יותר מ-15 חודשים חלפו מאז שוחררה אילנה משבי החמאס בעזה, אך היא עדיין לא מרגישה חופשיה. מתן צנגאוקר, בן זוגה, נותר מאחור ועדיין נמנה בין החטופים בשבי החמאס, מעל 500 ימים לאחר מכן. אילנה החליטה להקדיש את חייה למען החזרת מתן, עד כדי כך שהיא לא יכולה להתפנות לטפל בטראומה הקשה שעברה. בראיון לעיתון "ניו יורק טיימס", היא מספרת על הטלטלה שעברה בשבי, ועל המשך הלחימה למען החזרת שאר החטופים הביתה.
בעדות מטלטלת, גריצ'בסקי מספרת ששוביה הכו אותה, התעללו בה בדרך לעזה, ולבסוף גם תקפו אותה מינית, כשהיא מחוסרת הכרה. "התעלפתי בדרך והתעוררתי חצי עירומה במנהרה, מוחזקת על ידי חמוש". כשנשאלה איך היא מתמודדת עם הטראומה, סיפרה כי הפחד לגורל החטופים שעדיין נותרו בשבי לא מותיר לה זמן לריפוי: "אני לא ממש פנויה לשיקום שלי, לא לגוף ולא פחות לנפש".
"אני חיה עם השאלה למה אני חזרתי ולא הם, ואין לי תשובה, אבל אם אני בחוץ, זה סימן שאלוהים רצה שארים את קולי למען אלה שנשארו מאחור, להחזיר את החיים לחופש שלהם, ואת המתים לקבור ראויה בארץ" הצהירה.
בבוקר השבעה באוקטובר, כאשר מחבלי החמאס השתלטו על קיבוץ ניר עוז, הם עברו כמעט בכל בית, עד שלבסוף הגיעו לביתם של בני הזוג אילנה ומתן. בזמן שהמחבלים ירו בדלת, קפצו בני הזוג מהחלון ורצו לכיוונים שונים. אילנה איבדה קשה עין עם מתן, ושם התחיל הסיוט שלה: היא נתפסה, הוכתה באכזריות ונחטפה לעזה.
במאמץ אדיר יחד עם אימו של מתן, עינב צנגאוקר, הן נלחמות כמו שתי לביאות בכל חזית אפשרית כדי לדחוף לעסקת חטופים שתחזיר את כולם, חיים או מתים. היא טוענת כי גורל החטופים הולך והופך מסוכן יותר, כשישראל חידשה את הלחימה בעזה, בניסיון מסוכן להפעיל לחץ על חמאס לשחרר יותר חטופים, על רקע החסם בשיחות הפסקת האש.