נתחיל במה שצריך להיאמר מיד: נדב ארגמן, ראש השב"כ בדימוס, לא רואה ממטר את חוקרי משטרת ישראל. יסלחו לי החוקרים לדורותיהם, חלקם מוחות מבריקים שפיצחו לא מעט פשעים קשים, אבל להביא איש שב"כ לחדר חקירות משטרתי, זה קצת כמו לבחון את כישוריו של כוכב ריאל מדריד, שהגיע בטיסה ישירה מהברנבאו, בשורות קבוצת המילואים של מ.ס אשדוד באצטדיון הי"א.
אבל נניח לרגע לפער הזה ונניח לרגע שארגמן יוזמן, כפי שמיהרה לבשר לאומה המשטרה (זאת שעוד לא מצאה טלפון מסוים שמקושר לאשת ראש הממשלה). נניח גם שארגמן, כאזרח שומר חוק, יחליט להתייצב במועד שנקבע לו. מה אז? ובכן, הנה כמה תסריטים בדיוניים שמעלים לדיון שאלות סופר-אמיתיות.
התסריט הראשון הוא הקל ביותר לדמיון ולכתיבה: ארגמן פשוט ישתוק. הוא לא ישתוק כדי לא להפליל את עצמו, מאחר שהוא סבור ממילא שמדובר בחקירה פוליטית, כזאת שאין בה אשמה. "אם נתניהו יפר את החוק אני אספר מה שאני יודע" אמר ארגמן, כלומר: כל עוד ראש הממשלה אינו מתכוון להפר את החוק, הרי שלא צפוי לו כל איום.
אז למה ארגמן ישתוק? עיון קצר בפקודת שב"כ מעלה כי נאסר על עובד הארגון בפועל או בדימוס, לגלות כל מידע שנגלה לו במהלך שירותו. מאחר שכבר למדנו שכל פרט שנאמר בחדר החקירות הופך - במוקדם או במאוחר - לפומבי, הרי שארגמן יכול לומר בפשטות לחוקריו שאין לו כל כוונה לחלוק עמם מידע רגיש, שהרי זה סופו ידלוף.
חופשי על הבר
עד כאן החלק הקל, אבל עכשיו נניח שארגמן החליט לדבר. אם כך יהיה, עוד יתברר כי לשכת ראש הממשלה, מתוך חוסר מחשבה, הפעילה את המשטרה בפזיזות. למה? כי נניח שלארגמן יש מידע רגיש שאסור בפרסום על פי חוק שירותי הביטחון הכלליים. ראשית לא בטוח שהיה חושף אותו ושנית - גילוי שלו לעיתונאי למשל, היה בגדר עבירה בוטה על החוק, כלומר מעשה שהיה עלולה לסבך את ארגמן באמת. לא כך הוא כאשר הוא מזומן לחקירה במשטרה ומתבקש למסור את הפרטים לחוקריה.
שוב, בהנחה שקירות חדרי החקירות במשטרה הם שקופים - ולא במובן הטוב של הביטוי, הרי שהחקירה מספקת לארגמן הזדמנות לא רק לספר את אשר התכוון מלכתחילה (שאפשר שהוא אסור בפרסום) ובנסיבות הספציפיות אליהן התייחס (במקרה שבו נתניהו יפר את החוק), אלא חפשי על הבר, בהזמנה מיוחדת, כחוק ובאישור משטרת ישראל.
לא ייאמן איך נתניהו, ברגע של שכרון כוח וחוסר מחשבה - ויש לו הרבה רגעים שכאלה מאז חזק ממפעל הייצור של האוטוקרטיה הטראמפית - כרה לעצמו בור שכזה.
קטונתי מלנחש את צפונות ליבו של נתניהו, ובכלל - לפי הידוע עליו זה תלוי בעיקר באיש האחרון שבו פגש. ובכל זאת, מאחר שלא נמהר לייחס לראש ממשלת ישראל פזיזות שכזאת, אפשר שכל זה היה בכל זאת מתוכנן.
למה הכוונה? שנתניהו מת לדעת איזה קלפים יש לארגמן ביד. על מה הוא הולך לדבר: האם על מה שהוא יודע על נתניהו, אותו ראה ברגעים רגישים, שלא לומר מביכים? אם כך הוא הדבר, הרי שמעבר למבוכה קלה עד בינונית, אין לנתניהו ממה לחשוש.
גילוי כזה קל להפוך לקרב גרסאות, למילה נגד מילה: מי שמאמין לארגמן מראש עוד בטרם שמע את הדברים, ממילא עוין את נתניהו. מי שאוהד את ראש הממשלה, ימשיך להיות בטוח שהוא מתת האל למפעל הציוני, גם אם יספר איך נתניהו רעד כעלה נידף ברוח בכמה אפיזודות בהן היה מצופה מראש הממשלה להפגין קור רוח.
