עשרת הסימנים שאמ"ן החמיץ - והמסמך המטעה שפורסם רגע לפני המלחמה

במהלך כל המלחמה עלתה שוב ושוב השאלה הכואבת: מדוע חטיבת המחקר באמ"ן לא הצליחה לחבר את פיסות המידע המודיעיני שהתקבל במשך שנים לכדי תמונה שלמה המראה את רמת המוכנות הגבוהה של חמאס למלחמה אסטרטגית נגד ישראל? הנקודה הכואבת מכל היא כיצד לא הצליחו שם להוציא התרעה על המלחמה בלילה הגורלי שלפני 7 באוקטובר.

חשוב להבין שהחובה להתריע על מלחמה יזומה מצויה בליבת האחריות של חטיבת המחקר באמ"ן. היעדר ההתרעה בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר מבליט את הכישלון העצום של גוף זה, ושל אמ"ן בכלל.

כבר בראשית התחקיר על חטיבת המחקר ניתן היה לקבוע שאי הבנת המציאות היא בגדר כשל שנמשך שנים. אפשר להבין קביעה זו בדרכים שונות, ואולי אחת מהנקודות המצערות ביותר משתקפת במסממך שפורסם 17 יום לפני המלחמה. המסמך מנסה לענות על השאלה באילו תנאים חמאס יזנח את "אסטרטגיית השקט" מול ישראל, והוא מדגיש את הסיבות לכאורה לשקט: חמאס מורתע בעקבות ההסדרה, הוא חושש ממחיר אזרחי כבד, הוא תופס את עצמו כריבון וכאחראי לציבור ורוצה להציג מודל שלטוני מוצלח.

ניתן להבין כבר בשלב זה שהאופן שבו תפסו את חמאס באמ"ן היה שגוי. יתרה מזאת, התחקיר של צה"ל מגלה שהמידע שהיה בידי חטיבת המחקר לא טופל כהלכה. חטיבת המחקר לא הבינה את יעדי העל של חמאס, את האסטרטגיה של הארגון, את בניין הכוח שהתפתח ואת ההחלטה לצאת למתקפה, יותר משנה לפני המלחמה. זהו כשל מודיעיני קלאסי. הפער הזה אפיין גם את שאר היחידות באמ"ן, מודיעין פיקוד דרום ואוגדת עזה.

בתחקיר מפורטים עשרה איתותים שעל פיהם ניתן היה להבין את המציאות טוב יותר. קבוצה אחת של איתותים היא ברורה ובולטת, וקבוצה שנייה היא בגדר מסקנות כתוצאה מהכישלון המודיעיני הרחב והמוחלט, כולל כישלון איסופי שנוגע להבנה מתי חמאס משנה את סדר העדיפויות שלו, ומתי הוא מתחיל בנוהל קרב לקראת מלחמה.

עלייתו של סינואר לשלטון מעידה על שינוי האיזון בחמאס. התנועה היתה מאוזנת עד לעלייתו. מרכז הכובד עבר מחמאס חו"ל לרצועת עזה. הדומיננטיות של סינואר קדמה יוזמה מלחמתית.

מסמך שנכתב בשנת 2016 ונחשף על ידי אמ"ן בשנת 2018, מצביע על כוונות חמאס. המסמך מתייחס להקמת המטה המבצעי, להקמת שישה גדודי עתודה, ולבניית כוח של 3,000 מחבלים למתווה של חדירה ליישובים, בסיסים ומוצבים. התוכנית הזו נדחקת להערת שוליים מספר 35 בעמוד 63, במסמך חטיבת המחקר על תוכנית מטכ"לית, שמטרתה הכרעת אוגדת עזה, ובו הערכה שזה יהיה בעתיד (מסמך של חטיבת המחקר מיוני 2019).

בעקבות המבצע במאי 2021, צה"ל חושב שהפתיע את חמאס ביכולות ובהישגים, ואילו חמאס מזהה את חולשות צה"ל, וסבור שתוצאות המבצע מאפשרות מלחמה אסטרטגית.

הידיעה על תוכנית "חומת יריחו", המתארת מתקפה זהה לזו שביצע חמאס שהתקבלה בשנת 2022, ומידע נוסף החל מאותו מועד - הופצו באופן חלקי לחטיבת המחקר ללא עיסוק רציף. זוהי החמצה של ממשיות רעיון המלחמה. מה שעלה בשנת 2018 כרעיון, הפך לתוכנית מעשית בשנת 2022

ההימנעות של חמאס מהשתתפות בסבבי הלחימה של צה"ל עם הג'יהד האסלאמי הפלסטיני, בשנים 2019, 2022 ו-2023 לא הובנה נכון. תפיסה זו כונתה "אסטרטגיית שימור השקט". החמצת קיומו של הסבר חלופי לשמירה על השקט ולהימנעות חמאס מהשתתפות בסבבים (הסיבה: צבירת כוח בחמאס) היתה אמורה להדליק נורות אדומות באמ"ן.

באמצע 2022 בחמאס מתכננים מלחמה יזומה בשיתוף הציר, להשגת הישגים אסטרטגיים להשמדת ישראל. חטיבת המחקר החמיצה את ההבנה שיש תפיסה כזו.

