לאחר שנים של קיפאון פוליטי ושסעים חברתיים הולכים ומעמיקים, גרמניה עשתה תפנית חדה ימינה. הבחירות שנערכו אתמול (ראשון) מסמנות לא רק חילופי שלטון, אלא גם הגדרתה מחדש של גרמניה באירופה ובעולם. המפלגה השמרנית, האיחוד הנוצרי-דמוקרטי (CDU) בראשות פרידריך מרץ, תוביל כעת את הקואליציה, ותסיים את שלטונו של אולף שולץ ממפלגת ה- SPD אך ההתפתחות הדרמטית ביותר היא עלייתה של "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) המפלגה הימנית-קיצונית, שהפכה להיות המפלגה השנייה בגודלה בגרמניה, לאחר שהכפילה את כוחה מאז הבחירות הקודמות.
AfD - הידועה בעמדותיה נגד הגירה והפרו-רוסיות, בראשות אליס ויידל, זכתה לתמיכת כחמישית מהבוחרים הגרמנים. למרות שמרץ התחייב שלא לשתף פעולה עם המפלגה בקואליציה, המסר של הבוחרים ברור: מספר הולך וגדל של גרמנים מרגישים ניכור כלפי הממסד הפוליטי ומחפשים חלופות. עלייתה חסרת התקדים של AfD קיבלה דחיפה משמעותית לאחר שקיבלה תמיכה מפורשת מנשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ ומיד ימינו אילון מאסק, שהביעו בפומבי את תמיכתם במפלגה במהלך הקמפיין.
המגמה הפוליטית בגרמניה נעה לעבר ריבונות לאומית חזקה יותר, צמצום ההגירה והקשחת המדיניות הפיסקלית. הציבור רוצה ממשלה שתשים את האינטרסים של גרמניה בראש סדר העדיפויות, תחזק את הפיקוח על הגבולות ותשיב יציבות כלכלית - ללא בזבוז תקציבי חסר אחריות.
התפנית הימנית של גרמניה היא חלק ממגמה רחבה יותר באירופה. האיחוד האירופי נוסד על ההנחה ששילוב כלכלי ודמוקרטיה ליברלית יבטיחו יציבות, אך שלוש שנות מלחמה באוקראינה חשפו חולשות אסטרטגיות בלתי ניתנות להכחשה. האיחוד האירופי עדיין תלוי צבאית בארצות הברית, מתקשה להתחרות בסין כלכלית, ונשרך מאחור בטכנולוגיה ואנרגיה. מנגנון קבלת ההחלטות הביורוקרטי, המבוסס על קונצנזוס בין מדינות האיחוד, אינו מסוגל להגיב במהירות וביעילות בעתות משבר. מדינות אירופה מתחילות לתהות אם המשך השותפות במסגרת האיחוד אכן משרת את האינטרסים הלאומיים שלהן.
גרמניה, בעבר מנוע הצמיחה של אירופה, אינה יוצאת דופן. בסיסה התעשייתי נשחק, מערכת הרווחה שלה תחת לחץ כבד, והאוכלוסייה חשה אי-ודאות גוברת בנוגע לביטחון, זהות ויציבות כלכלית. עבור רבים, AfD מייצגת מנגנון הגנה מפני קריסת אורח החיים הגרמני.
בניגוד לנרטיב הרווח, AfD אינה מפלגה לאומנית "סטנדרטית". ויידל, מנהיגת המפלגה, היא לסבית מוצהרת הנשואה לאישה ממוצא סרי-לנקי, מה שמאתגר את ההאשמות לפיהן המפלגה היא אנטי-להט"בית וגזענית. כוחה הפוליטי של AfD אינו נובע מקיצוניות אידיאולוגית, אלא מהיכולת שלה לרתום לטובתה את תחושת חוסר האמון הגוברת, במיוחד סביב סוגיית ההגירה. במשך עשורים, גרמניה הסתמכה על כוח עבודה זר כפיצוי על הירידה הדמוגרפית, אך מדיניות זו יצרה חברות מקבילות בהן אוכלוסיות מסוימות מסרבות לאמץ את ערכי המדינה. לצד עלייה בפשיעה ושחיקה כלכלית, נוצר גל נגד למדיניות הדלת הפתוחה של ממשלות קודמות.
עלייתה של AfD אינה מקרה חריג. ממזרח אירופה למערבה, מפלגות לאומניות תופסות תאוצה, ומשקפות את כישלון המודל האירופי בטיפול בבעיות כלכליות וביטחוניות. הבחירות בגרמניה שולחות מסר ברור: אם האיחוד האירופי ימשיך בנתיבו הנוכחי, הריבונות הלאומית תחזור למרכז הבמה. בעולם הנשלט על ידי מעצמות חזקות כמו ארה"ב, סין ורוסיה, האירופאים מבינים שהישרדותם דורשת חיזוק הריבונות הלאומית שלהם.
המחבר הוא עמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI) האחראי על פעילות המכון באירופה. ספרו הקרוב, "מלחמת אוקראינה: נקודת מבט יהודית וישראלית", עתיד להתפרסם בהוצאת המכון בימים הקרובים.
.