פרשה מוזרה הגיעה לאחרונה לסיום בזיכוי מפתיע. במרכז הפרשה עמד צעיר ששכר בית פרטי בשרון, אך סירב לאפשר לבעלת הנכס להציג אותה בפני רוכשים פוטנציאליים. הבעלים פנתה אליו פעמים רבות כדי לאפשר את ביקור הרוכשים, אך הוא סירב לכך באמתלות שונות. בשלב מסוים, לאחר שפניותיה התרבו, שינה הצעיר את סגנון הודעות הווטסאפ שלו, והחל לאיים על בעלת הדירה באופן מפורש. בעקבות איומים אלו היא פנתה למשטרה והגישה נגדו תלונה על איומים.
המשטרה זימנה את הצעיר לחקירה, אך הוא לא התייצב בתחנה. בעקבות אי-הופעתו התדפקו השוטרים על דלתו, אך גם אז סירב הצעיר לפתוח את הדלת. השוטרים, על פי עדותם, לא ויתרו וסיירו מסביב למבנה, ולפתע הבחינו בממצאים מחשידים המעידים על הימצאות מעבדת סמים במקום. בשלב זה הוחלט לפרוץ את הדלת בכוח, אך כעבור מספר שניות של מהלומות עזות, נעתר הצעיר ופתח את הדלת מיוזמתו.
ברגע שנפתחה הדלת נדהמו השוטרים ממה שנגלה לעיניהם, והסיבה לסירובו של הצעיר לאפשר לבעלת הדירה לסייר במקום נראתה להם לפתע הגיונית לחלוטין. הבית, שכלל 3 חדרים, היה עמוס בסמים. בחדרים הוצבו אוהלים גדולים, ובהם גודלו שתילי קנאביס רבים. הציוד שאותו גילו השוטרים במקום כלל מנורות ייחודיות להפקת אור אולטרה סגול, מאווררים, פילטר, מד טמפרטורה ומשקל מקצועי. בבית התגלו גם מצבורים של חומר מוגמר.
על פי דו"ח השוטרים, סך כל הסם שנמצא במקום כלל שני קילוגרמים של סם מסוג קנאביס, כמות העולה בהרבה על המותר בחוק לשימוש עצמי. עקב התגלית מיהרו השוטרים לעצור את הצעיר ולהעבירו לחקירה.
על פי גרסת הצעיר, את המעבדה הקים על מנת לרקוח סם שירפא אותו. הוא קרא ספרות רבה בנושא גידול ביתי של קנאביס, ערך על עצמו ניסויים, וכל השתילים והחומרים שנתפסו בדירתו נועדו לדבריו לשימושו האישי בלבד. לדבריו, הוא מעולם לא סיפק לאף גורם את הקנאביס שאותו הפיק, ואכן, חקירת המשטרה לא הצליחה להפריך גרסה זו, מאחר שגם במכשיר בטלפון שלו לא נמצאה כל עדות לממכר סם.
לאחר מעצר של מספר ימים, שבהם נחקר לאורך שעות, הגישה נגדו יחידת התביעות המשטריות כתב אישום חמור שכלל עבירות של ייבוא, גידול והחזקת סמים שלא לשם שימוש עצמי, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.
בדיון הראשון בעניין מעצרו, שהתקיים בפני השופטת מורן אדרי טרבלסי בבית משפט השלום בפתח תקווה, התלונן החשוד על הידרדרות במצבו הבריאותי והנפשי במעצר, וטען כי אינו אוכל מזה שבוע בשל רגישויות תזונתיות שונות. השופטת הורתה לשב"ס לספק לו תנאים מתאימים, כולל מזון מיוחד המתאים למצבו, וכן להשגיח עליו מחשש לאובדנות.
עו"ד עמרי לשם, שליווה את הנאשם מעת מעצרו, התרשם ממצבו הנפשי הקשה וביקש להפנותו באופן מידי לבדיקה פסיכיאטרית. בעקבות בדיקה קצרה שערך פסיכיאטר מטעם השב"ס, הוחלט לשלוח את הצעיר להסתכלות פסיכיאטרית מקיפה, והוצא לו צו לאשפוז כפוי לשבועיים. בהמשך, צוות הפסיכיאטרים שהופקד על ההסתכלות קבע באופן חד-משמעי כי הנאשם סובל מהפרעה נפשית חמורה, ולא רק שאינו כשיר לעמוד לדין אלא גם שלא היה מודע כלל למעשיו בזמן ביצוע העבירות. בהמשך לקביעה זו נקבע דיון סופי בעניינו, שאליו לא התייצב מספר פעמים.
בשלב זה ביקש עו"ד לשם לזכות את הנאשם בשל מצבו הנפשי, אך נציגי התביעה עמדו על דעתם כי יש להפסיק את ההליכים נגדו, ובשום אופן לא לזכותו. בנקודה זו התעקש עו"ד לשם על זיכוי. לדבריו, להבדיל ממקרים אחרים שבהם נקבעת הפסקת הליכים והטיפול בתיק יכול להתחדש בעתיד, הרי כאן - מאחר שנקבע כי כלל לא היה יסוד נפשי לעבירה - הדבר ממילא לא יכול להתרחש. ולכן אין אפשרות להימנע מזיכוי הנאשם.
בעקבות המחלוקת הועבר הדיון להכרעה בפני השופטת זהר דיבון סגל מבית משפט השלום בנתניה. בשלב זה שוחחו נציגי שלוחת התביעות עם ראש יחידת התביעות המשטרתיות וקיבלו את הסכמתו לזיכוי הנאשם. לאור זאת קבע בית המשפט שהנאשם יזוכה מחמת אי שפיות. עם זאת, בשל חומרת מצבו הנפשי, נתנה השופטת דיבון סגל צו לאשפוזו הכפוי של הצעיר לתקופה של שבע שנים, שהיא התקופה המקסימלית הקבועה בחוק.
עו"ד עמרי לשם מסר בתגובה להחלטה: "בית המשפט נהג נכון כאשר החליט לזכות את הנאשם מחמת אי-שפיות. מהרגע שבו קבעו מומחי הנפש שמונו לבדיקתו, כי הנאשם לא היה מודע למעשיו הפליליים, הדבר מסיר את היסוד הנפשי לביצוע העבירה. באין יסוד נפשי - אין עבירה. כולי תקווה שהזיכוי והאשפוז יאפשרו למרשי לקבל את הטיפול הנפשי שהוא זקוק לו כל כך".