שיקום האמון, בניית כוח והכרעה מהירה: המשימות הראשונות של הרמטכ"ל

עם כניסתו לתפקיד, בפני הרמטכ"ל, רא"ל אייל זמיר, עומדות מספר משימות על, שיהוו גם מבחן מנהיגותי מול המטכ"ל ושאר הצבא לאחר השבר הגדול: כיצד ישקם את האמון בצה"ל, איך ישפר את תורת הלחימה, האם יצליח להוציא את הפוליטיקה ולהעלות את המשמעת מהצבא, האם יראה לאלופים שכשלו את הדרך החוצה, ומה לגבי עימות חזיתי עם דוח ועדת נגל?

קודם כל, שיקום האמון בתוך הצבא. ה-7 באוקטובר הביא לקרע בין הדרג המטכ"לי לדרגי השטח - מהאוגדות ומטה - ששיוועו לסיוע ותגבורות. מפקדים נאלצו להתמודד ב"נתק" בשעות הראשונות למלחמה. מאוחר יותר, כשהחל התמרון, התלוננו מפקדי גדודים כי יש אלופים שמגיעים לביקור קצר בשטח הפלסטיני עם "בושם" ועוזבים מבלי להתעמק בבעיות. כאילו לא די בביקורת הציבורית שהצטברה תחת השאלה "איפה היה צה"ל?", הוכיחו חברי פורום המטכ"ל שהם גם יודעים להשליך את הביקורת על דרגי השטח, כפי שהשתקף בתחקירים המטכ"ליים. יוצאי הדופן היו ראש אמ"ן, האלוף אהרון חליוה, והאלוף פינקלמן, שלקחו אחריות מעשית.

הרמטכ"ל החל לטפל במשבר האמון באמצעות הקמת ועדת בדיקה לתחקירים בראשות האלוף במיל' סמי תורג'מן, אך זו רק ההתחלה. הוא צריך להקדיש שעות רבות ומחשבה עמוקה לנושא. התחקירים עוררו מלחמה פנימית קשה. בצמרת צה"ל מבינים שהוועדה בראשות האלוף במיל' תורג'מן תניח על שולחנו של הרמטכ"ל הטרי את שמות האחראים לכישלון ההיסטורי, כולל אלו שצריכים "ללכת הביתה". רעידת אדמה עלולה להתפתח אם ועדת הבדיקה תגלה שיש לחקור אותם.

עיצוב המטכ"ל החדש יהיה מבחן עבור רא"ל זמיר. מי שיש לו יד ורגל בכישלון הצורב של ה-7 באוקטובר לא יכול להמשיך. ענייני מלחמה ואופציית תקיפה באיראן הם רק תירוצים. כך יתחיל להחזיר את האמון הציבורי.

מוכנות מיידית להמשך לחימה על בסיס תורת הלחימה המקובלת של צה"ל, שהשתבשה כמעט לחלוטין בעשרים השנים האחרונות בהדרגה, עד לרמה של חוסר הבנה של מושגים כמו שעת "השין", כוננות עם שחר ומושגי יסוד נוספים, כולל משמעת בסיסית, הוצאת הפוליטיקה מצה"ל, תרגולות, כוננויות ומסדרים. יש הטוענים כי די במסדרי פתע בגזרות הביטחון השוטף - לבדיקת כלי הנשק של הלוחמים, הטנקים וסוללות התותחנים - כדי לחשוף את הפערים החמורים שנוצרו בשטח.

בנוסף, נדרש מאמץ גדול לנקות ממילון המושגים של הפיקוד הבכיר משפטים כמו "סבבים", "מערכה שבין המלחמות", "שקט יענה בשקט", "הסדרה" ועוד. הצבא למעשה הודה כי אינו יודע להכריע במספר זירות במקביל. גם ההבנה של מהי הכרעה מהירה נשחקה. ברקע נשמעת ביקורת, כולל בארצות הברית, על משך הזמן של צה"ל במבצע "צוק איתן" (52 יום) ללא הכרעה וללא הישג אסטרטגי, ובוודאי במלחמת "חרבות ברזל" שהחלה לפני יותר מ-520 ימים. הרמטכ"ל היוצא, רא"ל במיל' הרצי הלוי, ניהל מלחמה ללא מרכיב זמן בצורה הגיונית ותואמת למשאבי צה"ל. הרמטכ"ל הנוכחי חייב לקצר את משך המלחמה.

יסודות התוכנית לבניין הכוח והמבנה הארגוני של צה"ל: גם כאן רא"ל זמיר כבר החל לפעול. צבא היבשה הוא הגורם המכריע, ולכן זרוע היבשה צריכה להיות חזקה יותר. בנוסף, הוא החליט שסגן הרמטכ"ל ישמש גם כסוג של ראש אג"ם (אגף המטה הכללי), אחראי לבניין הכוח כפי שהיה בעבר. למעשה, האלוף תמיר ידעי יהיה אחראי על כל גפי המטה בזרועות ובאגפים, ובכך ישחרר את הרמטכ"ל להתמקד בנושאים המבצעיים.

מבחן נוסף עבור הרמטכ"ל יהיה חיסול מפקדות מיותרות - ויפה שעה אחת קודם. המטרה אינה רק לחסוך בכוח אדם, אלא לייעל את המענה המבצעי. לדוגמה, אם במלחמה של שבע זירות לא הופעל הגיס, באיזו מלחמה צה"ל כן ישתמש בו? הגיע הזמן לפרק את הגיס ולחסוך חוליה מיותרת בשרשרת הפיקוד. הרמטכ"ל צריך לשקול מחדש את החלטתו להפוך את מפקדת זרוע היבשה גם למפקדת גיס בחירום. לשם מה נחוץ הגיס? כדי להתייעל. בסופו של דבר, הכול יתכנס לתוכנית הרב-שנתית של צה"ל בשנה הראשונה לכהונתו.

השאלה הגדולה שמרחפת מעל ראשו של רא"ל זמיר היא האם יעז, ולבסוף יצליח, להתעמת עם דוח ועדת נגל, שמעניק עדיפות מוחלטת לחיל האוויר מול האיום האיראני וקובע כי את כוחות היבשה ניתן לחזק בהמשך. המלחמה הזו מוכיחה הלכה למעשה שכוחות היבשה היו צריכים להתחזק כבר אתמול, כולל הגדלת הצבא. למשל, האם יצליח רא"ל זמיר לומר לחיל האוויר: "פחות מטוס חמקן אחד, ובתמורה נרכוש עוד גדוד טנקים"?

הרמטכ"ל החדש יודע מהי תוכנית עבודה ומהי עבודת מטה מסודרת. מצופה ממנו שלא יכין תוכנית לפני שיגבש תוכנית עבודה. נדרש תהליך עמוק ויסודי, שישמע את דעותיו של מטכ"ל חדש והטרוגני שבו יש לו אמון.