מעצרם אתמול של יונתן אוריך ואלי פלדשטיין, שנחשבים חלק מהמעגל הקרוב ביותר לראש הממשלה, הגיע לאחר שהזרועות החוקרות ייחסו לשניים, בין השאר, חשד בעבירת "מגע עם סוכן חוץ". מדובר כמובן בשלבים ראשונים של החקירה ורק בחשדות נגד השניים, אבל הפרשה המסעירה מעלה שוב פרשיות מהעבר שבהן מדינות זרות הצליחו להפעיל סוכנים בקודשי הקודשים של הצמרת הישראלית. יש לציין כי מדובר במקרים שבהם הורשעו אזרחים ישראלים בסעיפים חמורים יותר במדרג עבירות הריגול, בהשוואה לחשדות המיוחסות לאוריך ולפלדשטיין.
כבר בעשור הראשון למדינה נחשפה פרשיית ריגול של בכיר ישראלי; ב-1956 התגלה כי דיפלומט ישראלי בשם זאב אבני פועל למען ברית המועצות. אבני, יליד לטביה, הזדהה עם רעיונות הקומוניזם ואחרי שנכנס לשירות החוץ הישראלי הוצב בשגרירויות בבלגיה וביוגוסלביה ופנה מיוזמתו לקג"ב, שירות הביון הסובייטי. הוא הספיק להעביר למעצמה הסובייטית מידע חשוב, בלי שעלה נגדו חשד כלשהו. איסר הראל, ראש המוסד, שקל לגייסו לשירות, אבל משהו בהתנהלותו של לבני העלה ריח לא נעים באפו של הראל ומהר מאוד הוא הודה כי הוא מרגל סובייטי. באותן שנים הממסד הביטחוני בישראל הצליח לשמור בסוד פרשיות כאלה ורק כעבור 35 שנה הוסר החיסיון מעל המקרה, אז גם אפשר היה להבין למה כתב ראש הממשלה משה שרת ביומנו, באפריל 1956 - "איסר על הפושע - מודה בכל". אבני פעל מתוך מניעים אידיאולוגיים ואחרי שנתפס הביע חרטה על מעשיו.
המרגל שהיה המקורב ביותר להנהגה הפוליטית-מדינית בישראל היה ישראל בר. הוא נולד באוסטריה, היה מומחה להיסטוריה צבאית ובקיאותו הרבה קירבה אותו לצמרת הממסד הביטחוני עוד בתקופה שלפני קום המדינה. בר נמנה על האגף השמאלי במפ"ם אבל עשה מעבר מפתיע למפלגת השלטון, מפא"י, שאותה הנהיג דוד בן-גוריון. ב-1956 הוא קיבל דרגת אלוף משנה, נבחר לכתוב עבור משרד הביטחון את הספר על מלחמת יום העצמאות וכך גם היה נגיש למידע מסווג. במקביל התקרב לבן-גוריון ונמנה על חוג האנשים שסביב למנהיג המדינה. גם הפעם איסר הראל הריח שמשהו לא כשורה, אבל החשדות שלו בבר התאמתו רק ב-1961. מגעיו של בר עם הסוכנים הסובייטים נחשפו, הוא נעצר, הורשע בעבירה של ריגול חמור, נידון ל-15 שנות מאסר וב-1966 מת בכלא.
הצלחה מרשימה אולי יותר של שירותי ביון זרים בישראל הייתה הפעלתו של הסוכן מרקוס קלינברג, פרופסור לאפידמיולוגיה וחוקר במכון למחקר ביולוגי. קלינברג, יליד פולין, הגיע לישראל זמן קצר אחרי קום המדינה. הוא נמנה על ראשוני החוקרים במכון הביולוגי, התקדם בתוך הארגון ושם נחשף לסודות הרגישים ביותר של מדינת ישראל. כבר ב-1953 הוא גויס על ידי המודיעין הסובייטי שפעל בשגרירות ברית המועצות בתל אביב. לאורך השנים הוא העביר מידע רב וחשוב למפעיליו. לא אחת עלו נגדו חשדות שלא אותרו, ורק ב-1983, שלושים שנים אחרי שגוייס, הוא נעצר והתברר שהיה סוכן סובייטי. קלינברג הורשע בעבירת ריגול ונגזרו עליו עשרים שנות מאסר.
אחרי עידן המרגלים שפעלו עבור הסובייטים מתוך אמונה אידאולוגית, החל עידן המרגלים עבור בצע כסף. אפילו כנסת ישראל תרמה דמות לגלריית המרגלים הזאת; בבית הסוהר עדיין מרצה את עונשו ד"ר גונן שגב, לשעבר שר וחבר כנסת. שגב, שבעת מעצרו כבר היה פוליטיקאי בדימוס ואחרי שכבר ריצה מאסר בגלל הברחת סמים, גויס ופעל כסוכן מטעם המודיעין האיראני. הוא נעצר בשנת 2019 ועל פי השב"כ חקירתו העלתה כי בשנת 2012 נוצר קשר בין שגב לבין גורמים מהשגרירות האיראנית בניגריה, והוא אף הגיע פעמיים למפגשים עם מפעיליו באיראן. התברר עוד ששגב נפגש עם מפעיליו האיראנים ברחבי העולם עוד מספר פעמים ואף קיבל מערכת תקשורת חשאית להצפנת המסרים בינו לבין מפעיליו. במשפט נגדו נטען עוד שהוא העביר למפעיליו מידע הקשור למשק האנרגיה, לאתרים ביטחוניים בישראל, למבנים ולבעלי תפקידים בגופים מדיניים וביטחוניים. הוא אמור להשתחרר ממאסר עוד ארבע שנים ובינתיים, בין כותלי הכלא, הוא כותב ספר.
מרגלים ישראלים גויסו גם מתוך עולם העסקים; שבתאי קלמנוביץ', שנולד בליטא ועוד לפני שעלה לישראל גויס על ידי הקג"ב. ב-1987 נעצר על ידי השב"כ והודה במגע עם סוכן זר, אולם המידע שהעביר לסוכניו לא היה משמעותי. איש עסקים נוסף שפעל נגד ישראל ושיוחסו לו עבירות חמורות יותר היה נחום מנבר. מנבר, ישראלי שהיגר לחו"ל, היה לסוחר נשק. הוא סחר עם איראן בידיעת ישראל, אבל בשלב כלשהו הלך רחוק מדי - לטענת המוסד. התברר שהוא מכר לאיראנים כמויות גדולות של חומר וציוד שדרושים בתהליך הפקת גז חרדל. עוד נטען שהוא הביע נכונות לסייע לאיראנים להקים מפעל לייצור פגזים שישאו חומר כימי. הוא נעצר בעת ביקור בישראל, הואשם בסיוע לאויב בזמן מלחמה, הכחיש את האישומים נגדו, הורשע ונידון ל-16 שנות מאסר.