כחודש לאחר הקמת ממשלת "הימין על מלא" קיבלתי שיחת טלפון. בצדו השני של הקו הייתה מרים לפיד, אישה ימנית שאיבדה את בעלה ואת בנה לאחר שנרצחו על ידי טרוריסטים. היא פתחה את השיחה באמירה "שלום אייל, אתה בטח לא מכיר אותי", "דווקא כן", עניתי. מרים שיתפה אותי בדאגתה העמוקה: "זו ממשלה מסוכנת", אמרה. "אין בה יושר, אין בה אנשי אמת. יש בה עבריינים מורשעים בשחיתות, כאלה שמעולם לא עשו דבר ימני, חלוצי או התיישבותי - ובכל זאת קוראים לעצמם 'ימין'. זו ממשלה ששמה לעצמה מטרה להיות 'ימין על מלא' מול 'כל השאר'. היא מפלגת מיסודה". הופתעתי לשמע הדברים מצידה, אך ידעתי שניכרים דברי אמת. דאגתה של מרים היתה מההפיכה המשטרית, פירוק האיזון בין הרשויות הוא מתכונת לכח בלתי מוגבל לפוליטיקאים - והחלשת כל המערכות מולם. ועל המעשה הזה הם חוזרים היום ממש - שלטון שאין עליו שום ביקורת, אין דין ואין דיין.
במוצאי השבת האחרונה, 22 במרץ 2025, נאמה לפיד בהפגנה בירושלים. היא קראה לציבור לצאת לרחובות והאשימה את הממשלה בשחיתות, הסתה ופילוג סדרתי. דבריה הדהדו ברשת ובתקשורת, ועוררו שיח רחב, אבל דווקא התגובות מימין - הפתיעו בעוצמתן וחריפותם. מהתקפה בוטה עליה בתוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14, ועד מסע מלא גידופים והאשמות (והלבנת פנים כמיטב מסורת הרעל ברשתות). האשימו אותה בבגידה במחנה, כאילו קריאתה לאחדות מאיימת על זהותם. ומדוע? אולי מפני שהיא חושפת אמת לא נוחה: ממשלה זו, שקוראת לעצמה ימין והבטיחה בטחון, פוגעת בעתיד העם היהודי במדינתו - דווקא בזמן מלחמה. בעבר הימין יצא בהמוניו למען אסירי ציון, הם קראו "שלח את עמי!", אך היום, כאשר 59 מבני עמנו מוחזקים בשבי, השתיקה רועמת במיוחד.
הציבור שקורא לעצמו החלוץ והמתיישב - מתיישב בבית מול ההתעלמות המחפירה ממתיישבי ניר עוז ושאר יישובי העוטף שמתחננים לתקציבים שטרם הועברו לשיקומם. הציבור ששולח את בניו ובנותיו לשרת את מדינת ישראל בגופם ממש - בצה"ל ובכל כוחות הבטחון - נשאר בעורף כששרים וחברי כנסת מאיימים באלימות על קצינים ומפקדים, מפרקים את שרשרת הפיקוד הצה"לית בחתירה תחת ראש המטה הכללי.הציבור שמתפלל את התפילה לשלום חיילי צה"ל ומדינת ישראל - מתפלל ולא יוצא בקריאה נחושה נגד תנועת ההשתמטות הגדולה ביותר מאז קום המדינה, בשעת מלחמה, המופעלת בוועדות הכנסת, בחקיקה עוקפת, בתקציבים מתחת לשולחן והפקרת אנשי המילואים ומשפחותיהם לשחיקה עד קריסה.
הציבור הדתי-לאומי, שזוהה תמיד עם ערכי חלוציות ואחדות, נשאר בבית - כשהבית בוער. יש הטוענים כי זו תמיכה בממשלה, אך האם זו לא אדישות לסכנה? ממשלה שפועלת לכוח ללא גבולות, שמקדמת חקיקה מפלגת ומחלישה את הדמוקרטיה, אינה מגשימה את חזון הנביאים שבזכותו קמה המדינה. היא מסכנת את הבית המשותף שלנו.
מי מפחד מהאמת? מי מפחד מאחדות אמיתית ושילוב כוחות - כפי שאנו רואים בשדה הקרב במלחמה הזו? שם, חיילים מכל המגזרים נלחמים כתף אל כתף. אך כאן, ממשלה שמכנה את עצמה "ימין" קורעת את העם לשניים. זו שעת חירום, פיקוח נפש ברור ומיידי. איך יכולים מצביעי "הימין על מלא" להישאר בבית ולהניח לה לפרק את מה שבנינו בעמל?
אני קורא לכם: צאו לרחובות! לא נגד הימין, אלא למעננו - למען מדינה יהודית, דמוקרטית וסובלנית. קחו דגל ישראל, כתבו שלט משלכם, עמדו מול שלטון שחושש מקולכם. מרים לפיד לא מפחדת - ואתם? צאו, כי אם הבית לא יהיה משותף, לא יהיה בית.
הכותב הוא אייל גור, ממובילי ארגון "שומרות ושומרים על הבית המשותף", תנועת המחאה הירושלמית ואסטרטג