מהלומה נוספת בשירות הביטחון הכללי הבוקר (שלישי), שלאחר הדחתו של ראש השב"כ רונן בר שאמור להפסיק לכהן בעוד תשעה ימים - הודיע אתמול נתניהו על מינויו של האלוף אלי שרביט לתפקיד. אולם, יממה בלבד לאחר מכן ובצל זעם מצד גורמים בימין - חזר בו מההחלטה.
בתוך כך, סערה מתחוללת בשב"כ ובקרב גורמים לשעבר מארגון הביטחוני סביב התהליך שמעביר ראש הממשלה את הארגון החשאי, שמתחו ביקורת חריפה. בין היתר, סביב העובדה שהארגון שרגיל לפעול בצללים, מצוי בחודשים האחרונים בכותרות - ולא מהסיבות של פעולות סיכול טרור או ריגול.
"מדובר במצב מסוכן שפוגע בעובדים ובעשייה המבצעית", מסרו בכירים לשעבר בארגון, שהוסיפו כי ההתנהלות מולו ומול בחירת ראשו הפכו את שירות הביטחון הכללי לשק חבטות. "הארגון חייב לרדת מהכותרות. אפשר לבקר, בטח אחרי הכישלון ההיסטורי ב-7.10, אבל אסור לחבוט בו. יש בו אנשים מסורים שעובדים 24/7 ופועלים לסכל טרור. רק הלילה האחרון הביא הישג בלבנון שעוד מוקדם לדבר עליו".
שב"כ עומד על סף מהפכה, ולא בהכרח חיובית, כששתי אסכולות מתנגשות זו בזו. מהפכה שתעצב את דמותו של הארגון החשאי לשנים הבאות וכרוכה בליבת הארגון, מרובע מודיעיני שכולל את הדסקֿ, השטח (רכזי שב"כ), החוקרים, ההפקה, והסיגינט.
כאמור, בראשית התהליך לבחירת ראש השב"כ הבא במקומו של רונן בר היו ארבעה מועמדים:
- מ', סגן ראש השב"כ עד לאחרונה שנמתחה עליו ביקורת בפורומים סגורים על חלקו ב-7.10 שטרם התברר. חרף זאת, הוא זוכה להערכה רבה מראש הממשלה בנימין נתניהו, שלראייה בחר בו להיות חבר בצוות המו"מ לשחרור חטופים תחת השר רון דרמר.
- יאיר (רולי) שגיא שהתמודד בעבר מול רונן בר על ראשות השב"כ, הפסיד, ופרש ומאז עוסק בטכנולוגיות אזרחיות.
- אייל ציר כהן, שבעבר היה ראש יחידה מבצעית באגף המבצעים של הארגון, וחלק מגורמים בסביבתו של נתניהו טוענים כי יש לו סיכוי גבוה ביחס לאחרים לקבל את תפקיד ראש הארגון.
- מפקד חיל הים לשעבר, האלוף במיל' אליהו (אלי) שרביט, שנבחר בהחלטה מפתיעה של ראש הממשלה, וכשכאמור ברקע הביקורת מציבור מצביעי ליכוד ומארצות הברית, בוטל מינויו בחלוף יממה.
כעת, עולה מחדש השאלה את מי יבחר ראש הממשלה לראש שב"כ, כשגורמים בסביבתו הקרובה של נתניהו טוענים כי יש סיכוי גדול כי זה יבחר גורם מחוץ לארגון. אולם, טרם הועלו שמות חדשים.
בעבר הרחוק, קבעו ראשי הארגון שרק מי ש"ערביסט" (קורא ומדבר ערבית, ועבר דרך ציר השטח) יכול להיות ראש חטיבה או ראש מרחב, כי חייבת להיות לו הבנה ברזי החקירה מקצה לקצה. למשל: כשיש פיגוע מנהל בכיר בשב"כ יורד לשטח, לא בהכרח כי הוא לא סומך על אנשיו אלא כדי לנהל את החקירה בה הוא חייב להבין, לפגוש מפקדי חטיבות מרחביות ומפקדי אוגדות.
אולם, משהו קרה לאור השנים, עם התעצמות אסכולה נוספת: דמויות בולטות שגדלו בציר המבצעים הפכו להיות ראשי אגפים ואף ראשי ארגונים, והיו אמורות להביא מימד חדש ויצירתי יותר לארגון. בין האסכולות נוצר מתח מובנה: אנשי השטח שהכירו כל ס"מ בארגון איבדו לפתע מהבלעדיות על המידע והידע, כי העולם הטכנולוגי ומאגר הנתונים ההולך וגדל כבר לא בהכרח עבר דרכם. אולם, מתחת לפני השטח ניטש ויכוח סביב השאלה, האם אנשי המבצעים שהתקדמו צמצמו את פערי השפה, התרבות והבנת נפש האויב.
לעד ייטענו אנשי השטח כי אנשי הדסק, אנשי הערכה בשב"כ, אנשי הדסק האופרטיבי, לא הלכו בלילה גשום בלב קסבה או במחנה פליטים, לא עצרו מבוקשים תחת אש, לא ראו את הזוועות אחרי פיגועים, לא ישבו לפגישות עם פלסטינים ולא ביקרו בקביעות במתקני החקירות כדי לאתר פיסות מידע קריטיות. על כן, שתי שאלות בוערות מעסיקות את אנשי הארגון בעבר ובהווה: האם ראש הממשלה יצניח גורם מחוץ לארגון שלא מכיר את רזי הפעילות שלו בישראל, בגבולות וברחבי העולם וכן איזו אסכולה יוביל ראש שב"כ הבא.