כשנה וחצי אחרי שאלקנה בוחבוט נפרד מאשתו רבקה ובנו ראם בן ה-3, ויצא לעבוד במסיבת הנובה ב-6 באוקטובר, חמאס פרסם השבוע סרטון שלו ושל החטוף יוסף חיים אוחנה עם זעקות זעם וכאב מהסבל במנהרות. "זה לא הפרצוף של בעלי. ראיתי כעס. לא הרגשתי שזה רק מה שחמאס אומר לו להגיד, שהוא מדבר מלב אל לב", מספרת רבקה בוחבוט, בראיון לסופ"ש שלו.
את העדכון על הסרטון היא קיבלה בעודה מסיעה את ראם בחזרה מהגן. "עצרתי בצד, התחלתי לראות, הסתכלתי בשפתיים של בעלי, בלחיים, בעיניים השקועות ופרצתי בבכי. הבן שלי שאל, למה את בוכה?ואמרתי "רגע ראם", ולעצמי אמרתי, רגע, אמא מתגעגעת לאבא. לא יכולתי להראות לו את הסרטון. זה לא הבעל שלי, זה אדם אחר. זה לא האיש שנפרד מאיתנו ב-6 באוקטובר עם החיוך והשיער הצהוב. ככה הבן שלי צריך לזכור את אבא שלו. זה סרטון שילד לא יכול לראות".
במשך תקופה ארוכה, משפחת בוחבוט מיעטה להתבטא ולהתראיין בתקשורת, והיתה מהמשפחות הפחות בולטות ומוכרות במאבק משפחות החטופים. רבקה, שעלתה לישראל לפני תשע שנים מקולומביה, התרכזה בניסיון לגייס את תמיכת הנשיא הקולומביאני הפרו פלסטיני למאבק לשחרור בעלה, והרגישה בנוח יותר להתראיין בשפת האם שלה. ובישראל, לדבריה, היה מי שהמליץ "לא לשים את אלקנה בפרונט", מבלי לפרט על זהות הממליצים. "אני מצטערת ששמעתי להמלצות של לא להיות בתקשורת ולא לשים אותו בפרונט. הלכנו לצד שהיה פחות מתאים במקום לצאת ולהילחם, מרצון לשמור עליו. "לא רצינו שהוא יהיה בפרונט ובסוף הוא נשאר מאחור", היא אומרת.
מה שגרם לשינוי האסטרטגיה, לדברי בוחבוט, היה עסקת החטופים שהממשלה אישרה בינואר, והחלוקה השרירותית בין שלב א' לשלב ב', שהותיר כעת עוד 24 חטופים חיים בשבי חמאס בעזה. "אלקנה היה אמור להיות בשלב א'. הוא הומניטרי: יש לו אסתמה ויש לו ילד. זו טעות חמורה של מדינת ישראל שלא שמה אבות ברשימה, לילד שלי יש לו זכויות הילד העולמיות".
על ההתמודדות של ראם, שכבר שנה וחצי גדל ללא אביו, היא מספרת: "סיפרנו לו, בערך חודש אחרי החטיפה, שאנשים רעים לקחו אותו. עשינו עם הפסיכולוגית בסוג של תיאטרון, שיש הרבה אנשים עם אבא בתוך בית והם לא יכולים לצאת. ויש בצד קופסה של מטוסים, אמבולנס, משטרה וכו'. ואמרנו לו שעכשיו הצבא מחפש את אבא כדי להחזיר אותו הביתה. פעם הוא ראה את "מלך האריות" ואמר שאבא שלו בשמיים, כמו שסימבה הלך לדבר עם מופאסה דרך הכוכבים. למחרת הוא עשה את הטקס הזה בגן - יצא לחצר וצעק לשמיים "אבא", והגננות שאלו מה קרה ואמרו "אתה יודע שאבא מאוד רוצה לחזור", הוא אמר "אבא שלי בשמיים. בגן הוא עשה משקפת ואמר שהוא הולך לחפש את אבא. מבחינתו אבא הלך לאיבוד. ילד צריך תשובות".
היא מדגישה שהיא מברכת על כל אחת ואחד מהחטופים ששוחררו וחזרו, "אבל למה בעלי לא? למה הם נשארו מאחור? הבנתי שהרשימה ההומניטרית נקבעה ב-27 במאי, אבל מאז עברו כבר יותר משבעה חודשים, אז אני לא יודעת מי קבע ולמה לא היו עדכונים. היה צריך להוסיף את אלקנה ועוד שלושה אבות שהיו צריכים להיות גם ברשימה. ועכשיו, כל ה-24 שנשארו בשלב ב' הם ההומניטריים. הם הכי עוברים התעללות, שמענו מה קורה להם: מתעללים בהם, קושרים אותם ומרעיבים אותם. זה לא נתפס, 537 ימים שהוא חווה, בשר ודם, את ההתעללות והרעב".
