אחת השאלות הכי נפוצות בימים אלה בישראל היא "איפה האופוזיציה". שנה וחצי אחרי האסון הביטחוני הגדול ביותר בתולדות ישראל, הממשלה ממשיכה לקדם מהפכה משטרית ובדרך להעברת תקציב נוסף שיחזק את יציבותה לשנה הקרובה, והאופוזיציה - מקוטבת ומפולגת ולא מצליחה לייצר הישגים ציבוריים. "האופוזיציה עובדת מאוד קשה", אומרת ח"כ מירב כהן (יש עתיד), בראיון לסופ"ש שלו, "אבל אופוזיציה בזמן מלחמה זה אחד הדברים הכי קשים לביצוע. מצד אחד יש ציבור שרוצה יחד ננצח, חיבוק, סולידריות, אבל האמת המכוערת היא: איזה יחד ננצח? עושים פה פוליטיקה על גב החטופים במנהרות בעזה".
לדברי כהן, גם הגודל קובע. "אנחנו אופוזיציה קטנה, אי אפשר להשוות את זה לממשלת ה61 שהיתה בממשלה הקודמת. אחרי מלחמת יום כיפור, לבגין לקח למעלה משלוש שנים להחליף את הממשלה של מפא"י. צריך אורך רוח, לתת בראש, לא לאבד תקווה". לדבריה, המספר האמיתי של הח"כים באופוזיציה הוא 42, ולא 52, שכן הח"כים הערביים מתואמים רבות עם הממשלה. "הסיעות הערביות הן הפילגש של הממשלה הזו. הם אוהבים לרדת עליהם ולהתגזען עליהם, אבל מאחורי הקלעים הם הרבה פעמים מתואמים".
עם זאת, לאופוזיציה הצטרפה לפני חודשיים מפלגה נוספת - עוצמה יהודית, שפרשה מהממשלה אך לא נלקחת בחשבון על ידי ראשי הסיעות באופוזיציה ועל ידי היו"ר יאיר לפיד שהודה השבוע שמעולם לא דיבר עם איתמר בן גביר. אפילו לא מילה. גם כהן, לדבריה, לא מקיימת קשרים עם בן גביר או חברי מפלגתו. "איזה מכנה משותף אידיאולוגי יש לי עם איתמר בן גביר?", היא אומרת, ודוחה בתוקף את הטענה שבתקופת ממשלת-לפיד האופוזיציה בראשות נתניהו בהחלט שיתפה פעולה עם החכים הערבים כדי להביא להפלת הממשלה.
"אנחנו לא כמו נתניהו, לא נהיה כמוהו לעולם, לא מעריצים את דרכו, לדעתנו הוא גמר את מדינת ישראל ואסור ללמוד ממנו. האדמה של מדינת ישראל מלאה בדם של אנשים שנשפך בגלל המדיניות הלא אחראית שלהם. אנחנו ננצח בלי לשבור את העקרונות שלהם. אולי תתני לחרדים את חוק ההשתמטות ותקימי איתם קואליציה? איפה הקו האדום שלך? יש לנו קו אדום. בן גביר לא בקו האדום שלנו".
השבוע, כהן ביקשה לקיים דיון מיוחד במליאה על מצב הביטחון האישי בישראל: שיא של נרצחים בפיגועים, שיא של רציחות במגזר הערבי, "שפל בכל תחום אפשרי", במילותיה. השר חיים כץ, ממלא המקום של בן גביר במשרד לביטחון לאומי שמחזיק במקביל בעוד שלושה משרדים, לא טרח להגיע, והשיבה במקומו השרה עידית סילמן שענתה בלקוניות: "המשטרה עושה את תפקידה והתוצאות בהתאם". לדברי כהן, "הם עפים על עצמם, ויורים בפנים של כולנו. הח"כים למדו שאין בהכרח קשר בין העבודה שעושים למען הציבור לבין התוצאה הפוליטית. אני שולחת את הילדה שלי לבית ספר בבוקר ודואגת, וגם אני שוקלת להוציא רשיון לנשק כי אני מרגישה שרק אני יכולה להגן על עצמי, ובן גביר לא מתחת לאחוז החסימה? אז הציבור מבין שאין קשר בין העשייה לבין התוצאה. הציבור חייב לשנות את זה, אחרת אנחנו נאכל את הדיסה שאנחנו מבשלים. ובמדינה הזו, שמוקפת אויבים, אסור לנו לעשות אף טעות ואנחנו עושים את כל הטעויות האפשריות".
