הלך לעולמו היום (שלישי) שמואל נסים, המכונה "פלאח", מראשוני יחידת 101, שנחשבת גם כיחידת הקומנדו הראשונה בצה"ל. ניסם ידוע כחייל שהיה מעורב בוויכוח מוסרי שמזכיר ויכוחים דומים שמתעוררים גם בתקופה הנוכחית בישראל. אז, סרב לקחת חלק בפעולה שנויה במחלוקת שביצעה יחידתו, בה נהרגו כ-60 בני אדם בכפר ערבי בשטחים, כפעולת נקם על רצח של משפחה ישראלית.
הוא נולד ב1928 בירושלים, בן להורים שעלו לארץ ישראל בראשית המאה העשרים מיוון ומיוגוסלביה. כשהיה בן 16, הצטרף לפעולות של תנועת המרי בעיר, ועסק בהדבקת כרוזים נגד שלטון המנדט הבריטי בארץ. בין חבריו היו גם בני משפחת הרלינג שאחד מהם, יעקב, נהרג במלחמת העצמאות ושבן הזקונים של המשפחה, אברהם, הקים את סיירת מטכ"ל.
כשמלאו לו 18, הצטרף שמואל לפלמ"ח, ויצא להכשרה בקיבוץ גבעת חיים. אחר כך, הצטרף לחבריו לקרבות בחזית הדרומית. לאחר שחרורו מהצבא, התגורר נסים זמן קצר בקיבוץ הסוללים, ולבסוף החליט לשוב לירושלים, שם למד משפטים באוניברסיטה העברית. במקביל, שירת במילואים בחטיבת ירושלים, שאנשיה שמרו על קו הגבול שחצה את העיר.
חברו מירושלים, מוטק'ה בן-פורת, לימים תא"ל ומפקד חטיבה 9 במלחמת יום כיפור, הזמין אותו לחתונתו שנערכה בלב הפרדסים בין פתח תקווה לתל אביב. "אני אגיד לחבר שלי, אריק, שיאסוף אותך ותבוא איתו לחתונה", אמר בן-פורת לנסים. אריק, היה אריאל שרון, אותו נסים לא הכיר עד אז.
לפני כעשור רואיין נסים למיזם התיעוד "תולדות ישראל", בו נאספות עדויות של בני דור תש"ח. הוא סיפר כי "בדרך לחתונה אנחנו מדברים על כך שהערבים שולחים פדאיון לישובים שלנו ואנחנו לא עוצרים את זה. אריק ראה שדעתי כדעתו ושאל אם הייתי מצטרף ליחידה שתלחם בזה. אמרתי לו שבטח. הרגשתי מושפל בגלל הפגיעה בנו. הוא אמר לי לבוא עוד שבוע לבסיס קליטה ביפו, כדי להתגייס. הגענו באותו יום ארבעה מגויסים, גייסו אותנו והועלנו מדרגת סמל לדרגת רס"ר. לקחו אותנו בקומנדקר למחנה נטוש בסטף. כעבור שבוע הגיעו שאר הלוחמים שגויסו ליחידה", סיפר נסים ז"ל.
יחידה 101 הוקמה באוגוסט 1953 ומנתה כשלושים לוחמים, פעלה כחמישה חודשים בלבד, אולם הפכה להיות מיתוס. עד הקמתה, צה"ל לא הצליח לתת מענה לחדירות מחבלים לישובים ישראלים ולפעולות הטרור שנוצרו עקב כך. הקמת היחידה הכניסה לצה"ל רוח חדשה של יוזמה, התקפיות והעברת פעולות אל מעבר לגבול. עם זאת, חלק מפעולות היחידה עוררו מחלוקת. האירוע המפורסם ביותר בהקשר זה הוא פעולת "קיביה": ב14 באוקטובר 1953, יחידת 101 יצאה לפעולת נקם על רצח של אישה ושני ילדיה ביהוד. הפעולה כללה פיצוץ של כ-45 בתים בכפר קיביה בשומרון, והביאה למותם של כ-60 מתושבי הכפר, בהם נכללו נשים, זקנים וילדים.
שמואל הבין כי מדובר בפעולה לא מוסרית, והצהיר כי הוא לא מוכן להצטרף אליה. בראיון ל"תולדות ישראל", סיפר: "אמרתי לשרון שאני לא הולך לפעולה הזאת. הסברתי לו שיש לנו מעברות, ומחר יעשו לנו במעברות אותו דבר. יהרגו כל מי שנמצא שם- נשים, זקנים וטף. אתה לא הולך למקום מסוים סתם כדי להרוג אנשים".
בספר שכתב דן מרגלית על יחידה 101, נכתב כי תגובתו של שרון לאמירה זו הייתה: "בלי פעולת הרתעה מצידנו, כל מחנה הפליטים יהפוך לפידאון". כשנסים אמר לשרון שתגובת הצד השני תהיה זהה, טען כי הם כבר עושים זאת בפועל. מרגלית כתב בספרו ששמואל עמד על דעתו לא לצאת לפעולה, למרות שזו סיבה להעלות אותו למשפט. לאחר שחרורו מצה"ל, המשיך לשרת במילואים שנים רבות והקים משרד עורכי דין שפעל בחיפה עד שיצא לגמלאות בשנת 2004.