לכן, בוחבוט החליטה ש"אני לא יכולה לשבת יותר בבית. גם עם שגיאות בעברית בסוף יבינו אותי ואני נלחמת בשביל בעלי. בשיחה האחרונה שלנו ב-7 בבוקר הטבח אמרתי לו "זה לא רק טילים תחזור הביתה" והוא הבטיח שהוא יחזור. היום אני מבינה שאני צריכה לעזור לו למלא את ההבטחה שלו, שהוא לא יכול לבד, צריך לתת לו יד, לבקש עזרה מהתקשורת, מהציבור, מהממשלה להביא ואותו הביתה ואת כולם".
בסוף השבוע שעבר, אלקנה ציין את יום הולדתו ה-36, ורבקה, ביחד עם אמו רוחמה, נאמו בכיכר החטופים. "חשבתי איך אני יכולה להעביר לו מסר ליום הולדת, כי שמענו מהשבים שזו הדרך להעביר מסרים. זה היה רגע מאוד מרגש, למרות השגיאות שלי בעברית, זה מקום עם מלא אנרגיה. ברגע שאת עומדת מול כל כך הרבה אנשים שלא קשורים לחטופים וכולם אומרים "אנחנו אתכם, אתם לא לבד", זה נותן הרבה כוח. האחדות בעם, לא מה שקורה בתקשורת או בממשלה או בכנסת אלא משהו אחר לגמרי".
לדבריה, היתה לה הרגשה או תקווה שהגברת המאבק והפניית הזרקור התקשורתי לאלקנה, יגרמו לחמאס לפרסם סרטון. "אלקנה היה בפרונט, וחשבתי שאולי תהיה לוחמה פסיכולוגית של חמאס". הצפייה בסרטון עוררה בה רגשות מעורבים, והרבה מאוד חששות, לנוכח העדויות הקשות והמטלטלות של השבים על תנאי השבי האכזריים וההתעללות במנהרות, אותן שמעו ממקור ראשון מאוהד בן עמי ששהה איתו ברוב תקופת השבי. הניתוחים הרפואיים של הסרטון העלו עוד ספקולציות על מצבו הבריאותי והנפשי. "ייתכן שכמות החלבון הנמוכה משמעותית בגוף, גורמת לו להתנפח או שיהיה לו זיהום מאוד רציני בגוף ובעור, אז השובים הביאו סטרואידים או הסטרס, הוא נראה מאוד מאוד עצבני. הוא אף פעם לא בוכה. רק פעמיים בחיים ראיתי אותו בוכה, כשהילד נולד וכשסבתא שלו נפטרה. המשפט שלו הוא "גברים לא בוכים". ובסרטון הוא כמעט מתפרק".
בעקבות הסרטון, ראש הממשלה בנימין נתניהו התקשר השבוע לרוחמה בוחבוט, אמו של אלקנה, ושוחח איתה - לראשונה מאז ה-7 באוקטובר. לדברי רבקה, איתה אף אחד מהממשלה לא שוחח מאז ועד היום. "הוא דיבר עם חמותי והבטיח שהוא עושה הכול אבל ממילים למעשים זה... בספרדית אומרים - דרצ'ה - צעד גדול", היא אומרת, ומצפה לפגישה עם ראש הממשלה, שאליו היא רוצה להביא גם את ראם.
בתשובה לשאלה מה היא רוצה לומר לנתניהו, השיבה: "אני צריכה להסביר לו שהגעתי למדינה שבחרתי להיות בה, מדינה שאמורה להגן על כל אזרחיה, שהוקמה אחרי מלחמת העולם השנייה כדי להגן על כל יהודי העולם ושהמדינה חייבת להציל את כל האזרחים שנחטפו, החיים והמתים. זה מה שנזכור בהיסטוריה. אני לא מומחית אבל עם חמאס נתעסק אחר כך. הדבר היחיד שאי אפשר להחזיר זה הזמן. בעלי 537 ימים בלי מזון ובתנאים נוראיים, לא רואה את הבן שלו גדל, המיטה שלנו ריקה בבוקר וקר, הוא צריך את הבוקר והקפה והשיחות עם אמא, היומיום, החיים. כמה שאני מתגעגעת למגע, לחיבוק, לשבת בשולחן שבת, להיות עם הילד, לקחת אותו לגן, זה כל מה שאני רוצה, רק שבעלי יהיה בבית".