שיבוש חקירה? הצחקתם: מדובר בעבירה הכי קטנה של רגב ובן גביר

קחו את השיחה בין שרת התחבורה לשר לביטחון לאומי, כפי שנחשפה אמש בחדשות 12, שנו את השמות והדיוקנאות וקיבלתם שיחה בין שני עבריינים שמנסים לחבל בחקירה.

ניכר בבן גביר שהוא מנוסה מרגב בדיבורים מעין אלה. הוא לא מרבה בפרטים, רק ממלמל מדי פעם, כדי להרגיע את עמיתתו, ש"עכשיו זה קצת שונה", כלומר - רומז שהוא מטפל ומתערב כדי לשנות את נהלי החקירה, אבל מבלי להשאיר אחריו טביעת אצבע מפלילה ("עכשיו זה שונה" אולי מעלה זיכרון עמום אצל הוותיקים שבקוראים מהמשפט "הלבן הולך טוב").

אולי עכשיו זה שונה כי אביב בחוץ, אולי עכשיו זה שונה כי מוחרתיים נעבור לשעון קיץ, אולי - רק אולי - עכשיו זה שונה כי בן גביר מנסה להפוך את המשטרה מאוכפת חוק לשותפה לפשע, אבל רק אולי. אין ספק שהאיש למד משהו משנים שבהן נחקר על ביצוע פשעים שונים ממניעים גזעניים. בעצם, רק אולי.

רגב לעומתו מוכיחה שוב ושוב שהאויב הגדול ביותר שלה הוא פיה. זה שתבע לא להכיר בסלן של נשים מוכות, בקשייהם של חיילים משוחררים ובזקנתם המעליבה (בראש ובראשונה אותנו) של קשישים וניצולי שואה - העיקר להפיל את הממשלה.

זה אותו הפה שממנו צוטטו בהרחבה ציטוטים מפלילים לכאורה בחשיפת "המקור" (רביב דרוקר, ערוץ 13) אודות הדרך שבה הפכה את משרד התחבורה למטה הבחירה מחדש שלה.

וזה גם אותו הפה שאמר, בהקלטה שלא ניתן לסגת ממנה או להציע לה פירוש אחר: "הפרקליט המלווה דוחף אותך להביא עוד ועוד ראיות" כאילו לא זה היה תפקידו וכאילו - כאשר תלונה כזאת מופנית לשר האחראי על המשטרה - מספיק לומר "אני אמנם בניגוד עניינים", כמו ילד שצועק: "נגעתי בברזל" כשרבים מי יהיה הראשון לעמוד בשער בכדורגל בשכונה. לשמוע ולא להאמין.

המוזר והעצוב בכל הסיפור הזה אינו העובדה שייתכן ששרת התחבורה והשר לביטחון לאומי מנהלים כאן שיח שכולו קומבינה, דיאלוג שמעלה חשד לעבירה פלילית עוד לפני שנחקרו פרשות אחרות שבהן מעורבים השניים (כל אחד ואחת מהן לחוד), אפילו לא העובדה שעכשיו ברור יותר הקצף שיוצא משפתותיהם עת הם מנגחים את הפרקליטות או את היועצת המשפטית לממשלה. מה שעצוב פה הוא שכל הרחש-בחש הזה בא במקום עשייה.

נתחיל ברגב: בכל העולם (כלומר, במדינות שהן קבוצת ההתייחסות של ישראל) יש ירידה במספר הנספים בתאונות דרכים, גם בארצות שבהן לא פחת מספרן. למה? כי כלי הרכב שלנו הפכו בטוחים יותר. חגורות בטיחות הן כבר מזמן אמצעי אלמנטרי, כך גם כריות אוויר, אבל בשנים האחרונות נוספו על כל אלה מערכות שמשפרות בלימה, מתריעות מפני סכנה, מעוררות נהגים רדומים ועוד.

כלי הרכב בישראל אינם שונים במהותם מאלה שבהם נוהגים ברוב מדינות העולם המתקדמות - ובכל זאת, בישראל מחיר הדמים רק עולה. זה לא שרגב, שמשרדה עונה לשם המחייב "משרד התחבורה והבטיחות בדרכים", לא נלחמת בתאונות הדרכים, זה פשוט שהשיטות שלה לא עובדות.

מהן אותן שיטות? ובכן, למעט "שיטת הרמזור" שנחשפה בתחקיר של רביב דרוקר, יש לה עוד כלים בארגז: למשל השעיה של פרויקטים בתחום התחבורה הציבורית, אולי כדי לבדוק אם ניתן למנות איזה מקורב לג'וב מתגמל. למשל נסיעות תכופות ברחבי העולם כדי "ללמוד את הנושא" או כדי לחתום על הסכמים שבינם ובין רווחת אזרחי ישראל אין דבר וחצי דבר. מרוקו והמלדיביים הם רק שתי דוגמאות ליעדים חביבים עליה במיוחד.

