האיש אחוז בולמוס - התובנה איתה חזר מביקורו האחרון בארה"ב היא שכל מה שדונלד טראמפ עושה, הוא יכול לעשות טוב יותר. כפי שפורסם בעמודים האלה, הוא התפוצץ על ישיבת קבינט מדיני-בטחוני. במקום לדבר על החטופים שנמקים במנהרות חמאס, על העיסקה שנתקעה ולא מתבצעת, הוא נשא בפניהם את "נאום הנאמנות" שעיקריו פשוטים: מי שלא יהיה נאמן אישית לנתניהו, לא יהיה.
זהו השלב האחרון בהפיכתה של ישראל, פעם דמוקרטיה פרלמנטרית מערבית, לדיקטטורה מזרח תיכונית חשוכה. הנאמנות היא למלך, ולא לממלכה. מי שלא יישבע בשמם של הרעיה, הבן ורוח הקודש, יטוס לכל הרוחות, ככה פשוט.
לפני כשבועיים הוא הזעיק את ראש אמ"ן לבית המשפט המחוזי, כדי שיסביר להרכב השופטים שהמצב רגיש, יש התפתחויות בטחוניות חשובות מאוד שמצריכות ביטול כמה ימי עדות של ראש הממשלה. מאז, המצב לא הפך פחות רגיש, להיפך. עיסקת החטופים נתקעה, באשמת ישראל. נתניהו לא מוכן לסכן את הקואליציה, הוא מעדיף לסכן את החטופים כשכל החזיתות עוד פתוחות.
צה"ל תוקף בסוריה, בלבנון וברצועה. חמאס וג'יהאד נמצאים בתהליך שיקום. החות'ים עוד בועטים. אז הרגישות הבטחונית מפריעה לו להעיד, אבל לא מפריעה לו להחליף ראש שירות בטחון כללי, לזעזע את הארגון הבטחוני החיוני והרגיש הזה, ולהמשיך לקעקע את מעמדו בציבור, כפי שקעקע את כל שאר הגופים, המוסדות וסמלי הממלכה הישראלית הקורסת מול הדיקטטור.
במצב הנוכחי, ראש ממשלת ישראל לא מקבל אחריות על 7 באוקטובר, למרות שאחריותו לאסון ברורה, בוהקת ומוחלטת כראש הממשלה. הוא לא מתנצל, הוא לא מרכין ראש. הוא לא מוכן ללכת לבוחר, כפי שהיה עושה כל מנהיג אחר בעולם אחרי אירוע כזה. הוא לא מוכן להקים ועדת חקירה ממלכתית, בהרכב כלשהו שיכלול את מילת הגנאי "שופטים".
הוא הראה לרמטכ"ל את הדרך החוצה, הוא הראה לשר הביטחון את הדרך החוצה ומינה תחתיו אדם נטול נסיון ביטחוני. הוא מדיח עכשיו את ראש השב"כ שארגונו מנהל חקירה רגישה נגד המקורבים ביותר לראש הממשלה בחשדות חמורים של קשר פסול לקטאר. אחר-כך הוא יפטר את היועצת המשפטית לממשלה, שהיא גם התובעת הכללית במשפטו הפלילי.
נתניהו לא רק נמצא כבר מזמן בנבצרות, זו האמא של כל הנבצרויות. במהותו, בנימין נתניהו הוא התקפה אוטו-אימונית על המדינה בראשה הוא מתיימר לעמוד. מערכת חיסונית שתוקפת את עצמה וקרובה מאוד להביא את הגוף לקריסת מערכות.
אני לא מתומכי מונח ה"נבצרות". לדעתי, אין מונח כזה על פי הדין הישראלי ואם היה, הרי שבוטל לחלוטין בחקיקה של ממשלת הזדון הנוכחית. ולכן, אני לא תולה תקוות בהוצאתו של נתניהו לנבצרות. לא כך זה צריך לקרות. העניין הוא שמבחינה מהותית, האיש נבצר. מזמן. הוא לא כשיר לתפקידו. הוא לא עומד בהסכם ניגוד העניינים המופרך מלכתחילתה עליו חתם. הוא קרנף בחנות פורצלנים. נזקו תופח בהיקפים אקספוננציאליים. ולא רואים את הסוף.