לה פמילייה
ואולי ארגמן מחזיק במידע משפחתי רגיש? תאמרו שאין זה הוגן לערב את הרעיה והילדים - ותענו מיד שהם כבר מעורבים מזמן. אם אשת ראש הממשלה יכולה להתערב במינויים רגישים ובהחלטות גורליות, אזי היא מטרה לגיטימית בקרב על התודעה. כנ"ל לגבי הבן, שממקום שבתו במיאמי מקפיד להשתלח בארסיות במשרתי ציבור נאמנים.
יאמר מיד: בניגוד למה שסבורה חברת הכנסת נעמה לזימי שהיא יודעת או שמעה, לי אין כל מידע בנוגע לנסיבות שהייתו של יאיר נתניהו במיאמי. הוא הדין לגבי דברים המיוחסים לשרה נתניהו. מה שכן, ברור שמדובר בנקודה סופר-רגישה אצל ראש הממשלה. האם זה בגלל שהוא נוהג ככל בן זוג ואב נאמן המגן על משפחתו, או מפני שיש שם, לכאורה, מה להסתיר?
בכל מקרה, לא ברור האם המידע הרגיש שאיים ארגמן לחשוף (נזכיר שוב: רק במקרה שבו נתניהו יפר את החוק) נוגע בכלל לשני אלה.
האפשרות השלישית היא שארגמן מחזיק במידע בסיווג ביטחוני גבוה, שיכול לשפוך אור מאוד בעייתי על התנהלות נתניהו, בעיקר אם מדובר בנושא הקטארי. הפרשה ההיא נחקרת ומצליחה לספק כותרות כמעט מדי יום - למרות צו איסור פרסום.
אז לא נתייחס לפרטים עצמם (ממילא איני מצוי בהם יותר מצרכן התקשורת הישראלי הסביר), אבל נקבע על פי מראית העין, שהיא מדירה שינה מעיני ראש הממשלה, בלשון המעטה.
הדחיפות שבה נבהל לפטר את רונן בר, כאשר הוא רומס בדרך כל נוהל תקין, מעידה על רצון להפסיק מיידית את החקירה.
כאן כדאי לשים לב לכך שאולי בבהלתו לפטר את ראש השירות הנוכחי, מספק נתניהו אמתלה לראש השירות לשעבר לרוץ לספר לחבר'ה: אם יקבע בג"ץ כי נתניהו קיבל החלטה בנושא פיטורי בר, כשהוא מצוי בניגוד עניינים חמור, אזי לכאורה הוא עבר על החוק... ומשכך הדבר, הופעלה ההתניה שארגמן אמר כי תניע אותו לפעולה.
אקדח מעשן
מה יכול להיות לארגמן בנושא הקטארי? ובכן, אפשר שיש בידו מידע שלא היה נראה חשוב במיוחד עד לאחרונה, אבל בהקשרם של דברים שעולים בחקירה (שוב אבהיר, אין לי מידע כזה), עלול - מבחינת נתניהו, להפוך לאקדח המעשן, לראייה שקושרת אותו אישית לקטארים, בדיוק באופן שאותו טרח להכחיש נמרצות.
קשה לדעת אם התלונה שהגיש נתניהו במשטרה נגד ארגמן, תתגלה כתרגיל מבריק שנועד להלך אימים על ראש השב"כ (אין לי הכרות אישית אתו, אבל בואו נאמר שהוא לא נראה פחדן...) או לחילופין להכריח אותו לחשוף את הקלפים שבידו, או כשער עצמי מרהיב.
האפשרות השנייה היא בכל זאת הגיונית יותר. נניח שכל המהלך נועד "לראות את היד" של ארגמן. גם אז, אפשר לשער שמי שהיה ראש שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל וראה כמה חקירות בחייו (בלשון המעטה), לא ימהר לספק את הסחורה.
נשארנו לפיכך עם תיאוריית הגול העצמי. זאת מתחזקת תחילה מראיות נסיבתיות ובראשן הלך הרוח שבו שב נתניהו מארצות הברית. הוא ראה נשיא אמריקאי (נזכיר: שפועל תחת מגבלות של חוקה ושל הגבלת כהונה) מרסק כמעט כל מעוז שמאויש בשומרי סף - והתאהב.
העובדה שבישראל אי אפשר לבצע מהלך דומה מבלי להביא למלחמת אזרחים, קצת נשכחה ממנו בהיותו מוקף בסביבה של אומרי הן מקצועיים ושותפים אידיאולוגיים או משפחתיים, חלקם אחוזי דיבוק אף יותר ממנו.
הראייה הנסיבתית השנייה היא הפאניקה שנדמה שאחזה בראש הממשלה ככל שהתקדמה חקירת קטארגייט. אמש הותר לפרסום, תחת הצו המגביל, כי נעצרו שני בכירים. האם הם קשורים לראש הממשלה? אפשר שלא כך הוא, אבל נקל לדמיין את הלחץ האדיר בסביבתו.
לא נתיימר להכריע בנושא, ספק אם מישהו יכול. מה שבטוח הוא שמתחזק מאוד הרושם שאם נדב ארגמן אכן יוזמן לחקירה ואם יבחר "לזמר" עשוי הזמר הזה להיות גם שירת הברבור של נתניהו, רקוויאם לשנות שלטונו הארוכות.