מדען מאוניברסיטת הרווארד חושף נוסחה מתמטית שמוכיחה שאלוהים אמיתי

המדע נתפס לרוב כאנטיתזה לדת, אולם חוקר מאוניברסיטת הרווארד טוען שנוסחה מתמטית עשויה לספק עדות התומכת בקיומו של אלוהים. ד"ר ווילי סון, אסטרופיזיקאי ומהנדס תעופה וחלל, התראיין לאחרונה לטאקר קרלסון, שם הסביר כיצד התחזית המתמטית של קיום אנטי-חומר (חומר שמורכב מחלקיקים בעלי מטען חשמלי הפוך מהחלקיקים הרגילים) בשנת 1928 מצביעה לטענתו על כך שליקום יש תכנון מכוון.

ד"ר סון התייחס ל"טיעון הכוונון העדין", המצביע על כך שהחוקים והתנאים הפיזיקליים של היקום מותאמים בדיוק לקיום חיים, וכי הסבירות שהתאמה כזו התרחשה במקרה היא נמוכה ביותר. אנטי-חומר וחומר נוצרו יחד לאחר המפץ הגדול, אך יש פחות אנטי-חומר ביקום. לאנטי-חומר יש מטען חשמלי הפוך מחומר, כך שאם כמויותיהם היו שוות, הם היו מבטלים זה את זה. הא-סימטריה בין חומר ואנטי-חומר ביקום מתפרשת, לדבריו, כעדות לתכנון מכוון - בידי מי שמכונה אלוהים.

ד"ר סון הוסיף כי יש רגעים בפיזיקה או במתמטיקה שנראים מנותקים מהעולם המוחשי, אבל בסופו של דבר מתגלים כנכונים - כמו המשוואה של פרופסור פול דיראק מאוניברסיטת קיימברידג', ששינתה את הבנתנו את חוקי הפיזיקה. דיראק נחשב ל"אבי האנטי-חומר", וגילה את קיומו התיאורטי לפני שאושר מעשית ב-1932.

דיראק חיפש משוואה יחסותית שתוכל לתאר את האלקטרון באופן שיתאים לתורת הקוונטים. למדענים היו משוואות לאלקטרונים הנעים במהירויות נמוכות, אבל התנהגות חלקיקים תת-אטומיים במהירויות גבוהות נותרה בגדר תעלומה. הפרופסור שילב את משוואת E=mc² המפורסמת של אלברט איינשטיין עם משוואת שרדינגר ממכניקת הקוונטים.

הנוסחה של איינשטיין קובעת שאובייקט בעל מסה לא יכול לנוע במהירות האור, בעוד שמשוואת שרדינגר חוזה את ההסתברות למצוא חלקיק במיקום מסוים בזמן נתון. הפתרון הראשוני של דיראק לא עבד (כלומר לא תיאר במדויק אלקטרונים במהירויות גבוהות), ולכן הוא הוסיף למשוואה אפשרות של חלקיק עם אנרגיה שלילית - שהתברר מאוחר יותר כפוזיטרון (אנטי-אלקטרון בעל מטען חיובי). התוצאה הפתיעה את הקהילה המדעית, שכן איש לא ידע מהו חלקיק זה או מה תפקידו. אולם, החלקיק החדש הפך את הפתרון המתמטי לכה פשוט ואלגנטי עד שדיראק היה משוכנע באמיתותו. פחות מעשור לאחר מכן, תצפיות על קרניים קוסמיות באטמוספרה העליונה גילו את חלקיקי האנטי-חומר הראשונים - ואיששו את השערתו של דיראק. תגליתו הובילה לענף חדש בפיזיקה הידוע בתור תורת השדות הקוונטיים, המשלב את תורת השדות ואת עקרון היחסות עם היסודות של מכניקת הקוונטים.

האיש החכם באמריקה חושף מה קורה לנו אחרי המוות - וזה בהחלט לא הסוף >>

ב-1963 התייחס דיראק בכתבי עת מדעיים לרעיון שאלוהים הוא "מתמטיקאי ברמה גבוהה מאוד". "נראה שזה אחד המאפיינים הבסיסיים של הטבע - שחוקים פיזיקליים יסודיים מתוארים במונחים של תיאוריה מתמטית בעלת יופי ועוצמה גדולים, שדורשת רמה גבוהה של מתמטיקה כדי להבינה", כתב, "אפשר לתהות: מדוע הטבע בנוי על פי קווים אלה? התשובה היחידה היא שהידע הנוכחי שלנו מראה שהטבע אכן בנוי כך. עלינו פשוט לקבל זאת. אפשר אולי לתאר את המצב באומרנו שאלוהים הוא מתמטיקאי ברמה גבוהה מאוד - והוא השתמש במתמטיקה מתקדמת ביותר בבניית היקום". למרות שהוא השתמש ב"אלוהים" כמטאפורה ליופי המתמטי של הטבע ולא כטענה תאולוגית רבים השתמשו מאז בציטוט הזה כבסיס לטיעון מדעי המוכיח את קיומו של אלוהים.

מומחים רבים, כגון הפילוסוף ריצ'רד סווינברן והפיזיקאי-פילוסוף רובין קולינס, טענו שטיעון הכוונון העדין תומך בקיום אלוהים. הדוגמאות שלהם התבססו בעיקר על עוצמת כוח הכבידה, היחס בין מסות הפרוטונים והאלקטרונים והקבוע הקוסמולוגי. אם כוח הכבידה היה חלש מעט יותר, גלקסיות, כוכבים וכוכבי לכת לא היו נוצרים. מאידך, אם הוא היה חזק יותר, ייתכן שהיקום היה מתמוטט לתוך חור שחור. באופן דומה, אם יחס המסה בין פרוטון לאלקטרון היה שונה באופן משמעותי, הכימיה הבסיסית עלולה הייתה להשתבש, ולהפוך את היווצרותן של מולקולות מורכבות כמו DNA לבלתי אפשרית. הקבוע הקוסמולוגי הוא מונח במשוואות היחסות הכללית של איינשטיין שקובע אם החלל מתרחב או מתכווץ. סווינברן וקולינס טענו שאילו ערכו היה שונה, היקום היה מתרחב מהר מדי או מתמוטט מוקדם מדי כדי לאפשר קיום חיים.

עם זאת, יש לציין כי רבים בקהילה המדעית מטילים ספק בתקפות טיעון הכוונון העדין. מבקרים כמו פיזיקאי החלקיקים ויקטור סטנגר והקוסמולוג לורנס קראוס טוענים שהדגש על הערכים המדויקים של קבועי הטבע מתעלם מתיאוריות כמו היקום המרובה (multiverse), לפיהן קיימים יקומים רבים עם ערכים שונים של קבועי טבע. לפי תיאוריה זו, אנו פשוט חיים ביקום שבו התנאים מאפשרים את קיומנו - לא בגלל תכנון אלוהי, אלא בגלל שרק ביקום כזה יכולים להתפתח יצורים חושבים שמסוגלים לשאול את השאלה מלכתחילה. תופעה זו, המכונה 'העיקרון האנתרופי', מציעה הסבר טבעי לכוונון העדין ללא צורך בהתערבות אלוהית. בנוסף, חלק מהפיזיקאים סבורים שהתקדמות בתורת המיתרים או בתיאוריית הכל (Theory of Everything) עשויה בסופו של דבר להראות שהקבועים הפיזיקליים אינם משתנים שרירותיים כלל, אלא נובעים בהכרח מחוקי יסוד עמוקים יותר של הפיזיקה.