בכנס יום האישה הבינלאומי בסימן 'נשים מובילות תקומה' של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת ישראל, אביטל דקל חן, אשתו של שורד השבי שגיא דקל חן, שחזר לביתו לאחר 498 ימים בשבי החמאס, סיפרה על החיים בהיריון עם שתי בנות קטנות, ובעל חטוף: "אני בת 34 ומבחינתי אני ילדה שנתנו לה תיק בשביעי באוקטובר ואמרו לה- תתמודדי".
"הרגשתי ילדה עם שתי ילדות קטנות ממנה, ועוד אחת בבטן שצריכה להיוולד לאימה, ואני רק רציתי שאמא שלי תחזיק אותי" מספרת אביטל. כשנשאלה על בוקר החטיפה ועל בעלה, אמרה "אני עם שגיא מגיל 14, לא הכרתי שום דבר אחר חוץ מלחיות איתו. בזמן המלחמה הוא אמר לי: "אם הם נכנסים הביתה, זה נגמר". הבנו שאני אגן על הבנות מבפנים, והוא יגן עלינו מבחוץ. בעצם העובדה שלא אמרנו מילות פרידה הבנו שאת המלחמה הזאת אנחנו מסיימים ביחד. כשהוא סוף סוף חזר נולדתי מחדש. קשה להסביר את זה".
לדבריה הצטרפה איריס חיים, אימו של יותם חיים ז"ל שנחטף גם הוא בשביעי באוקטובר ונהרג מאש כוחות צה"ל בעת שניסה לברוח משוביו. כשנשאלה על תעצומות הנפש שכרוכות בהתמודדות עם הטרגדיה ענתה "גיליתי בתקופה הזאת שהסכמתי לידיעה שיש הרבה דברים שאני לא יודעת", וכשנשאלה לגבי הכעס על החיילים שלא זיהו שמדובר בבנה וירו בו ענתה "הכעס אף פעם לא הגיע. אני רוצה לוותר על הצורך בשליטה במה שיקרה לנו. כולם רוצים תשובות חד משמעיות אבל זה לא מה שמנהל אותי. למדתי שהמוות הוא חלק מהחיים ואין לי מה לריב עם זה".
חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, שיזמה את הכנס אמרה: "בתקופה הזו אנחנו כל כך משוועות להדליק תקווה ואור בתוך החושך הגדול שנפל עלינו ב- 7/10. את האור הזה, אני מוצאת ואני בטוחה שגם אתן, בנשים רבות בעמנו. בתקופה הזו פגשתי בוועדה כאן בכנסת, ובמפגשים בחוץ- נשים יוצאות דופן, גיבורות מהחיים, הן מי שנפגעו קשות מהמלחמה אך קמות יום יום בגבורה מן השבר, והן מי שמתנדבות ועוסקות כל יום בנתינה, והן מי שעובדות כל העת וסביב השעון כדי לאחות, לרפא ולכבוש את הפצעים".
בין האורחים נמצאו גם ללי דרעי, אימו של רס"ל במיל' סעדיה יעקב דרעי ז"ל, וסיגל מנצורי, שאיבדה את בנותיה נורל ורויה שנרצחו במסיבת הנובה. דרעי נשאלה איך היא ממשיכה באמונה בה' למרות האכזבה הגדולה והשיבה "אני לא מצליחה לכעוס על הקדוש ברוך הוא, אני מרגישה קרובה אליו יותר, אולי בגלל שבני כל כך קרוב אליו עכשיו".
סיגל מנצורי עמדה על במת הכנסת וסיפרה על בנותיה: "היה להן לב רחמן, תמיד הושיטו יד לאחר. אז איך לומדים לצעוד מחדש? יש לי ילד בן 15 בשם שי, וכשמו כן הוא- מתנה. בזכותו ועבורו אמשיך לעשות למען עתיד טוב יותר בעם ישראל. בחרתי להמשיך את צוואת בנותיי ולהפיץ את אורן. אני מבקשת מעומק ליבי בואו נבחר בפשוט ולא במורכב".
יושב ראש הכנסת, ח"כ אמיר אוחנה בנאומו אמר: "ציון יום האישה תוך כדי מלחמה, הוא הזדמנות להוקיר את תרומתן האדירה של נשות ישראל לבניין האומה, לחברה, לביטחון, לכלכלה, למשפחה ולמעשה, בכל תחום בחיינו, גם במלחמה. ישנם סיפורי גבורה רבים רבים של הלוחמות שלנו מאז השבעה באוקטובר".
"הייתה לי הזכות למנות נשים לתפקידים בכירים ומשמעותיים בתפקידים בהם כיהנתי. אמרתי להן, וחשוב לי לומר גם כאן: לא מיניתי אתכן כי אתן נשים. מיניתי אתכן כי אתן האדם המתאים ביותר, המוכשר ביותר, והנכון ביותר להוביל את הארגונים הללו. משום שבעיני, האידאל הנכון הוא שכל אדם באשר הוא יימדד לא לפי מגדרו, צבעו, מוצאו או נטייתו, אלא לפי סגולותיו, כישוריו ויכולותיו. זה, לעניות דעתי, היעד לחברה צודקת" הוסיף.