המתווה חזרה הביתה של תושבי הצפון החל באופן רשמי אתמול (שבת) ה-1 במרץ לאחר שפונו זמן קצר אחרי תחילת המלחמה. במועצה האזורית גליל עליון יתחילו להיפתח באופן הדרגתי את מוסדות החינוך. כ-50,000 מתוך 68,000 המפונים עדיין לא שבו לבתיהם והמתווה יציג תמונה רחבה על האם החלטת הממשלה שכעת הוא העיתוי הנכון לחזרה צפונה שיכנעה את המפונים.
לדוד אזולאי, ראש המועצה המקומית מטולה, אין בכלל ספק שמדובר בהחלטה נחפזת, לפחות בנוגע למושבה שלו. "ההחלטה כי תושבי מטולה יכולים לשוב לבתיהם התקבלה בשם תמונת ניצחון שלא קיימת", אמר הבוקר בכעס.
"היום הוא עוד יום בשיקום הישוב שיחזור ב-1 ביולי למקום שקט, טוב, איכותי ובטוח יותר"
על החלטה זאת גם הגישה המועצה עתירה לבג"ץ. מתשובת המדינה שהוגשה לפני מספר ימים עולה שאין כל שינוי בעמדתה ואכן ניתן לחזור לגור במטולה. "לצערי הרב ממשלת ישראל קיבלה החלטה שאינה הגיונית ואינה מאפשרת למועצה המקומית להשיב את התושבים בביטחה". נכתב בעתירה. "החלטה אומללה זו שמנותקת ממה שקורה בשטח וממקום שניתן לחיות בו הביאה אותנו לקבלת החלטה שבה הודענו לממשלת ישראל כי אנו לא ניתן את השירות לתושבי מטולה החל מה 1.3 ועד ה 1.7 ואף הודענו לתושבים על כך", אמר אזולאי.
הוא הוסיף כי "בחודשים האלו המועצה תתמקד בשיקום המושבה והכנתה לקליטת התושבים בצורה טובה, איכותית ולמקום טוב שניתן יהיה לקבל שירות ולחיות בו בגאווה ובכבוד". בנוסף, הביע אזולאי את צערו שהממשלה קיבלה את ההחלטה הזאת אחרי המאבק הממשוך של תושבי הצפון במשך שנה וחצי: "עצוב לנו שהממשלה המנותקת קיבלה את ההחלטה הזו ועוד יותר עצוב שאחרי שנה וחצי כמעט שאנו נאבקים למעט שמגיע לתושבי המושבה, להגיע למקום שניתן להתגורר בו. לצערי שוב ממשלת ישראל מפקירה את ישובי הצפון ואת מטולה בפרט".
היום, היום הראשון למתווה, אין תמונות ניצחון ממטולה ואין חזרה המונית. "היום הוא עוד יום בשיקום הישוב שיחזור ב-1 ביולי למקום שקט, טוב, איכותי ובטוח יותר. יום עצוב לתושבי מטולה ויום אומלל למקבלי ההחלטות בממשלת ישראל", אמר אזולאי.
התמריץ שהמדינה משתמשת בו כדי לגרום למפונים לחזור הוא מתן מענק חד פעמי שילך ויקטן החל משבוע הבא ועד סוף חודש מאי. המענק שינתן השבוע יעמוד על 15,360 ₪ למבוגר ו- 7,680 ₪ לילד. בשבוע הבא המענק כבר ייחתך בחצי, בתחילת אפריל ייחתך עד לרבע מהמענק המקורי ומתחילת מאי יעמוד המענק רק על שמינית מגובה המענק המקורי.
אבל כמובן ששיטת "מקל וגזר" של מענקים או גריעתם לא תספיק כדי להשיב את התושבים לבתיהם ולשקם את הצפון. על פי מחקר שפורסם על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי- INSS שעסק ב"מציאות שתאפשר את חזרתם של תושבי הצפון לביתם", ברקע הדברים עומד משבר אמון חריף במיוחד בין תושבי הצפון לבין המדינה. "המשבר חריף במיוחד, שכן אינו נוגע רק בכשלי ה-7 באוקטובר, שכן הוא קשור בתקופה שקדמה לאותו היום ובזו שלאחריו", כתבו החוקרים.
עוד הם מציינים כי "שורשי המשבר בתחושה הרווחת היא שבמזל חיזבאללה, באמצעות כוח רדואן, לא פשטו על יישובי הצפון. המציאות שהתגלתה בעקבות הלחימה בצפון היא שמערכת הביטחון ובראשה צה"ל אפשרו לכוח רדואן להתחמש ולהתעצם בסמוך לגדר, לממדים 'מפלצתיים'".
נתון מעניין שעולה מסקר המכון הוא כי 36 אחוזים מהמשתתפים השיבו כי איום הפלישה הקרקעית הוא זה המשפיע במידה הרבה ביותר על החלטתם לחזור ליישוב. גם האיחור הניכר, של 11 חודשים, של החלטת הממשלה להוסיף כמטרת מלחמה את שובם הביתה- גרמו למשבר אמון עמוק. " יתר על כן", כתבו מחברי המחקר, "הטיפול האזרחי במפונים במהלך המלחמה היה חסר: הגוף שהיה אמור להיות אחראי על הטיפול בצפון ושיקומו, ונרשמה בו תחלופת ממונים ופרויקטורים, הוכח כסאגה כושלת".
כותבי מחקר השטח של INSS בחנו האם קיים פער משמעותי בין תפיסות הגורמים הממשלתיים והצבאיים את המציאות הנדרשת על מנת לאפשר את חזרת תושבי הצפון המפונים לבתיהם, לבין תפיסות התושבים עצמם. לדבריהם, המחקר מעלה כי אכן קיים פער ניכר, שבא לידי ביטוי במישור הצבאי-ביטחוני, האזרחי והכלכלי. בכל תחום ותחום נמצאים פערים משמעותיים, ואחד המשמעותיים ביותר, בעיקר למשפחות עם ילדים, הוא תחום החינוך.
נתוני סקר מרכז ידע אזורי של המכללה האקדמית תל חי ואשכול גליל מזרחי מצביעים על כך שכלל התושבים שפונו או התפנו סבורים שהשקעה בצוות חינוך איכותי, היבטים רגשיים, כישורים חברתיים ובחוסנם של הילדים - כל אלה יעודדו את הישארות התושבים וחזרתם לאזור. אולם, המציאות בשטח בימים אלה שונה ולכן נדרשת תשומת לב ייחודית לפיתרון הסוגייה. מממצאי אותו סקר עולה כי 66 אחוזים מההורים בקרב תושבים שהתפנו, מדווחים על פגיעה במצב הרגשי של הילד. בנובמבר, לאחר שנחתם ההסכם בין ישראל ללבנון התחולל ערעור חברתי נוסף אצל התלמידים: 55 אחוזים מההורים שפונו דיווחו על פגיעה במצב החברתי של ילדיהם, ו-43 אחוזים מהם העידו על שינוי לרעה בהתנהגות של ילדיהם.