כהן אומרת שהממשלה הנוכחית "היא מחלה אוטואימונית שהורסת אותנו מבפנים. צריך חיילים? היא מקדמת השתמטות. צריך מנועי צמיחה? היא מקדמת אבטלה. צריך חקירה של מה שהיה? היא מקדמת טיוח". ובמיוחד, היא זועמת וכועסת על ההתנהלות, הדחיינות וההתנהלות בכל הנוגע להשבת החטופים מעזה. "אנחנו מורחים את המצב הנוראי הזה כל כך הרבה זמן משיקולים פוליטיים וכשהמלחמה מתמשכת כל כך הרבה זמן, מאבדים צלם אנוש", היא אומרת."הכיוון שהולכים אליו עכשיו משיקולים פוליטיים של פעימות והארכות זה נוראי. אולי נקבל עוד חמישה חטופים ואחר חודשים עוד חמישה, אבל יש שם עשרות אנשים שמחכים שנוציא אותם".
לדבריה, "לפני שיוצאים לחידוש המלחמה בעזה, יש שאלות שצריך לשאול. אחד, מה נשיג שלא השגנו ב-16 חודשים האחרונים? שתיים, מה התוכנית לגבי החטופים? אתם לא עושים עסקה, אז מה? לפחות תגידו את זה בצורה הוגנת: אנחנו החלטנו להקריב את החטופים. שלוש, מי החיילים? מילואימניקים מקבלים צו מילואים פעם חמישית. מי, איפה? ארבע, מה עם יו"ש? מה עם החזיתות האחרות?".
כהן מודה באחריות האופוזיציה לכך שממשלת ה7 באוקטובר עדיין מתפקדת. "אני רואה בזה כישלון אישי שלי, חוסר יכולת למשוך אנשים ולעורר את הצו המצפוני הפנימי שלהם", היא אומרת. "אבל הדבר האחרון שיעזור לנו זה להלקות את עצמנו מבוקר עד ערב, אלא לתת פייט, לפעול מסביב לשעון לשכנע את הציבור כדי שכשיהיו בחירות התוצאה תשתנה".
לדבריה, "אנחנו לא דומים בכלום למוסר של הממשלה הזו, שעושה פוליטיקה על גבם של חטופים, שלא מביאה עכשיו עסקה שלמה ולא מסיימת את המלחמה נטו כי הם מפחדים ליפול מבחינה קואליציונית. אלה דברים שאני בזה להם. אני לא רוצה להיות כמוהם".
"כולם רוצים להיות ראשי ממשלות"
היא דוחה את הביקורת הקשה שנמתחת על לפיד וסבורה שמקור הבעיה נובע מהיותה של האופוזיציה כל כך מגוונת ולא הטרוגנית. "חשוב לי לגבות את לפיד כי הוא חוטף בשם כולם, בשם כל המפלגות וחברי הכנסת. הוא אדם הגון וישר שקיבל החלטות מאוד אמיצות ולא פופולריות", היא אומרת.
לדברי כהן, אחת הבעיות באופוזיציה היא "שכולם רוצים להיות ראשי ממשלות". ובאשר לאפשרות שלפיד יתאחד בבחירות הבאות עם חכ גדי איזנקוט ויתן לו להוביל את הרשימה היא אומרת: "אני חושבת שגדי הוא בן אדם מהמם, אני ממש ממש אוהבת אותו, ובעד שיתופי פעולה. אני בטוחה שאם יהיו סקרים שיראו וואו, זה משהו שיכול להביא לשינוי, לתקווה, למפץ פוליטי, אז לפיד יעשה את כל מה שצריך כולל ויתורים אישיים, אם זה מה שנדרש וזה מה שיבוא את התוצאה. אפשר להגיד מילה טובה על יאיר, כשהוא היה 17 מנדטים הוא נתן לבנט להיות ראש ממשלה ועוד קודם לכן זז עבור גנץ. הוא בן אדם ישר שבאמת רוצה את טובת מדינת ישראל יותר מטובתו האישית".
