אתמול (חמישי) בבוקר, בין הפרידה שוברת הלב ממשפחת ביבס להשבתם של ארבעה חללים נוספים לישראל, "גורם ישראלי" בלשכת ראש הממשלה מצא את הזמן הראוי להודעה חשובה: "לא נצא מציר פילדלפי". חודש וחצי אחרי שההסכם לשחרור החטופים יצא לדרך, המדינה כולה מוצפת ברגשות, מאושר עילאי על איחודי המשפחות וסיפורי הגבורה והאמונה של שורדי השבי, דרך הכאב, הזעם והאבל על אלה שנחטפו בעודם בחיים וחזרו בארון קבורה, ועד החשש הכבד לגורלם של 59 החטופים שנותרו בעזה, מתוכם 22-24 עדיין בחיים לפי ההערכה. בתוך כך, כמו שאומרים, רגע לפני המעבר משלב א' לב', בהודעה מחופשת ואגבית, פילדלפי שוב חזרה להיות סלע קיומנו, וראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע, הלכה למעשה, על סופה של העסקה שאמורה להשיב אותם בחזרה.
וזו בדיוק הנקודה אליה הוא התכוון להגיע מלכתחילה. כבר בינואר, עוד לפני שההסכם להשבת החטופים יצא לדרך - נתניהו התחייב בפני שותפיו שאין לו באמת כוונה לקיים את כל חלקיו, ובפגישות השכנוע עם בצלאל סמוטריץ' ערב אישור ההסכם בממשלה הבטיח שלא תהיה נסיגה מפילדלפי ושבסוף שלב א' צה"ל יחזור ללחימה. הביקור בבית הלבן בחודש שעבר הצליח להביא להבטחה הזו כיסוי וגיבוי נשיאותי "לפתוח את הגיהנום" על עזה, שלא לדבר על חזון הנדלן והטרנספר שעובר דרך כיבוש מחדש של הרצועה שמסעיר את חלומות הקואליציה והבייס.
נתניהו ניגן על האיבה שהנשיא טראמפ חש לכל שארית מהממשל הקודם כדי לגייס אותו נגד ההסכם שקיבל בירושה מביידן ולתמוך בתנאים חדשים למעבר לשלב ב, ובראשם מיגור שלטון חמאס בעזה, והוא קיבל אשראי לעשות מה שהוא רוצה, כלומר למה שהוא הכי אוהב: למשוך זמן. כך, המו"מ על שלב ב', שלפי ההסכם היה אמור להתחיל כבר ביום ה16, נדחה ונדחה עד ששלב א' פשוט נגמר. וההודעה של לשכת ראש הממשלה על ציר פילדלפי, שלפי ההסכם היה אמור להתפנות ביום ה-50, די סתמה עליו את הגולל.
בפעם הקודמת שפילדלפי הועלתה על ראש שמחתנו, בקיץ שעבר, שר הביטחון לשעבר יואב גלנט וכל ראשי מערכת הביטחון וצוות המשא ומתן, הרימו קול זעקה והתריעו מחבלה וסיכול השיחות מול חמאס. "הבחירה היא בין ההישארות לציר פילדלפי לבין החזרת החטופים. אי אפשר גם וגם", גלנט אמר לנתניהו ולקבינט בישיבה רועשת וסוערת במיוחד. חצי שנה חלפה, גלנט פוטר, ובמקומו מונה שר ביטחון כנוע ונאמן, הרמטכל בדרך הביתה, וראש שב"כ, ראש המוסד והאלוף במיל' ניצן אלון הודחו מצוות המשא ומתן לטובת המקורב האולטימטיבי, רון דרמר, והקו הישיר שלו לבית הלבן.
מלבד ראש שב"כ רונן בר, שהוא מתעתד להדיח במוקדם או במאוחר, נתניהו טיהר את כל הצמרת הביטחונית של 7 באוקטובר, הזיז מהדרך את כל מי שגורל החטופים עמד בראש מעייניו והאציל את סמכויתיהם לאדם שנאמנותו היא קודם כל אליו. הפעם, אין אף אחד שידפוק על השולחן ויזעק שההתעקשות על פילדלפי תעלה בחיי אדם, ואין תדרוכים של גורמים עלומים בתקשורת על הקשיים והמכשולים שהוא מערים על המשא ומתן. מרכז הכובד של השיחות עבר מקטאר לוושינגטון, ולציר דרמר-ויטקוף, השליח המיוחד והמקורב שלוחש על אוזנו של טראמפ. הנשיא ושליחו ממשיכים להביע כל העת את מחויבותם לשחרור כל החטופים ולהמשך המשא ומתן, אבל בינתיים, מסתיימים להם 42 הימים של שלב א', ויש עוד 59 חטופים שכבר 510 יום בסכנת חיים בגיהנום של עזה.
נתניהו בונה על כך שאפקט הגיהנום של טראמפ ואפקט הרמדאן יגרמו לחמאס להסכים להארכת שלב א' במספר פעימות נוספות שתאריך את הפסקת האש ותשיב עוד חטופים בשבועות הקרובים. בתחילת השבוע הבא תצא משלחת לקהיר, אבל המנדט שלה הוא מפתחות שחרור מחבלים בלבד. המפתחות לשלב ב' - הפסקת אש קבועה והשבת כל החטופים מעזה - בידיים של דרמר וויטקוף, כלומר של נתניהו וטראמפ. אבל ההכרזה של נתניהו על ההישארות בפילדלפי, לצד הדרישה לפירוק חמאס מנשקו כתנאי לסיום המלחמה, מציבה תנאי פתיחה חדשים שחמאס לעולם לא יסכים להם, ועלולה במוקדם ובמאוחר להוביל לקריסת המשא ומתן. משם כל הפרה של הפסקת האש עשויה להידרדר ולהסלים לחידוש המלחמה בעזה, כשהחטופים הנותרים נמקים במנהרות חמאס.
אבל נתניהו, כך לפי אחד ממקורביו, רק "מחפש את הסיבה להארכת המלחמה, לא את הסיבה לגמור אותה". לא רק משיקולים קואליציוניים והבטחות על ניצחון מוחלט לסמוטריץ ולבייס, אלא גם כדי לדחות ככל האפשר את "שש אחרי המלחמה" ולהמשיך להתרחק מ-7 באוקטובר ומהדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית. אבל העדות המטלטלת והמצמררת של אלי שרעבי הגיבור אמש בעובדה חושפת, שוב, שלחטופים אין זמן, מחזקת את הקריאה שאסור להשאיר שם אף אחד מאחור ומשמשת תזכורת כואבת לנתניהו שכל יום שהמלחמה נמשכת מרחיק את רגע האמת שלו אך גם מגדיל את מחיר הדמים.