שורדת שבי החמאס, עמית סוסנה התארחה הערב (ראשון) באירוע של הביטוח הלאומי להוקרת נפגעי פעולות האיבה ובני משפחותיהם בבנייני האומה בירושלים. "כל יום אני חווה רכבת הרים, אם בכלל אני ישנה. אני לא מתעסקת באיך זה קרה, אלא איך לגרום לכך שזה לא יקרה שוב", סיפרה סוסנה. "עם תרחיש כזה לא ידענו להתמודד, מילא הקסאמים. לא קלטנו מה באמת קורה, זה משהו שהמוח והנפש לא מסוגלים להכיל. עד היום אני לא מאמינה שזה קרה - אני חיה ביקום מקביל. הנפש יותר מדי פצועה כדי להתעסק בכעס. אני מקבלת הרבה אהבה ומנסה להיות שם".
"עכשיו, כשהתחילו השחרורים, זכיתי לראות איך זה מרגיש להיות פה שזה קורה. זה עורר בי אופוריה וגעגוע לתחושות שאני חוויתי. לא שיערתי לעצמי שהלחימה תחזור".
"הדרך להחלמה היא ארוכה. אני בוחרת להתרכז בטוב להסתכל על חצי הכוס המלאה, היה לי מזל ומישהו אוהב אותי שם למעלה. להיות שם בשבי, את מה שחברים שלי חוו או עדיין חווים, להבין איך החיים באמת יכולים להיות ולהבין כמה חוסר אנושיות יש בעולם הזה. אני אוגרת אנרגיות להתייצב לראיונות והתחושה של השליחות, עולים לך הרבה דברים מהשבי שלא חשבת עליהם הרבה זמן, ולכן אני בוחרת שוב ושוב להתראיין".
על תקופת השבי עם קית סיגל: "היינו רק אני והוא עם המחבלים, והם אמרו לו שהוא ייצא לפניי"
סוסנה התייחסה לשהות שלה עם שורד השבי קית סיגל: "לראות את קית, שליווה אותי, כאן בישראל משוחרר - זה מרגש", אמרה. "היינו רק אני והוא עם המחבלים והם אמרו לו שהוא ייצא לפניי. לא היה זמן לעכל את הרגע, אפילו לא נתנו לי להיפרד ממנו".
"היינו מדברים בזמן הפסקת האש. מבחינתי, נטשתי את קית. ולראות אותו יוצא, זה שחרר משהו אצלי בלב ובנשמה. הוא גם טלפן אליי ואני כבר מצפה לראות אותו. קית הוא בן אדם מאוד מיוחד. כל הזמן הוא היה אומר שהיקום נותן לך מבחנים שאתה כן יכול לעמוד בהם. העיקר שהוא פה. אני רוצה לקחת אותו, לעלות על איזה גבעה ולשבת לשמוע אותו - זו תהיה סגירת מעגל מטורפת עבורי".
"קית חזר מאוד חיוור, מאוד רזה, אבל חזק, כמו כל האנשים שאנחנו רואים שיוצאים משם. יש שם אנשים שלא זכו לחזור למשפחה, כמו אלי שרעבי וירדן ביבס, שמוצאים את הכוחות משום מקום וממשיכים להילחם. אבל אי אפשר שלא, אי אפשר. אני רוצה להגיד לשבים שיחכו קצת עם הסיפורים, אבל גם אני מבינה אותם. הייתי אומרת להם, 'תעשו את זה בצורה מדודה- תשמרו על עצמכם כי זה הרבה לעכל'".
החוויה של הועדות והבירוקרטיה והמדינה
"ביטוח לאומי היה שם בשבילי", סיפרה סוסנה. "הם ניסו לפשט את התהליכים וזה ממש הקל. המחשבה לחזור לשוק העבודה, כשבכלל אין לי שבוע שאני ישנה כמו שצריך, וביטוח לאומי היה שם בשבילי".
"אנחנו לא צריכים להוכיח את הפגיעה בנו, לא צריכים לשבת מול ועדות- זה אבסורד. עוד מעט אצטרך ללכת לרופאים ולהביא אישורים כדי לעבור את החודש. גם מבחינת בני המשפחה זה לקונה בחוק ומקווה שזה יתוקן. כאשר בן אדם חוזר מהשבי והמשפחה שכל מה שעשתה זה להיאבק למענו, אז יש נפילה וזה מלווה באשמה. זה רגשות מאוד מעורבים והייתי רוצה שיטפלו במשפחה. זה מאבק של המשפחה לא רק של השורדים".
"כשאני הייתי בשבי לא יכולתי לדמיין שיש שיחות של פילוג בעם ושהופכים את זה למשהו פוליטי", סיכמה את דבריה. "זה לא האנשים שלך - הטוב זה אנחנו מול הרע שזה חמאס. אי אפשר להסביר את זה. יצאתי, והייתה עוד איזושהי אחדות. אני חושבת שאם הייתי רואה משהו אחר, זה היה מפיל אותי. תחשבו עליהם", ביקשה, "על מה שהם רואים. ימין ושמאל, דתי וחילוני, הכל שטויות. זה הטוב מול הרע".