אז אפשר להאמין לנתניהו? תשאלו את מי שכמעט היה ראש השב"כ

בואו ננסה לעשות את הבלתי אפשרי ולבודד לרגע את פרשת המינוי שהופר, זה של אלי שרביט לראשות השב"כ, מכל רעשי הרקע.

נניח לרגע לקטארגייט, נניח לרגע לשאלה האם התכוון נתניהו למינוי באמת או אם ניסה לבצע כאן תרגיל שהשתבש, נשים לדקה בצד את העובדה שבית המשפט התיר לנתניהו רק לראיין מועמדים לתפקיד ולא להכריז על אחד מהם כנבחר - ונתרכז במינוי עצמו.

מה היה לנו כאן? קצין בכיר, מפקד חיל הים בדימוס, שכל מכריו שיבחוהו. נכון שבשולי המחנה הרל"ביסטי, אלה שיצעקו "שחיתות" גם אם נתניהו יגיד רק "בוקר טוב" או "ערב טוב", מיהרו לצקצק בלשון ולטעון ששרביט סייע לכאורה לנתניהו בפרשת הצוללות, אי שם לפני שמונה שנים, אבל הקונצנזוס הפעם היה כמעט מקיר לקיר.

מי שקרא את מילות הברכה של בני גנץ, גדי איזנקוט, יאיר גולן ורם בן ברק, ארבעת הביטחוניסטים הגדולים שבראש האופוזיציה, היה יכול להתרשם לרגע שישראל היא מדינה נורמלית, שבה ענייני העם והמדינה קודמים לשיקולים פוליטיים.

או אז התברר מה שווה מילה של נתניהו... ה"השתתפות בצער" הראשונה נתונה לשרביט שהוא אולי גנרל גדול בשדה המערכה, אבל פיון קטן בשדה הפוליטי. ספק אם נתניהו בכלל התכוון למנותו, יש טענות שמדובר במהלך תגובה למעצרו הצפוי של יונתן אוריך, אחרים סבורים שהיה כאן ניסיון מחושב לבשר על מינוי שמוכיח ענייניות-לכאורה ואז לסכל אותו באופן שיקרין על המינויים הבאים.

אני מודה שקטונתי מלנסות להבין את מערכת השיקולים של נתניהו, אבל דבר אחד ברור: גם אם היה פה תרגיל, הרי שהוא התהפך על יוזמו.

כי מה למדנו מכל זה? שנתניהו אינו אמין, שאסור להאמין למילה שלו גם כשהוא מוציא הודעה מפורשת על אמונתו המוחלטת ביכולת ההנהגה של שרביט את ארגון הביטחון שהצלחתו היא קריטית להישרדותנו בתוך מרחב ערבי עוין. עוד למדנו שמי שנחשב לגאון הטריקים והשטיקים מאבד את מגע הקסם כשהוא לחוץ, מזיע ומפוחד, כמעט משותק מאימת מעצר יועציו.

נתניהו הרי ידע על יחסו של שרביט לניסיונות החקיקה המשפטית שהוא מנסה לקדם. אפשר אפילו שזו הייתה הסיבה להיותו של שרביט ראשון בין שווים, כאילו כדי לומר - הנה, אני מסוגל גם לביצוע החלטות ענייניות וטובות.

כלומר, מסוגל עד שמקיץ הבן במיאמי או הרעייה מתעוררת משנת היופי שלה או עד שטלי גוטליב צורחת או ש... לך תדע כבר אצל נתניהו, האיש שכמות המשתנים המתערבים הבלתי ענייניים, בכל מה שקשור אצלו לניהול ענייני המדינה, היא כבר בלתי ניתנת לניהול.

הייתה גם טענה שניסו מקורבי נתניהו להפיץ לפיה המניע לסיכול המינוי היה מאמר נגד מדיניות איכות הסביבה של ממשל טראמפ, שפורסם בעיתון "כלכליסט". נו באמת, מישהו מסוגל לדמיין בכיר בסביבת טראממפ מתקשר (באמצע הלילה בוושינגטון) ללשכת נתניהו ואומר: "ליסן, אבאוט דיס ג'נרל, וול, הי רואט סאמט'ינג אין דה פייפר...".

עוד סערת שרביט מתפתחת ממשבי רוח קלים לדרגה של טורנדו, מיהרה לשכת נתניהו להוציא הודעה חריגה בניסוחה ההתקפי, נגד מעצרו של יונתן אוריך. גם כאן רבים סימני השאלה: יש עצור, אלי פלדשטיין, שהועסק בלשכתו של נתניהו למרות שלא היה לו סיווג ביטחוני מתאים, שנטען כי קיבל כסף קטארי - כולל איש עסקים שמפרט איך הועבר התשלום דרכו.