בתשובה לשאלה אם היא עצמה תרצה לרשת את לפיד או אפילו להיות ראשת ממשלה בעתיד, כהן אומרת: "אני ממש לא מרגישה במקום הזה אפילו. אני רוצה ללמוד, אני רוצה לצבור ניסיון, אני רוצה להיות הכי טובה שאני יכולה בשביל עם ישראל, להמשיך בדרך הציבורית, ולקבל כלי עבודה ולעשות טוב למען מדינה". לדבריה, "יצאה לי משמרת ממש קשה: מלא מערכות בחירות וקורונה ומלחמה. אבל אלוהים שלח אותי, כנראה, לרגע הזה, לסבול אבל לעבוד קשה ולהוציא את המדינה מהברוך שבו אנחנו נמצאים".
בשבוע שבו צוין יום האשה הבינלאומי, כהן מוחה על היעדרן של נשים בצמרת קבלת ההחלטות בישראל. "יש קשר ישיר בין זה שאין מנכליות ומפלגות ללא נשים, לבין זה שבסוף לא הקשיבו לתצפיתנית ולא הקשיבו לנגדת ולקצינה ב-8200. והחלטות מתקבלות בצורה פחות טובה כי יש פחות פרספקטיבה. זה אינטרס של כולם, כדי שתהיה מערכת קבלת החלטות טובה יותר, שיהיה ייצוג נשי". לדבריה, מנתונים של האו"ם עולה שאחת מתוך כל ארבע מדינות דיווחה על רגרסיה בזכויות נשים. ":אנחנו חלק מאירוע כואב גדול יותר. אצלנו זה מתבטא בהרחבת הסמכויות של בתי הדין הרבניים, אבל אני מפחדת שעוד מעט גם יביאו לנו את הרעיונות של הרפובליקנים, של איסור הפלות וכדומה. כרגע, אנחנו לא רושמות בכלל הישגים, המטרה שלנו היא בכלל למנוע הידרדרות".
ובכל זאת, כהן מצליחה למצוא גם נקודות אור בעבודה האופוזיציונית המתסכלת. השבוע הצליחה להבטיח תקציב של 60 מיליון שקלים לרשות לניצולי השואה. "גילינו שממשלת גרמניה העבירה עודפי כספים שהממשלה רצתה לפנות למטרות אחרות, אז אמרתי, רגע, התקציב שנחסך, אל תיקחו אותו לקופת המדינה להסכמים קואליציוניים עכשיו, תשאירו את זה אצל שורדי השואה ועשינו מאבק בוועדה שאני עומדת בראשה והצלנו את ה-60 מיליון שקלים האלה. זה הצלחות קטנות, אבל בשביל זה אנחנו שם". גם עבודתה מול האוכלוסיה הזקנה בישראל עדיין נמשכת. "אנחנו יום יום מטפלים בקשישים עם קשיים כלכליים, אין יום שאנחנו לא מחזירים אלפי שקלים לאנשים. ומתחילת המלחמה טיפלנו בפניות ציבור, והחזרנו כמעט שניים וחצי מיליון שקלים לאנשים. לפעמים זו זקנה שגנבו לה 500 אלף שקל וזה כל עולמה. לפעמים זה זקן שגנבו לו 5,000 שקל אבל הוא חי רק מקצבת זקנה. אז מבחינתי, לצד עבודת המקרו והמדיניות והחקיקה, לפגוש את האזרח ולהיות שם בשבילו עדיין נותן לי סיפוק ולהרגיש איזושהי משמעות".