עמית אלמוג, שרצח את בת זוגו, על דוכן העדים: "לא רציתי לחיות בעולם הזה בלעדיה"

ארבע שנים וחצי לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בגין רצח בת זוגו, מאיה ווישניאק, שב היום (שני) עמית אלמוג אל דוכן העדים בבית המשפט המחוזי בתל אביב. במהלך עדותו ניסה לשחזר את השתלשלות האירועים שהובילה למותה של ווישניאק, וסיפק תיאורים מקוטעים על מצבו הנפשי בליל האירוע. "כשהראו לי את הסרטון של משפחת המנוחה בהלוויה, הבנתי שקרה משהו. הבנתי שזו הלוויה, ומאיה לא תתעורר", אמר אלמוג. בהמשך שחזר את הרגעים הראשונים שלאחר הרצח: "התעוררתי בבית חולים וצרחתי שאני רוצה למות". בתגובה לדבריו השיבה לו אחותה של המנוחה, שירה: "מעניין למה רצית למות".

בעדותו תיאר אלמוג חוויות של נתק מהמציאות ומחשבות שווא שהובילו אותו להאמין כי הוא חלק מסרט קולנוע. "עד לרגע שראיתי את ההלוויה, הייתי בטוח שאני חי בתוך סרט, כמו 'ספרות זולה', שבו הגיבורה מקבלת זריקה ומתעוררת".

במהלך החקירות, לטענתו, התקשה להביע חרטה. "כל פעם שניסיתי להראות שאני מצטער, בכיתי, אבל החוקר אמר לי שזה 'דמעות תנין'. אבל אלו לא היו דמעות תנין". לדבריו, ניסיונותיו לפגוע בעצמו החמירו בתקופה זו. "הייתה לי משאבת אינסולין, הזרקתי לעצמי מינון יתר, והתעוררתי בבית החולים כבול למיטה. לא הבנתי איפה אני נמצא, רק צרחתי: 'תנו לי ללכת, תנו לי למות, אני לא רוצה להיות בעולם הזה'". כשנשאל מדוע רצה למות, השיב: "לא רציתי לחיות בעולם הזה בלעדיה".

אלמוג סיפר גם על ימיו הראשונים במעצר, שבהם לטענתו חווה תחושות רדיפה קשות. "שמו אותי בחדר שנקרא 'החללית' באבו כביר. זה מקום עם מצלמות ואורות חזקים, ואתה צריך להתחנן כדי לקבל מים. ניסיתי לשבור את הפלורסנטים". לטענתו, שמע את קולה של מאיה קוראת אליו גם לאחר מותה: "בבית המעצר, בין שהייה בחדר המרופד לבין כבילה, הרגשתי כמו חיה בטבע - בכל פעם שהורידו לי את האזיקים, הייתי מתפרע". לדבריו, הדרך היחידה שבה הצליח להירגע הייתה קריאת תהילים. "הייתי תוקפני בלי סיבה, זכור לי שפשוט קמתי יום אחד ודחפתי עצור אחר ללא כל סיבה. בעקבות זאת, קיבלתי כדורים להרגעה".

עוד תיאר את מחשבות השווא שליוו אותו במהלך מעצרו. "הייתי בטוח שאני שולט במציאות, ששיגורי הטילים בישראל תלויים בי. ראיתי את פניהם של הסוהרים והם נראו לי כמו חברים שלי, חשבתי שזה באמת הם". הוא הוסיף כי היה משוכנע שמשפחתו נתונה בסכנה: "היו לי הזיות שחוטפים את אמא שלי ואחותי, ראיתי בדמיוני איך זורקים את אמא שלי מרכב נוסע אל תוך הכביש".

בהמשך עדותו סיפר אלמוג כי חש שבתוכו מתקיימת אישיות נוספת. "ידעתי שאני עמית, אבל הרגשתי שבתוכי חי גם אדם בשם יוסי. עמית הוא רגוע, שקט וחברתי, אבל יוסי הוא כאוס, בלגן, מחשבות לא טובות".

