את המציאות הכאוטית שמתחוללת בישראל 2025 אפשר לסכם בציטוט אחד, שמקורו מעבר לים, שכבר זכה למעמד אייקוני בהיסטוריה העכשווית: "האופוזיציה האמיתית היא התקשורת. והדרך להתמודד איתה היא להציף את הזירה בח**"". על החתום: סטיב באנון, מאדריכלי המסע של דונלד טראמפ לבית הלבן ב-2016, שהשוויץ בראיון ביכולתו להכריע, להמם, ולתמרן את מתנגדיו על ידי שליטה בסדר היום התקשורתי. "בכל יום אנחנו מכים אותם עם שלושה דברים. הם ייתפסו על אחד מהם, ואנחנו נסיים את כל הדברים שלנו, בום, בום, בום. החבר'ה האלה לעולם — לעולם לא יצליחו להתאושש", באנון הסביר בראיון אחר.
אסטרטגיית ההצפה של באנון זוכה בימים אלה לעדנה מחודשת בארה"ב, לאור הקאמבק המסחרר והאגרסיבי של טראמפ לבית הלבן ולעמדת יצרן הכותרות מספר 1 בעולם.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, שחזר מביקורו בוושינגטון בחודש שעבר מלא השראה והערצה למלחמותיו של טראמפ וחברו אלון מאסק ב"דיפ סטייט", גם מתחזק מאז במרץ את הזיכיון המקומי של שיטת ההצפה. "בום, בום, בום": הדחה, מהפכה, מלחמה, לא בהכרח בסדר הזה.
הממשלה, ובעיקר העומד בראשה, מנחיתה מדי יום ביומו יותר משלוש מכות - החלטות, גזרות, מתקפות, מחלוקות, השתלחויות, פרשות ושערוריות - זרם בלתי פוסק של חדשות שהקשב הציבורי והתקשורתי מתקשה לעבד. וברגע שהוא נתפס על נושא אחד, בום בום בום, נתניהו כבר מתכנן ומייצר את שלושת הסקנדלים הבאים לפני שיספיקו להתאושש.
וכך, רק בשבוע האחרון, ההצפה של נתניהו עלתה על גדותיה: מההחלטה על הדחת את ראש שב"כ, במהלך בזק וחסר תקדים בתולדות המדינה, דרך הזימון של ראש שב"כ לשעבר, נדב ארגמן, לחקירה במשטרה, ועד המתקפות הבלתי פוסקות על היועמ"שית, שגם תורה יגיע בשבוע הבא - ראש הממשלה הקדיש את רוב האנרגיות שלו למלחמות הדיפ סטייט, או בעברית תקנית: שומרי הסף האחרונים שמגבילים את כוחו ושלטונו ושומרים על מערכות החוק בישראל.
כל זאת, בזמן ששב"כ והמשטרה חוקרים את האנשים הכי מקורבים אליו ואת החשדות שמדינת אויב חדרה למעגל קבלת ההחלטות החשוב ביותר במדינה. ובמקום שראש הממשלה ידרוש לחקור את האמת, הוא מצלם סרטונים ליליים עם עציצים ומפיץ ציוצי קונספירציה באנגלית שכל העולם ידע. יש מי שסבור שההתנהלות של נתניהו, נאשם בפלילים שנמצא בניגוד עניינים מובהק, מקרבת אותו לרף הנבצרות, אבל הוא מצדו רק ממשיך ללכת על הקצה כאילו הוא רק מחכה לעוד משבר חוקתי מול בג"ץ.
בינתיים, בכנסת, הקואליציה מקדמת בלהט את החוק לשינוי הוועדה לבחירת שופטים, ומתכוננת לסמן וי נוסף על המהפכה המשפטית בשבוע הבא, וגם על התקציב, שיעביר מיליארדי שקלים לכספים קואליציוניים על חשבון גזרות, מסים, וקיצוצים שיושתו על הציבור. ובדיוק בזמן, אחרי חודשיים בגלות, עם החרב על הצוואר של בר ובהרב מיארה ותופי המלחמה שחזרו לרקוע בעזה, נתניהו החזיר את איתמר בן גביר ועוצמה יהודית לשולחן הממשלה. הוא התעלם מעמדת היועמשית, שסבורה שיש מניעה משפטית במינוי מחודש של בן גביר למשרד לביטחון לאומי, ונתן עוד נאום חוצב להבות על הדיפ סטייט מאמריקה, שתפס עוד נתח מהסייקל החדשותי.
ובתוך כך, כמו שאומרים, בתוך כל הרעש הזה, אזרחי ישראל גם התעוררו ביום שלישי בבוקר וגילו שראש הממשלה ושר הביטחון החליטו לחזור למלחמה בעזה, ולהעמיד בסכנה את גורלם של 59 חטופים שמופקרים בשבי חמאס כבר 531 ימים. ולבום, בום, בום הפוליטי נוספו גם ההתרעות המתפרצות על האזעקות, הטילים והיירוטים.
לראש הממשלה היה דחוף יותר לכנס את הממשלה כדי להדיח את רונן בר מלקיים ישיבת קבינט על המלחמה והשלכותיה על החטופים, שלא לדבר על שיחת טלפון או פגישה עם המשפחות המיוסרות שמתחננות שהממשלה תציל להן את האבות והילדים. רק הצהרה מצולמת עם אותה מנטרה שחוקה שהלחץ הצבאי יביא לשחרור חטופים, כשבמציאות שמחוץ לנאומים, אחרי שנה וחצי של לחימה ואינסוף עדויות מטלטלות של שבים, כבר ברור שהמשוואה הפוכה: הלחץ הצבאי מסכן את החטופים, ורק עסקה תחזיר אותם הביתה בחיים. המשוואה היחידה שנותרה יציבה היא שהמחיר של עסקה הוא הפסקת המלחמה, ואותו נתניהו לא רוצה לשלם.
ומי בדיוק אמור להילחם את המלחמה הזו, עבור ממשלה שמנציחה את ההשתמטות ההמונית של החרדים וכבר שחקה עד תום את המילואמניקים בחמישה סבבים, שמצפצפת על ערכים של אחדות וסולידריות עם מהלכים מפלגים, דורסניים ומסוכנים, מסמנת אויבים פנימיים במקום להתמודד עם החיצוניים ורק מחכה לסמן את המוני הישראלים הציוניים המפגינים כקפלניסטיים אנרכיסטיים וסרבנים?
נתניהו, בשונה מטראמפ חובב המצלמות, כבר מזמן לא עושה מסיבות עיתונאים. הוא רק מציף את הזירה כל העת בחדשות אחרות, לרוב מפלגות ומקטבות, שמסיטות את תשומת הלב הציבורית מהשאלות הקשות שהוא מסרב לענות עליהן, ראה ערך: ועדת חקירה ממלכתית.
בין הדיפ סטייט לקטאר גייט, הכאוס, הטרלול והדיסאינפורמציה הם לא באג, אלא פיצ'ר, חלק מהשיטה. כך נתניהו מנסה להסתיר ולהשכיח את האחריות שלו לאסון הגדול ביותר בתולדות המדינה במסך עשן ולהטביע את מסע ההישרדות וההרס שהוא מחולל בדמוקרטיה הישראלית בים של הצפה.