מפקד גדוד גרניט (932) בחטיבת הנח"ל בפיקודו של סא"ל ד' (33), נשוי ואב לארבעה, קפץ עם לוחמיו בשבעה באוקטובר מפעילות מבצעית חברון לגבול לבנון, על רקע החשש שחיזבאללה יחדור לשטח ישראל. בראיון בלעדי היום (שני) לוואלה, הוא מספר על הרגעים המורכבים בלחימה, כשרק לפני כמה ימים עבר לפעילות מבצעית באיו"ש ובקרוב יתמנה למפקד בבסיס האימונים של חטיבת הנח"ל.
מתי הייתה ההיתקלות הראשונה של הגדוד ברצועת עזה?
"אחרי יומיים בתמרון הקרקעי, בגזרת שאטי, שלושה מחבלים מנסים לפשוט על טנק ולחטוף חיילים - היתקלות פנים מול פנים".
מה היה הקרב הקשה ביותר?
"קרב הפשיטה על בית החולים שיפא בעזה. היינו הגדוד החי"ר היחידי עם שייטת 13. בגלל שאנחנו עשינו את זה ברגל זה היה מורכב אבל הצלחנו לעמוד בלוחות זמנים למרות שרצנו ולא השתמשנו בנגמ"שים. הקרב הכי מחוספס? בשכונת זיתון. הרבה היתקלויות".
היה רגע מיוחד בבית החולים שיפא?
"הנקז שעשינו בבית החולים שיפא. 500 מחבלים הרימו ידיים. כבוד גדול עבורנו".
מה היה המורכב ביותר?
"הלחימה בתא שטח כזה מורכב. כמו הלחימה בתל סולטאן. מצד אתה מתחיל באופוריה למצוא חטופים, הוצאנו את החטוף פרח'אן אל קאדי, החטוף היחידי שהצליח להוציא מתת קרקע בחיים, ומצד שני יום למחרת שישה חטופים נרצחים במנהרה. לחימה מאוד מורכבת אבל ההישגים שלנו הצליחו לייתר פה עסקה לשחרור חטופים"
היה רגע אחד שהפתיע אותך?
"בפעם הראשונה שהגעתי לגן ילדים והבנתי שזה טמוע בכם כל כך עמוק רצח יהודים, איך שמחנכים אותם. זה מה שחשבתי לפני המלחמה. תמונות של יהודים שחוטים, חוברות למידה שיש בהם רצח של יהודים, הקזות של דם, אתה מסתכל ולא מאמין שזה קיים. ככה זה מתחיל. ואחר כך אל תתפלא שאתה מוצא מתחת למיטות ילדים רובי קלאצ'ים. גם זה קרה לנו לא פעם ולא פעמיים".
מה היה ההישג שלך כמג"ד במלחמה ?
"מהמקומות הכי קשים. כשאתה מגיע למחלקה שנהרג בה מפקד. פתאום לוחם מבקש ממך לשיר 'התקווה'. בחדר חשוך בבית ברפיח. כשרק החבר'ה של הגדוד נמצאים שם. מתחבקים חיבוק לוחמים כולל המג"ד, בעיני אין יותר חזק ומרגש מזה. אחוות לוחמים אמיתית"
חווית פעמיים נפילת מח"ט - איך מתמודדים עם זה?
"בשבעה באוקטובר נהרג מח"ט אל"מ יהונתן שטיינברג. ככה התחלנו את המלחמה. ממקום מאוד נמוך. מנסים בכלל להבין מה קרה. באמצע המלחמה. לחמנו תחת מח"ט 401 אל"מ אחאסן דקסה. תוך כדי הקרב בג'באליה הוא נפל. אני תפסתי פיקוד למשך שעה וחצי עד שהגיע איציק המאו"ג (תא"ל איציק כהן מפקד אוגדה 162) ומינה את מאיר בידרמן למח"ט".
|בשבילנו תוך כדי קרב לאבד מח"ט זה מצב שאני לא יכול לתאר אותו במילים", הדגיש. "אתה פשוט אתה עם החבר'ה שלך - עושים הכול שהחטיבה תחזיק מעמד ותמשיך להילחם. המשך התקפות ופשיטות. אירוע מאוד קשה. אני מאוד מעריך ואוהב את אחאסן דקסה, ועל הקרב בתל סולטאן אני מעריץ אותו. בטח את שטיינברג שאיתו נכנסתי לחטיבה ביחד. לאבד מפקדים זה הכי כואב שיכול היות ובטח במקום המקצועי".
מתחו ביקורת גדולה על הקרב משולב. איך זה נראה מהעיניים שלך?
"לצק"ג (צוות קרב גדודי) יש מאות לוחמים מעל הקרקע, אבל במעטפת מכל צה"ל הגדול היא כזו שה'זיק' (כלי טיס לא מאויש) איתך ברחוב, ומסוק הקרב איתך בכוננות עם שחר בבוקר. כלומר, אתה מקבל את המעטפת המלאה מחיל האוויר, שריון, חי"ר והנדסה. הכי טובה. אתה כבר לא נלחם בצורה חד חילית. נגמרו בימים האלה. יצא לי לעבוד גם עם חיל הים. זה יותר טוב מתרגיל לפני המלחמה".
בשיא הלחימה דיברו על שחיקה
"כמג"ד חי"ר, אני בטוח היחידי שעשה את כל המלחמה מההתחלה ועד הסוף כמג"ד. לא עברתי לאף גזרה ולא החלפתי תפקיד. החיבור שלי עם ההורים והמשפחות השכולות הוא כל כך חזק שזה תומך אחד את השני. הרוח שקיבלנו בלחימה זה מהם. העורף החזית הם אחד במלחמה".
"אני הרגשתי המון כוח וגיבוי - הגדוד עשה 18 סבבי לחימה", סיפר ד'. :ההורים נתנו לנו גיבוי ואנחנו עשינו הכול להחזיר אותם הביתה בשלום. מבינים שנדרש אליה בהמשך. יש לנו לוחמים שנפצעו. מפקדים שנהרגו. מ"פ וסמ"פ שלי שנפלו בקרב. דווקא מהמקום הכואב היה חשוב לנו להשלים את המשימה. זה לא דור הניצחון כי זה נפל במשמרת שלו זה דור ניצחון כי הוא בא לפתור את הבעיה".
מילה על משפחה
נולדה לי בת במהלך המלחמה. אשתי פשוט אלופה. מדהימה. היא מנהלת את הקשר עם נשות המ"פים. היא מחזיקה אותי בתקופה המורכבת במלחמה".