לא היה צורך בתחקיר צה"ל כדי לדעת שרבע מחברי הקיבוץ ניר עוז נרצחו או נחטפו לעזה בשבעה באוקטובר. ההפקרה נצבעה בדם על כל אחת מדלתות בתי הקיבוץ, כאשר חברי כיתת הכוננות הקטנה נאבקו בגבורה במאות המחבלים שהיו חמושים היטב.
בין הלוחמים נמנה גם אביב אצילי, בן דודי. תוך כדי שהוא מחרף את נפשו בהגנה על הקיבוץ, הקליט לילדיו בהודעה אגבית בוואטסאפ: "יש פה כמה חבר'ה בתוך הקיבוץ. הורדנו כמה, אנחנו סורקים את האזור, תישארו נעולים בתוך הבתים, נסתדר". בפועל, הם לא הסתדרו, ואחרי שעתיים של לחימה הרואית, נפלו בקרב מול המחבלים, וצה"ל לא הגיע עד שאחרון המחבלים עזב את הקיבוץ, עם החטופים בידיו.
צה"ל אמנם קיבל אחריות על הטעויות, חוסר התיאום והכישלונות של השבת שבה ניר עוז הפך לסמלה, אולם התחקיר הצה"לי התמקד במישור הטקטי, לכל היותר האופרטיבי, של הכוחות באוגדת עזה. תחקיר פנימי כמו זה לא יכול לחקור לעומק את הקונספציות האסטרטגיות שמניעות את הצבא, כי הצבא שחוקר עדיין מחזיק באותן קונספציות, ובמרכזן, בולטת בהיעדרה דוקטרינה הגנתית. לצורך חקירה אמיתית, אין תחליף לוועדת חקירה ממלכתית.
ועדת חקירה ממלכתית לא תקום כל עוד בראש הממשלה השולטת עומדים בנימין נתניהו וחבריו, מאחר והם בוחרי ממנה כמו מאש. בורחים כאש מאחריות, מהאמת.
חקירה אפקטיבית תהיה חייבת לשאול מי אחראי לתפיסת החמאס כ"נכס", כדברי השר סמוטריץ', לשאול מי אחראי לתמיכה כלכלית מאסיבית בארגון (דרך מזוודות הכסף), והכי חשוב - פוליטית, דרך הסירוב לאפשר כל צמיחת אלטרנטיבה ומניעת כל חלון הזדמנויות להסדר מדיני בעזה.
היא תצטרך להתעסק גם בשאלה מי אחראי לתפיסה לפיה את הבעיה בעזה אפשר "לנהל", ולא לנסות לפתור. התשובה לכך היא שבמשך שני העשורים האחרונים הממשלה והעומד בראשה עשו כל שביכולתם לוודא שאכן לא יהיה עם מי לדבר, ולבסוף, מי אחראי לכך שכוחות חזקים עברו לגדה המערבית כדי לספק הגנה פרובוקציות של המתנחלים, במקום לתושבי הנגב שהופקרו לגורלם.
חקר האמת של השבעה באוקטובר אינו רק עניין לספרי ההיסטוריה - הוא קריטי לכאן ועכשיו. למה? - קודם כל כי המשך המלחמה, על חשבון חיי החטופים ועל חשבון האינטרס הביטחוני, נובע מהצורך של נתניהו להימנע מהקמת ועדת חקירה ממלכתית. התירוץ הוא שאי אפשר לחקור כל עוד נמשכת המלחמה - אז בואו נמרח את המלחמה. שנית, כי נתניהו ממשיך לחזק את החמאס באמצעות התעלמות או שלילה של כל רעיון מדיני ש"עלול" ליצור אלטרנטיבה שלטונית לחמאס. נתניהו רוצה את חמאס שליט בעזה, בדי שיוכל להמשיך להילחם ולהמשיך להימלט מאחריות. לכן ראש הממשלה דוחה את התוכנית המצרית שאומצה בידי הליגה הערבית. לכן הוא רוצה לחזור ללחימה למרות שיודע שזו לא תחסל את החמאס ותביא לקטסטרופה ביטחונית ארוכת טווח על ישראל, וכמובן תקריב את החטופים.
אצל נתניהו הכל תלוי בהכל, והכל מושתת על בריחה מהאמת. החטופים מופקרים בעזה בכדי להימנע מחקירת 7 באוקטובר, וראש השב"כ מפוטר כדי להימנע מחקירת הכספים הקטארים שזרמו לחמאס וללשכת ראש הממשלה. ראש הממשלה לא יחתום על הסכם להשבת החטופים, ולא יתיר חקירת את האמת ללא איום מאסיבי על שלטונו - מבפנים או מוושינגטון. על אזרחי ישראל לצאת לרחובות וליצור את האיום הזה: לתבוע אחריות כזו מנתניהו וממשלתו, לפני שיהיה מאוחר מדי לחטופים. לפני שיהיה מאוחר מדי לביטחון של כל אחד ואחת מאזרחי המדינה. לפני שאי אפשר יהיה עוד להחזיר את התקווה.
הכותב הוא פרופסור ליחסים בינלאומיים ולימודי ביטחון ב-American University בוושינגטון הבירה, ובן דודו של אביב אצילי שנפל בקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר וגופתו נחטפה לעזה