לנשק את ג'סיקה סטיין

"לנשק את ג'סיקה סטיין" היא לא עוד קומדיה רומנטית. היא הקומדיה הרומנטית הכי טובה שראיתי השנה. מעשה בג'ניפר ווסטרפלדט והת'ר יורגנסן, שתי שחקניות שנפגשו וגילו שיש להן הרבה במשותף. הן כתבו יחד הצגה בשם "ליפשטיק", ואחרי הצלחה אוף-אוף ברודוויי מכרו את התסריט שמבוסס על ההצגה להפקה לסרט. אבל ג'ניפר והת'ר הן בחורות עם עקרונות, ואחרי שהאולפנים דרשו מהן ללהק כוכבניות פופולריות (באווירת ג'ניפר אניסטון והת'ר גרהאם), ולשנות חלקים שלמים בתסריט, הבנות לא התפשרו והחליטו לקנות את הזכויות בחזרה ולהפיק את הסרט עצמאית.

אחרי מסע מייגע וחסר פשרות הת'ר וג'ניפר יצרו את סרט האינדי הרווחי ביותר בשנה הקודמת, להוציא את "החתונה היוונית שלי". הן כתבו והפיקו פנינה בתקציב של מיליון דולר בלבד (הסרט גרף פי שבע בקופות), וחשוב מזה, הן לא התפשרו ולקחו על עצמן את התפקידים הראשיים. במסגרת מגבלות התקציב השאילו השתיים מכוניות מאמא, דירות מהדוד בברוקלין, ורתמו למשימה את כל החברים שלהן לתפקידי ניצבים, תאורנים ומה לא. העיקר שהמוצר המוגמר יצא הכי לבבי שיש, וחוצמזה, אם קווין סמית עושה סרטי חבר'ה, למה להן אסור?

ג'סיקה סטיין (ווסטרפלדט) היא רווקה יהודיה ניו יורקית בת 28 הכי נוירוטית שיש, וכמו כל רווקה יהודיה בת 28 היא לחוצת חתן. אחרי סדרת דייטים מהגיהנום ג'סיקה נתקלת במודעת היכרות שעושה לה טוב, רק מה, המודעה נמצאת במדור "נשים מחפשות נשים". כך היא פוגשת את הלן (יורגנסן) המשוחררת, שלא מפחדת להתנסות. אם לא די בנוירוזות הקבועות של ג'סיקה ההטרוסקסואלית, הרי שהרומן הלא שגרתי החדש שלה מכניס אותה למערבולת של רגשות, צרכים ובושה. כל זה בצלה של ניו יורק, שמצטלמת כל כך יפה ללא פילטרים מיותרים.

זה סרט ניו יורקי קלאסי, עם פסקול ניו יורקי קלאסי (אפילו מלך הרומנטיקה, בארי ווייט, קופץ לקטנה). הבנות עשו את שיעורי הבית שלהם על וודי אלן והבינו שנוירוזות, ניו יורק וג'אז הולכים טוב ביחד. הסרט כתוב טוב, הדיאלוגים חכמים, מתובלים בהמון הומור שחור מעודן. תפסתי את עצמי מחייך פעם אחר פעם. בואו נקרא לזה "סקס והעיר הגדולה" בגירסת הלסבו-שיק המתוחכמת. לא קל לקחת ז'אנר מצליח כמו הקומדיה הרומנטית ולהפוך אותו על הראש.

בדי.וי.די תוכלו לצפות בשני ערוצי קריינות שונים - אחד של הבמאי והצלם, והשני של שתי הכוכבות. הראשון טכני מאוד וקצת יבש, והשני לעומתו הוא חוויה בפני עצמו. אני חושב שנהניתי לשמוע את הבנות מדברות על הסרט לא פחות מלצפות בסרט עצמו. הו מדברות על בחירת המוזיקה, על אילוצים בהפקה, בעיות של כסף והמון אנקדוטות משעשעות מהסט. נראה לי שערב אלכוהול עם הבנות יכול להיות משהו מאוד מיוחד (אבל לא לשכוח לקחת אדוויל לאור הפטפטת הבלתי פוסקת של השתיים). עוד סרטון מאחורי הקלעים וסצנות שנותרו על רצפת חדר העריכה (אם תקשיבו לערוץ הקריינות תבינו בדיוק למה) ישלימו את התוספות לדיסק.

אז מה יש לנו? שתי בחורות מקסימות (אחת יהודיה נוירוטית עם אמא עוד יותר יהודיה ועוד יותר נוירוטית), מותק של תסריט ויופי של דיאלוגים. מוזיקה שתעשה לכם טוב, וניו יורק מציצה ברקע. רק בזכות האזכור הוודי אלני אתם צריכים להבין שמדובר במוצר חיובי בהחלט. ואם ג'סיקה סטיין מתחרטת, אתם יכולים לתת לה את הטלפון שלי.