פלדשטיין טוען, לפחות על פי עורך דינו, שכל הנושא טופל בידי יונתן אוריך. לכאורה היה נתניהו צריך לדרוש חקירה ממצה שתוכיח שהוא עצמו לא ידע מכלום. זה אולי היה מוציא אותו לא חד ולא ממוקד דיו בנעשה ממש מתחת לאפו, אבל זה לפחות לא היה הופך אותו, לכאורה, לשותף לדבר עבירה.

הן אוריך עוד לא נחקר - וכבר מודיעה לשכת נתניהו כי עצם המעצר הוא למטרת הפיכתו של יועץ ראש הממשלה לעד-מדינה... היש יותר "על ראש הממשלה בוער הכובע" מזה?

ואלה לא היו שתי ההתייצבויות היחידות של נתניהו אתמול מול הציבור (באופן חד צדדי כמובן, לא בהופעה באולפן טלוויזיה, חלילה). כי באישון לילה הוא עשה זאת שוב, הפעם לאחר חקירתו, סליחה "עדותו" במשטרה.

נתניהו טוען שלא הציגו בפניו כל ראייה למתרחש לכאורה בלשכתו, אבל יחסית לדלות החומר שהוצג בפניו (כאילו מחויבים החוקרים לחשוף בפניו הכל) הוא כבר מסיק די הרבה: שמדובר בחקירה פוליטית, שמנסים לסלק אותו מהשלטון - ועוד הגיגים שמועברים בשפת גוף שמשדרת זעם, אבל מעידה בעיקר על לחץ גדול.

אודה שאין לי ולו מושג קלוש מה יש לחוקרים באמתחתם על מקורבי נתניהו או אף על האיש עצמו. מה שבטוח הוא שכל מומחה לשפת גוף היה יכול לקרוא בקלות את הופעתו של נתניהו בסרטון שהוא עצמו צילם והפיץ, כאות של מצוקה.

מה יכולים אזרחי ישראל ללמוד מ-24 השעות האחרונות על ראש ממשלתם וסביבתו? כאן הדעות חלוקות. יש טענה שאין זה משנה כלל מה ייאמר על נתניהו, לרוב אזרחי ישראל יש כבר דעה מוצקה על האיש. מי שהאמין שהוא מושחת עוד בפרשת המתנות, אי שם לפני שלושים שנה, קל וחומר שהוא מאמין בזאת אחרי תיקי האלפים או קטארגייט.

לעומתו מי שמאמין שהאיש הוא ברכה גדולה לעם ישראל, לא ישנה את עמדתו אחרי "עוד פרשה", גם אם זו נדמית כרגע לחמורה מכל קודמותיה - ולו רק בגלל שמה שעומד הפעם על הפרק הוא, לכאורה כמובן, עבירה ביטחונית.

החלוקה הזאת למחנות שמגיעים לבחון כל ידיעה חדשותית עם דעה מוצקה "מהבית" היא נכונה אולי, אבל לא אלה ואף לא אלה מכריעים בחירות בישראל. אלה מוכרעות לרוב על ידי כמה מנדטים שנמצאים באמצע ונתונים לתזוזה לכאן או לכאן. מספרם אינו רב, לכל היותר ארבעה מנדטים, אבל משקלם הסגולי הוא קריטי יותר מזה של כל שותפה לקואליציה.

באזור הזה, שמשתרע בשולי המחנות משני צדי הגבול, סופג נתניהו פגיעה אחר פגיעה. הנחת העבודה הנכונה של אנשיו היא שככל שיתרחק מאירועי 7 באוקטובר, כך ייטב לו.

משום כך הוא מנסה בעיקר להרוויח זמן. הבעיה היא שאפילו הזמן הזה אינו פועל תמיד לטובתו, כשהשיא הוא בפרשה הנוכחית.

נתניהו נראה כרגע חבול עד כדי כך שספק אם אחרי פארסת אלי שרביט הוא יוכל בכלל להוביל מינוי אחר לראשות שירות הביטחון הכללי. זה מטורף - ובאורח פלא העיניים נפערות משני צדי המתרס, הן תומכי נתניהו והן מתנגדיו עומדים המומים נוכח העובדה שלראש הממשלה אין יותר מנדט למנות ראש לארגון ביטחוני שאין חשוב ממנו.

קשה לדעת מה יהיה. תגובת נתניהו לחקירתו, סליחה, סליחה "עדותו" על מה שהתחולל בלשכתו, מלמדת אולי שהוא לא יהסס לגרור את ישראל למצב של משבר חוקתי (מינוח נקי למשהו מלכלך וגרוע הרבה יותר). דבר אחד בטוח: אחרי 24 השעות האחרונות, אי אפשר להאמין לו - ועכשיו גם אלוף במיל' אלי שרביט יודע את זה.