לעזאזל עם מה שרוצה עם ישראל: הממשלה נמצאת במסע הישרדות

בנפתולי הטווח הקצר: זהות אינטרסים מוזרה מאוד נרקמה בין שני קצוות שמתעבים זה את זה - אזרחי ישראל וחמאס. על פי כל סקר, יותר משני-שלישים של הציבור הישראלי מצדדים בסיום המלחמה בעסקה שתשיב את כלל החטופים - וראו זה פלא: זה בדיוק גם מה שדורש ורוצה ארגון הטרור הרצחני.

נשים כאן כוכבית גדולה, ענקית ממש ונעריך שהרצון הישראלי אינו בהכרח לסיים את הלחימה לפני שתושג הכרעה מוחלטת של חמאס, גם אם אחרון פעילי הטרור יהיה גם התושב האחרון של עזה. מה כן? הרצון לראות את החטופים בבית ולשים סוף לסאגה האומללה בתולדות מדינת ישראל.

כלומר - התקווה של אזרחי ישראל היא שיושג הסכם, המלחמה תיפסק, החטופים ישובו ואז - בעוד כמה חודשים או בעוד שנה-שנתיים, תימצא לנו הסיבה בגינה נוכל להדביר את ארגון הטרור.

האם לתקווה הזאת, שנתמכת בידי כמעט כל פרשן בעל רקע צבאי באולפנים, יש על מה להישען? ובכן, כן ולא. לא, כי קשה מאוד לצפות את הנסיבות העתידיות שיאפשרו פלישה חוזרת לעזה.

כלומר, זה בסדר להניח שיהיו כאלה, אבל תמיד צריך לקחת בחשבון שהמרצחים וארגוניהם, שטובים מאוד בהעמדת פנים של קורבנות, ינצלו בתבונה את הזמן כדי להתחזק, להתחמש, להתכונן ולהגות את הצעד הבא שלהם במערכה נגד ישראל, מבלי לספק לה סיבה להקדים מהלומת מנע.

זאת ועוד: הרבה תלוי בעמדת הקהילה הבינלאומית, בעיקר בגורם הכי חשוב לישראל - ארה"ב. כלומר, התקווה שישראל תוכל גם להחזיר את החטופים וגם להנחית, בעתיד, את מהלומת המוות על חמאס, תלויה ברצונו הטוב של איש אחד שיושב בבית הלבן.

זה מקור התקווה - אם תהיה הבנה שישראל יוצאת אל הדרך הזאת בקריצה ובהסכמה, אבל זה גם מקור החשש שמא ימנע מאתנו חופש הפעולה. גם אז, קשה לדעת מה יהיה טיבו של זה: אם תידרש ישראל למשל להמתין על קו הזינוק כדי להשלים מהלך צבאי משותף מול איראן, הרי שהיא תרוויח משהו גדול בהרבה אפילו מהסיפוק לסגור את החשבון מול הרוצחים מעזה.

למה על חמאס להסכים להסכם שברור לו שנחתם מראש במטרה להיות מופר - ולא משנה איזה סייגים וביטחונות יתלוו לו? אולי כי אין לו ברירה. ארה"ב מאפשרת לישראל חופש פעולה כמעט מוחלט. אז נכון שתמונות ילדים גוועים מרעב ברחובותיה הם נזק אדיר לישראל (עוד לפני שנדרשים אפילו לסוגיה המוסרית הקשה), אבל הם עלולים להביא למיטוט חמאס מבפנים.

בכלל, לאורך הסבבים האחרונים של המשא ומתן, נדמה שחמאס עבר לחשוב בקטן, כלומר - לטווח הקצר. דווקא הארגון שנראה היה שיש לו סבלנות אין קץ, שתכנן את מסע הרצח של 7 באוקטובר במשך שנים ארוכות בהן העמיד פנים של ארגון סולידי שמעוניין בשקט, עבר לחשוב במונחי הישרדות - מחודש לחודש, בסחר בחטופים שייקנו לו עוד סיוע, עוד הפסקת אש, עוד חיים.

המדהים הוא לא שכך חושבת הנהגת ארגון הטרור, אלא שכך (להבדיל כמובן) חושב גם ראש ממשלת ישראל: הנה, נביא עוד חטוף, עוד חמישה, נעמיד פנים של המשך המשא ומתן... ומילא הייתה זו רק טקטיקה לניהול מתוך יעד של קבלת תמורה גדולה ככל האפשר לוויתורים קטנים ככל האפשר, נדמה שכל העת השיקול הפוליטי הוא שמנחה את נתניהו.

כלומר, לא רק חטוף פה ושלושה שם, אלא גם תקציב פה וועדה לבחירת שופטים שם, פה לרצות את החרדים ושם את בן גביר, פה לקנות ביטוח נגד התבעת אי אמון ושם לשרוד את המושב הבא של הכנסת.

בוקר טוב ישראל, איבדת את היתרון העיקרי שיש למדינה מסודרת על פני ארגון טרור: היכולת לתכנן לטווח הארוך.

בתווך נמצאים כמובן החטופים האומללים ובני משפחותיהם, פצע שלא יכול להיסגר בליבו של עם שלם. הדם רותח כאשר צופים בסרטונים שמשחרר חמאס, שלפחות בעיני המתבונן שלי משיגים את ההפך הגמור מיעדם: לא אמפטיה לגורל החטופים ש"מככבים" בהם בעל כורחם (זאת קיימת ממילא) אלא דווקא דאגה עמוקה מכך שנוצרה זהות אינטרסים בין ההפקה-חמאס לקהל היעד- אזרחי ישראל).

האפקטים העריכתיים הפרימיטיביים שבהם ניכר בימוי יתר, מזכירים לנו דווקא את העובדה שיש מי שמנסה לתמרן את דעת הקהל בישראל. זה לא אומר כמובן שהמסקנה שאליה הגיע רוב הציבור אינה נכונה.

כי הרי לא צריך את תעמולת חמאס כדי להבין שהחברה הישראלית לא תוכל להתחבר מחדש למטען שלה, למקור הכוח שלה, מבלי להשיב את החטופים לביתם ולסיים כבר עם הסאגה הזאת. מבלי להודות שעם כל הכבוד לצה"ל ולמה שהשיג במלחמה, באותו בוקר ארור של 7 באוקטובר אכן הפסדנו. באשמת מי? ובכן גם כאן אזרחי ישראל מאוחדים בדעתם - אם לא על התשובה הסופית אזי לפחות על הדרך לברר אותה: ועדת חקירה ממלכתית.

נדיר שיש קרוב ל-70% הסכמה בין אזרחי ישראל על משהו (אגב, במקום להשתמש בקלישאה שלפיה: "זה לא עניין של ימין ושמאל", נציין גם שהעובדה שנתניהו עדיין מוביל, באותם סקרים ממש, בשאלת מידת ההתאמה למלא את תפקיד ראש הממשלה, מוכיחה שיש רבים מתומכיו שמצדדים בעסקה ובהקמת ועדת חקירה ממלכתית).

אז למה ההסכמה הרחבה הזאת, שחוצה מחנות, אמונות, השכלה ותפיסות עולם לא מקבלת ביטוי במעשי הממשלה, לא משיבה חטופים לחיק יקיריהם ולא מתכנסת אל ועדת חקירה ממלכתית? ובכן, כבר אמרנו: ממשלת ישראל, הנבחרת והלגיטימית, עברה לחשוב כמו ארגון טרור - הישרדות בכל מחיר, קנייה של היום הבא בשלטון, של ההצבעה הבאה בכנסת - ולעזאזל עם מה שרוצה עם ישראל.