מה מטריף את נתניהו ברונן בר? זה מורכב. תחקירי שב"כ שלא דילגו על האירוע המדיני, ובצדק. שחשפו, פעם נוספת, את ערוותו של המנהיג שהמציא את הקונספציה ובנה את חמאס. וכמובן, חקירת קטרגייט. ההתנפלות החולנית של נתניהו על בר בעקבות התבטאות לא מוצלחת של נדב ארגמן בראיון ליונית לוי, חשפה את יצריו האפלים ביותר של האיש.
אפילו הוא מכיר את העוינות והיריבות בין בר לארגמן, שהוא היום אזרח פרטי שדעתו אינה מחייבת איש. זה לא הפריע לנתניהו להתנפל על ראש שב"כ מכהן ולהאשים אותו בהאשמות חמורות ביותר, כולל סחיטה באיומים. מה הפלא שעדת נושאי כליו העלובים של האיש החרה-החזיקה אחריו והפכה את השב"כ, ביממות האחרונות, ל"ארגון פשע"?
בישראל 2025 לא נותר דבר. הוא לא השאיר אבן על אבן. כשהחלו החקירות נגדו, הוא התנפל על המשטרה, זה קרה כשעוד הייתה משטרה. "אביחי לא יעשה לנו את זה", אמרו מקורביו על היועמ"ש. אחר כך בא תורה של התובעת ליאת בן-ארי. אחר-כך פרקליט המדינה שי ניצן. אחר-כך הגענו למנדלבליט. ממעמד של יקיר האומה, שוכן האקווריום ומזכיר הממשלה לשעבר, הוא הפך לדמון של כל הזמנים. הוא ורוני אלשיך קשרו קשר להפיל ראש ממשלה מכהן ותפרו לו תיקים.
מכאן ואילך זה התקדם במהירות עצומה, כמו כדור שלג שחור. מי לא תפר תיקים לנתניהו? כמעט כולם. אתמול (ראשון) התברר שגם רונן בר הצטרף למתפרה הזו. מסכן נתניהו, כולם רוצים לתפור דווקא לו תיקים. בתי המשפט, הפרקליטות, התקשורת, הדיפ סטייט, צה"ל, השב"כ. זה הכל מתפרה אחת גדולה.
הכדור עבר עכשיו לשדה המשפטי. אני מניח שהבוקר יוגשו עתירות לבג"ץ נגד פיטורי ראש השב"כ בעיצומה של חקירת קטרגייט. אגב, השופטת התורנית היא גילה כנפי-שטייניץ. השופטת הראשונה ממוצא מרוקאי (מונתה ע"י ממשלת לפיד-בנט) ורעייתו של יובל שטייניץ. מעניין אם תמצא אומץ לעשות מעשה.
היום אפשר כבר לקבוע שהתבשלנו, הצפרדע מבושלת כהלכה, רכה ובשלה. זה קרה לאט, אבל בעקביות. האיש שאחראי לחורבן ולטבח, שבעקבותיהם מלחמה אינסופית שמרסקת כאן ציבורים שלמים, בונה עכשיו בחסותה של אותה מלחמה ומול העייפות המצטברת של הציבור המשרת והיצרני, דיקטטורה.
אסור לתת לזה לקרות. בדמוקרטיה יש גם זכות מחאה, עדיין, עלינו למצות אותה, על פי חוק, תוך התרחקות קפדנית מכל סוג של אלימות. לממשלת נתניהו אין אמון ציבורי. רואים את זה בכל הסקרים. היא ממשיכה להגדיל את הנטל על האזרחים הנושאים בו, ולחלק מיליארדים לאלה שלא.
לממשלה הזו אין גם לגיטימציה מוסרית או ערכית. לא תהיה לנו הזדמנות אחרת להציל את המדינה הזו, אנחנו בימים גורליים מאין כמותם.