ומאחר שכל זה לא מנע אפילו תאונה אחת בכבישי ישראל, הגדילה השרה לעשות ופיטרה את דובר ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים שחשף את העלייה במספר ההרוגים - ממש נשק יום הדין!

הדברים נכתבים בנימה סרקסטית, אבל הנושא אינו מצחיק כלל: מאחורי כל מי שנספה בכבישים יש סיפור חיים, יש משפחה, יש הורים, בני זוג וילדים, יש אחים ואחיות, יש אנשים שחייהם השתנו לנצח שלא יכולים למצוא אפילו את מעט הנחמה שיכולות משפחות חללי צה"ל למצוא בנפילת ילדיהם על משמר העם והמדינה, שלא לדבר על תמיכה, ליווי ושיקום.

במילים אחרות: חטאה הגדול של רגב אינו בכך שהיא מנסה, לפחות כך נראה, לשבש חקירה שמתנהלת נגדה, אלא בכך שהיא זורעת מוות, שכול ויגון בכבישים. נכון, היא לא מתנגשת חזיתית באף אחד (אלא כמטאפורה), אבל חוסר המעש שלה, בין אם הוא נובע מחוסר מסוגלות או מחוסר רצון, הורג אותנו.

ומה על השר בן גביר? אודה שאני סבור שעוד לפני שנבחנת מידת המסוגלות שלו למלא את תפקידו, הרי שכל יום שבו יושב אדם כמוהו בכנסת ישראל, קל וחומר סביב שולחן הממשלה, הוא ביזיון לכולנו. האמת היא שגם ראשי הליכוד לדורותיהם, כולל בנימין נתניהו סברו כך פעם: נתניהו אפילו הצהיר בשידור שבן גביר לעולם לא יהיה שר בממשלה שיקים. נו, אז אמר.

אבל נניח לרגע את הסייג הזה בצד ונניח שאפשר לשפוט לפי אמות מידה מקובלות גם את פועלו של מי שמאמין בתורת הגזע. מה ההישגים שיכול בן גביר להציג בתחום העשייה עליו הוא מופקד? נניח לרגע שרצח בחברה הערבית לא מעניין אותו, שנוח לו עם מותם של בני גזע נחות, לשיטתו. מה עם הפשיעה בחברה היהודית? ובכן, אם לצמצם את המסקנה הסופית לשתי מילים, הפשע חוגג.

הוא חוגג בעבירות של התפרצויות לבתי מגורים ובתי עסק, בגבייה של פרוטקשן, בגניבה של כלי רכב. המשטרה בעידן בן גביר, למרות תוספת תקציב היא גוף לא חכם ולא יעיל, מפגר בהרבה מאחורי העבריינים שאותם הוא אמור לרדוף. קידום קצינים לתפקידי מפתח רק מפני שהיכו מפגינים נגד ההפיכה המשטרית התגלה כשיטת עבודה מאוד לא מוצלחת.

"היום זה קצת שונה" ניסה בן גביר להרגיע את רגב הנסערת. נכון: גם לפניו לא הייתה משטרת ישראל בדיוק דוגמה ומופת לארגון יעיל בכל הקשור לאכיפת החוק, אבל עכשיו זה באמת קצת שונה, עכשיו היא הפכה לגוף שמסוגל לגלות יעילות מסוימת רק בשימוש במכתזיות נגד אזרחים ותיקים, העיקר שראש השב"כ, זה שעוד לפני תפקידיו הביטחוניים לחם בשורות הצבא שבו בן גביר לא שירת אפילו יום אחד, צריך לשבת בצינוק, כדברי השר סוכן הכאוס.

הוא - ולא העבריינים הכהניסטים (תנועה שהיא מחוץ לחוק, נזכיר) שמינה לתפקידים שונים במשרדו. עולם הפוך.

אפילו אותה "משילות" מפורסמת שהבטיח קורסת לנגד עינינו בכל יום שעובר, עם גורי אריות שמוברחים ברחפנים, עם מצלמות מהירות שנעקרות ממקומן, עם גניבות חקלאיות ועם בתי עסק בצפון שרק נפתחו - וכבר נשרפו.

"על שלושה פשעי דמשק ועל ארבעה לא אשיבנו" נכתב בפתיחת ספר עמוס. ובכן על פשעי הרמזור, הכהניזם ושיבוש חקירה לא נבוא חשבון עם רגב ובן גביר, אבל על העובדה שהם מועלים באמון הציבור מדי בוקר כשהם נכנסים למשרדיהם ולא עושים דבר כדי להציל חיים, במלחמה בתאונות ובפשע, על כך ייזכרו לדיראון עולם כשרים הכושלים ביותר בתולדות ישראל.