אתמול (רביעי) בבית ציוני אמריקה בתל אביב, התאספו 100 חיילים עולים בודדים לאירוע פורים מיוחד, שאורגן על ידי משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית וקרן מיראז'. מעבר לשמחה ולחגיגות, החיילים בחרו להפוך את הערב למפגן של ערבות הדדית - הם הכינו משלוחי מנות לחבריהם שנפצעו ועדיין מאושפזים, והתחפשו לגיבורי על בתחרות לזכר אריאל וכפיר ביבס.
"כשעליתי לישראל לבד, לא דמיינתי שיהיו לי כאן אנשים שיהפכו למשפחה שלי", מספר א', חייל בודד יליד ארגנטינה, שפונה במסוק מעזה לאחר שנפצע בקרב. "אבל ברגע שנפצעתי, הבנתי כמה אנשים פה באמת דואגים לי".
הבלונים הכתומים, המזוהים עם משפחת ביבס, היו פזורים ברחבי האירוע, תזכורת לכך שאף אחד לא נשכח. "התחפושת שלי היא סופרמן", סיפר בחיוך נ', חייל עולה מצרפת. "אבל הגיבורים האמיתיים הם החברים שלי שנפצעו, ולראות אותם מחייכים כשנקפוץ מחר לבקר - זה שווה הכול".
סיפורו של א' משקף את מסירותם יוצאת הדופן של החיילים העולים. א' גדל בבואנוס איירס, סיים תואר ראשון, אך החליט לעזוב הכול ולעלות לישראל בגיל 23, לבד וללא ידיעת השפה. "ידעתי שזה המקום שלי, גם אם לא היה לי כאן אף אחד", הוא מספר.
לאחר עשרה חודשי לימוד באולפן, התגייס לצנחנים באוגוסט 2021, ושירת כלוחם. כשסיים את שירותו, תכנן לצאת לטיול הגדול, אבל אז הגיע 7 באוקטובר. "לא חשבתי פעמיים", הוא אומר. "הצוות שלי יצא לקרב, אז גם אני חזרתי".
א' לחם עם יחידתו בעזה במשך שבועות, עד שהפציעה קטעה את מסלולו. "זה קרה באמצע שמירה", הוא משחזר. "פתאום היה פיצוץ - מטען פגע במבנה שלנו, וחתיכת רסיס חדרה לי ליד".
הוא פונה במסוק לבית החולים שיבא, שם עבר ניתוח ואושפז במשך חודש. "ההורים שלי טסו חצי עולם כדי להיות לידי". הוא מספר בהתרגשות. "אבל גם אנשים שלא הכרתי לפני, מהתוכנית 'כנפיים', הגיעו. הם פשוט היו שם בשבילי".
תוכנית "כנפיים" מסייעת לחיילים עולים בודדים במהלך שירותם ואחריו. אחד הפרויקטים שנגעו במיוחד לא' היה טיול ריטריט לקפריסין, שאורגן לחיילים פצועים, עם ליווי פסיכולוגי מקצועי. "זה עשה לי טוב בנשמה" הוא משתף. "הרגשתי שאני לא לבד, ושיש מי שדואג לנו".
היום, אחרי שיקום אינטנסיבי, היד של א' חזרה לתפקד והוא כבר השלים את הפיזיותרפיה. אבל מבחינתו, הדרך לא נגמרה. "אני מנסה להחזיר את הפרופיל ל-97 כדי שאוכל לחזור לצבא. זו המטרה שלי", הוא אומר בנחישות. "המשפחה שלי לא כאן, אבל הצוות שלי והחברויות שיצרתי נותנים לי את הכוח להישאר בארץ ולתרום. אני לא יכול לדמיין את עצמי עוזב את ישראל".
כשנגמר הערב, החיילים גילו שגם להם חיכו משלוחי מנות. "לא ציפינו לזה", צוחק מ', חייל בודד מקנדה. "חשבנו שאנחנו פה כדי לתת לאחרים, אבל קיבלנו כל כך הרבה חום ואהבה".