בנוסף תיאר כיצד חווה את המציאות שסביבו כמתוכננת נגדו. "הרגשתי שבבית המעצר המטבח בנוי כמו תפאורה של 'האח הגדול' - לא גרסה רגילה, אלא 'האח הגדול של הרשת האפלה', עם מסורים ופטישים". בעקבות המחשבות הללו נשלח לחדר המרופד ונאלץ ליטול טיפול תרופתי אנטי-פסיכוטי.

אלמוג, שמוחזק במעצר מזה כמעט חמש שנים, טוען כי במהלך שהייתו בכלא ניסה לשקם את עצמו. "אני מלמד אנגלית, משתתף בקבוצות טיפוליות, וזה עזר לי להבין איך השימוש שלי בסמים הוביל אותי למקומות אפלים. הייתה לי התבוננות עמוקה, ואני מבין שעליי לבקש סליחה מכל מי שפגעתי בו - מהמשפחה שלי ומשפחתה של מאיה".

כשהתבקש להתייחס לשאלת המניע, השיב: "אני שואל את עצמי למה. הרי הייתי אדם נורמטיבי, טיילתי באירופה, היו לי חיים טובים. זו שאלה שאוכלת אותי. גם במהלך החקירות אמרתי: 'מאיה הייתה טובה מדי'. אין לי הסבר הגיוני למה זה קרה".

במהלך החקירה הנגדית, התובע, עו"ד אורן פז, שאל את עמית אלמוג אם בחקירותיו בעבר ציין שחשש שמאיה תעזוב אותו. אלמוג אישר: "כן, היו לי מחשבות וחששות שהקשר ייגמר מתישהו, אבל אני לא מוצא סיבה הגיונית, הקשר היה טוב".

בהמשך, תהה התובע האם היה בדיכאון עמוק לפני הרצח, בעקבות התפרצות הקורונה ומחלת סבו, וציין כי אלמוג פנה לשימוש בסמים ונסיעות לחו"ל כדי להימלט מהמציאות. כשנשאל מתי החלה תקופת הדיכאון, השיב: "מגיל 7, כשהוריי התגרשו וגילו אצלי סוכרת". לדבריו, בילדותו ישב שעות מול המחשב וכשהתבגר נהג להיפגש עם חברים.

התובע ציין כי סביבתו לא תיארה אותו כאדם במצב נפשי קשה. "לא היית תחת השגחה מתמדת, היית לבד. מתי בדיוק שמרו עליך?". אלמוג השיב: "במשך שנה וחצי חברים שלי היו מדברים עם אמא שלי כדי לבדוק שאני בסדר. הם חשבו לקחת אותי לטיפול, אבל זה לא קרה".

בהמשך, הפנה אליו התובע עדויות של בני משפחה שתיארו עליות ומורדות במצב רוחו, אך בסך הכול ציינו שהתנהלותו הייתה רגילה. "אתה מסכים?" אלמוג השיב: "לא. לא החזקתי עבודה יותר מחודשיים-שלושה, הייתי מבלה עם חברים".

"אז לא בדיוק הסתגרת בבית", ציין התובע, "כולנו היינו חודשיים בבית בתחילת הקורונה, ואתה בילית עם חברים. איפה הדיכאון החריג?". אלמוג ענה: "כשהליצן מגיע הביתה והמסכה יורדת".

לבסוף, שאל התובע: "איך הכרת את מאיה אם היית בשיא הדיכאון? פגשת אותה בפסטיבל מוזיקה בהונגריה, חיזרת אחריה, וניהלתם זוגיות במשך חצי שנה". אלמוג השיב: "הכרתי אותה במצב לא טוב".

בחקירה הנגדית התמקד התובע, עו"ד אורן פז, בניסיון להפריך את טענותיו של עמית אלמוג בנוגע למצבו הנפשי לפני הרצח. כאשר נשאל כיצד הצליח לנהל חיי חברה פעילים חרף הדיכאון שעליו סיפר, השיב: "היו לי מחשבות ושמעתי קולות, אבל השתדלתי לנהל אורח חיים שיעשה לי טוב".

