עלה בשיעור ממוצע של כ-14% בשנה הראשונה למלחמה לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה. דוגמא נוספת ניתן לראות בנתונים על אובדנות, על אף שחלה ירידה בסך כל ניסיונות האובדנות בשנה הראשונה למלחמה, נרשמה עליה של 25% בניסיונות התאבדות של ילדות וילדים עד גיל 9 שהגיעו למלר"ד".