פתאום הרגשתי סחרחורת. לא הבנתי למה הכל זז לי מצד לצד. הייתי בטוח שמשהו אצלי לא בסדר, עד שאלעד צעק לי: "רעידת אדמה", ומיד אחר כך את המשפט שזכר מתרגולי רעידת אדמה כשהיה מורה: "הכי בטוח בשטח פתוח".
היינו בדיוק במסעדה ישראלית, יום שישי בצהריים, ממש דקות אחרי שסגרנו חוזה בדירה חדשה באחד המגדלים היותר גבוהים בעיר.
זינקנו מהמקום ויחד איתנו גל של מאות אנשים שהתחילו להבין מה קורה, כולם רצים החוצה לכאוס מוחלט, לרחובות. עיר של 10 מיליון תושבים פשוט מתרוקנת מהבניינים שממש מתנדנדים מצד לצד.
כולם מסתכלים על גורדי השחקים, אי אפשר לדעת מי מהם ישרוד ומי לא, אנשים פשוט בורחים למקומות מהם אנשים בורחים למקומות אחרים, לאף אחד אין יעד, כולם פשוט רצים.
אחרי רגיעה של כמה דקות ואחרי שהתחלנו באמת להבין את גודל האירוע, התחילה רעידה נוספת. בין כל ההמונים ניסינו רק להשאר ביחד, כל בן אדם שרץ לכיוון מסוים או מסתכל אחורה גורר תגובה של מאות אנשים שרצים יחד איתו מהחשש שהוא ראה משהו שחייבים להימלט ממנו.
כישראלים אנחנו לא באמת מתורגלים בתרחישים כמו המקומיים, תחושת הזרות וחוסר האונים מתעצמת כשלא מבינים את השפה, כשאין איזו אפליקציה של פיקוד העורף שתעדכן מה קורה.
באופק אנחנו רואים את הבניין שרק לפני כמה דקות חתמנו בו חוזה פשוט מתנתק מהבניין אליו הוא מחובר בגשר ושברים נופלים לקרקע.
מה שממש ממש ברור לנו זה שאם חלילה רעידה בעוצמה כזו מתרחשת בישראל יהיה מדובר באסון לאומי של ממש.
בשעות שאחרי הרעידה הרחובות עמוסים במיליוני אנשים שלא מורשים לחזור אל הבתים בחום התאילנדי של חודש מרץ, התחבורה הציבורית מושבתת, החנויות סגורות, אסור לשהות במקומות סגורים וכולם פשוט המומים ברחובות, כל מבט למעלה וכולם מסתכלים למעלה, כולם דרוכים לקראת הרעידה הבאה.
בגדול מפרגנים כאן עכשיו לאיכות הבניה בעיר שהצליחה להכיל רעידה כל כך עוצמתית עם נזק מועט באופן יחסי.
אבל אומרים שכל רעידה גוררת אחריה רעידות משנה, נכון לעכשיו, כמה שעות אחרי שכל העיר פשוט התנדנדה מצד לצד הורשנו להכנס חזרה לבתים אבל כולם דרוכים ומחכים לרעידה הבאה שנקווה שלא תגיע.
שי ואלעד כהן ממן, עברו לגור בבנגקוק לפני חצי שנה ומתעדים את המסע שלהם בעמוד האינסטגרם @mipolesham