חטיבת המחקר החמיצה את התפתחות התודעה בציר הרשע - איראן, חיזבאללה, חמאס, ג'יהאד אסלאמי וארגונים נוספים - בשנים 2021-2023, ביחס לאיחוד הזירות. להתפתחות זו היו השלכות על הכוונות של חמאס לממש את רעיון המלחמה היזומה. מ', קצינה בדרגת רס"ן שהיתה בעלת תפקיד מרכזי בתחקיר, הבחינה בידיעה משמעותית שהתגלתה אחרי המלחמה, והצביעה על מרכז כובד חשוב כבר בשנת 2022. מכאן שהבעיה לא היתה במידע אלא בתפיסה.

בשנת 2023 השתנו הנסיבות האסטרטגיות והפוטנציאל למלחמה עלה. חטיבת המחקר לא הבינה כיצד הפעילות בשנה זו יכולה להשפיע על הרעיון של חמאס לפתוח במלחמה.

כולם ידעו שיש לחמאס כ-2,000 לוחמי נוח'בה כשירים לפשיטה. לכן אי ההבנה של כשירות הזרוע למלחמה במתווה רחב מאוד היתה בגדר החמצה. בחטיבה לא הבינו שלא מדובר בפוטנציאל של פשיטה או פיגוע, אלא במלחמה.

האיתות האחרון שמעיד על הכשל של חטיבת המחקר נוגע למידע המודיעיני שהצטבר בין 6.10 ל-7.10, לפני פרוץ המלחמה.

התחקיר ניסה להשיב על השאלה מדוע הוחמצו האיתותים ולא פוענחו כמצופה. אלה התשובות על פי התחקיר:

• תרבות מודיעינית: "אנחנו יודעים" , לא ספקנים מספיק, ההפתעה הבסיסית לא עמדה במרכז החשיבה, המערכת לא הכירה בעומק אי הוודאות, באפשרות קיומו של פער גדול בהבנת המציאות, ובאופיו של הידע המודיעיני.
• שיטה מחקרית ולא ביקורתית: אחת המסקנות היא שהמערכת לא מחפשת איתותים ולא רואה סתירות. היא לא סקרנית, לא מיישבת סתירות, ודוחה מחלוקות. היא מחפשת אישושים ונוסחאות גישור, ולא מעלה "אפשרויות מתחרות".
• "אשליית וודאות": תפיסה שגויה של העליונות המודיעינית כתוצאה ממהפכת המידע. תפיסה זו יצרה תחושה כוזבת שהמידע שבידי המערכת מתאר את המציאות ומסיר אי ודאות. התלווה לכך חוסר יכולת להתמודד עם ההונאה של חמאס. אותה "עליונות מודיעינית" שנתנו עליה פרסים, מתבררת כמושג בעייתי. תמיד יש פערי מידע. קוראים את המידע חלקית, כי יש כל מיני הטיות.

• העדר ניסוח ברור של ההבנות לגבי האויב: התחקיר מאשים את המערכת בשימוש במושגים מעורפלים, ובהימנעות מתחקור כישלונות והפתעות. הסתירות התפרשו כ"עוד מאותו דבר". המפתח שבו היה על המערכת להשתמש הוא הבנת הסתירות והבנת האיתותים - צריך לפרש אותם. לחטיבת המחקר היה קושי בלערער על מערכת ההבנות שלה.
• שיבוש בחלוקת התפקידים מודיעין: מבצעים מדיניות ומתיישרים לקונספציות עם קושי לערער עליהן.
• פרדיגמת העליונות הישראלית המודיעינית: חטיבת המחקר ייחסה לאויבים את ההכרה בנחיתותם. הם הוגדרו כ"מורתעים" ו-"נכונים לעסקים". זה פגע ביכולת לדמיין יוזמה מלחמתית ל"כיבוש" ו"מיטוט". מסקנה זו נכונה לא רק לעזה, אלא לכל הזירות.
• פערים בהכרת האויב: התחקיר מאשים את המערכת בפערים בתחומים של שפה, תרבות, אידאולוגיה, ודת. היה קושי לברר להבין את מקומה של האידאולוגיה, התרבות והדת בשיקולים ובקבלת ההחלטות של האויב. הכרה כזו היא בגדר מפתח להבנת המציאות.

• תפיסת ההפעלה: ההעדפה של הרמוניה התבררה כטעות בין ארגונים וגופים. וכחנות היתה מייצרת יותר תובנות.
• האבחנה בין רב זירתיות לזירתיות: פערים במחקר בהבנת ההבדל בין רב-זירתיות לבין זירתיות, ומחקרי יעדי העל של האויבים.
• התייעלות על חשבון אחריות: התחקיר הצביע על כך שחלוקת האחריות בין חטיבת המחקר לשותפותיה בתחום הצבאי האופרטיבי הביאה לקושי במימוש האחריות שלה מול שב"כ, פיקוד דרום ואוגדת עזה לספק התרעה על מלחמה.
• השורה תחתונה של התחקיר: אמ"ן נדרש לשינוי תרבותי מעמיק.