עו"ד פז ציין כי לאורך השנים לא דווח על שמיעת קולות בפני אף גורם מקצועי, וכי אלמוג לא הזכיר זאת בפני בני משפחתו. אלמוג הודה כי משפחתו לא הייתה מודעת לכך, אך ציין כי אמו ביקשה לאשפז אותו בעבר והוא סירב. התובע השיב כי אין לכך זכר בעדותה של האם, שהעידה רק על דיכאון.

לאורך החקירה ניסה התובע להדגיש את הפער בין תיאוריו של אלמוג לבין המציאות שתיארו עדים אחרים. הוא הציג בפניו שגרה עמוסה שכללה מפגשים עם חברים, נסיעות לחו"ל, שימוש בסמים ופעילויות חברתיות נוספות. "למרות הדיכאון, היית הליצן של החבורה, יצאת, בילית והמשכת לנהל חיים פעילים - איך הדברים מסתדרים?", שאל. אלמוג השיב: "זה לא סותר, עשיתי מאמץ לנהל חיי חברה".

כאשר נשאל על תחילת הקשר עם מאיה ווישניאק, הודה כי מצבו השתפר: "הייתי מבסוט ושמח, זה היה משהו טוב שקרה לי. אבל גם בתקופה הזו היו לי מחשבות לא טובות". לדבריו, התקשה עם רצונה לטוס למזרח, אך שמח כשהיא חזרה לארץ והמשיכו בזוגיותם.

בהמשך ביקש התובע מאלמוג לשחזר את השבוע שלפני הרצח, שבו לטענתו לא ישן יומיים-שלושה. עם זאת, מתיאוריו עלה כי ניהל שגרה רגילה: קנה למאיה מתנות, יצא איתה לפיקניק, נפגש עם חברים, ביקר את משפחתה, שיחק במחשב ואף קיים עימה יחסי מין בחוף הצוק. "אני טוען שאתה מתאר מצב דיכאוני של חוסר שינה ותחושות קשות, אבל בפועל ניהלת חיים רגילים", אמר התובע. אלמוג השיב כי פנה לאמו בבקשה לעזרה, אך התקשה לזכור אילו מחשבות רעות היו לו אז.

"אתה לא מסוגל לומר מה היו המחשבות הרעות שלך, אבל הצלחת להיזכר בדיוק איך הרגשת בגיל 7?", הקשה התובע. אלמוג טען כי התחושות הפנימיות שלו לא תאמו את המציאות החיצונית: "הכול נראה כרגיל, אבל מבפנים הייתי שבור, חשתי אכזבה מעצמי ומהסובבים אותי".

כשנשאל מדוע לא פנה לטיפול אם היה במצב כה קשה, השיב: "אני לא יודע למה זה לא קרה, ואני מצטער על כך".

התובע המשיך להציג את הפערים בין עדותו של אלמוג לבין תמונת המציאות: "ניהלת שגרה יומיומית רגילה - תכתובות עם מאיה, מפגשים עם חברים, ביקורים אצל סבך וסבתך. איך זה מתיישב עם הדיכאון שעליו אתה מספר?". אלמוג השיב: "ניהלתי חיים שגרתיים, אבל זה לא סותר שהמצב הנפשי שלי היה רעוע". הוא הוסיף כי מאיה הבחינה בכך ודאגה לו, אך התובע טען כי עדויותיה אינן מעידות על כך.

למרות טענותיו על דיכאון עמוק, הודה אלמוג כי הרבה לנסוע לחו"ל עם חברים, לטייל ולבלות. "נסעתי עם חברים לפראג, ברצלונה, בודפשט. היינו מבלים, יוצאים למסיבות, אוכלים טוב, הולכים למועדונים", סיפר. לדבריו, גם במהלך הטיולים המשיך להשתמש בסמים בקביעות.