שני מקרי רצח קשים אירעו אמש, בליל שישי, בטירה ובקלנסווה, בתוך שעות ספורות - והמשפחות שנותרו מאחור מבינות שזו רק שאלה של זמן עד שהרוצחים יכו שוב. בני המשפחות מדברים על החיים בפחד מתמיד, אובדן האמון במשטרה, והתחושה שהמדינה נטשה אותם: "אנחנו חיים בתוך סרט אימה ואף אחד לא מציל אותנו"
הנתונים בחברה הערבית מראים תמונה עגומה ומדאיגה: 49 קורבנות קיפחו את חייהם מתחילת שנת 2025 בנסיבות הקשורות לפשיעה ואלימות, מתוכם 2 נשים, 48 אזרחים ותושב אחד. 41 מהקורבנות נורו למוות, 22 מהם היו בגילאי 30 ומטה, ושלושה נורו בידי שוטרים. בתקופה המקבילה אשתקד עמד מספר הקורבנות על 27 בלבד - מה שמעיד על התגברות מדאיגה של האלימות והפשיעה. מדובר בעלייה של 91% במספר הנרצחים בהשוואה לשנה שעברה, נתון שממחיש את הידרדרות המצב ואת חוסר היכולת של הרשויות לבלום את גל האלימות. משפחות רבות חיות בתחושת הפקרות, כשהמספרים ממשיכים לעלות ורשויות האכיפה אינן מצליחות לעצור את הדם שנשפך ברחובות.
בן דודו של איהאם נאסר ז"ל, שנורה למוות בטירה אמש, בליל שישי, מספר לוואלה: "המשפחות שלנו מכובדות מאוד, לא האמנתי לעולם שדבר כזה יקרה. זה הפתיע את כולנו. ממה שאנחנו מבינים מהמשפחה המורחבת, לא מדובר כאן בעוד רצח בחברה הערבית שנובע מסכסוך בתוך המשפחה. אף אחד מאיתנו לא עבריין. שמעתי מהמשפחה שהישאם היה בריב עם אחד מחבריו. כרגע, אנחנו נותנים למשטרה לעשות את עבודתה ולחקור כמו שצריך את האסון הנורא שפקד אותנו".
קרוב משפחה של האשם נאטור ז"ל, שנורה למוות בקלנסווה אמש, מספר לוואלה על הכאב הבלתי נתפס: "לפני כשנתיים, בשנת 2023, רצחו לנו את הבן. עכשיו, ב-2025, לקחו גם את אבא שלו. מי הבא בתור? למי עוד נחכה? עם מי נדבר? אנחנו נשארנו לבד בעולם הזה."
לדבריו, המשפחה לא הייתה קשורה לעולם הפשע: "הם לא היו עבריינים, לא הסתבכו עם אף אחד. אבל כאן, מספיק שאתה מכיר את האדם הלא נכון - ואתה מסומן. פעם היינו משפחה שלמה, עכשיו אנחנו חיים באבל מתמשך."
"המשטרה לא עושה כלום - מחכים שנרצח אחד את השני"
אחד התושבים בקלנסווה, שאיבד חבר קרוב במקרה רצח שהתרחש לפני כשנתיים, מספר לוואלה על תחושת חוסר האונים מול גל האלימות המשתולל: "אני איבדתי את החבר הכי טוב שלי בשנת 2023. אז חשבנו שזה היה שיא האלימות, אבל עכשיו ברור לי שזה רק הולך ומחמיר. בכל שבוע יש פה עוד רצח, ועוד משפחה נכנסת למעגל הכאב הזה. הרשויות לא עשו כלום אז - והן לא עושות כלום גם עכשיו."
לדבריו, התושבים חיים בפחד מתמיד: "מי שפותח את הפה - מסומן. אף אחד לא יעז לתת עדות כי כולם יודעים שאין הגנה, ואם תדבר, מחר בבוקר תהיה זה שירצחו. אנחנו הפכנו לשקופים, לקורבנות בלי שם ובלי פנים. למדינה לא אכפת מאיתנו."
קרוב משפחה של האשם נאטור ז"ל מתקשה להתמודד עם המציאות החדשה, אחרי שאיבד את יקירו אמש, בליל שישי. הוא מספר לוואלה: "איך נסביר לילדים שלו שאבא שלהם לא יחזור יותר? איך נגדל אותם לבד בעולם שבו בכל יום יש עוד הלוויה, עוד יתומים? אף אחד לא דואג לנו."
הוא מספר על הילדים שחיים בפחד מתמיד: "הם שואלים אם גם אנחנו נמות. הם מפחדים לצאת לבית הספר, כי אולי בדרך חזרה לא ימצאו אותנו בבית. ואיך אפשר להבטיח להם שזה לא יקרה?"
בני המשפחות בטירה ובקלנסווה מתארים לוואלה תחושת חוסר אונים מוחלטת: "מי שרצח את יקירינו מסתובב חופשי ברחוב, אולי אפילו עובר ליד הבית שלנו. אבל אנחנו? אנחנו מפחדים לצאת החוצה. אנחנו חיים בכלא, בזמן שהפושעים מסתובבים חופשי. איך זה הגיוני?"
לדבריהם, המצב רק מחמיר, והמדינה לא עושה דבר כדי לעצור את גל האלימות: "אם הממשלה לא תתעורר עכשיו, בשנה הבאה כבר לא נדבר על 49 נרצחים - אלא על 100. ואולי אז, כשהדם יזרום ברחובות, הם יתחילו להבין את מה שאנחנו צועקים כבר שנים."