מה שאנחנו עוברים בישראל - במיוחד בימים האחרונים - זה מפגש עם הרוע הג'יהאדיסטי. אבל אנחנו חייבים להבין שזעם אינו תוכנית פעולה. אנחנו צריכים להחזיר את החטופים החיים ואז אנחנו חייבים לבחור ממשלה שאשכרה יודעת איך להילחם ולהתמודד עם הרוע הזה ולא משתפת איתו פעולה ומכנה אותו "נכס".
כמו כן, אני יודע שקשה להסתכל מעבר למה שקורה לנו, אבל לדעתי חשוב מאוד לשים לב למה שקורה באוקראיניה בימים האחרונים.
ב-24 לפברואר יציינו שלוש שנים ליום בו רוסיה פלשה לאוקראינה.
בשבועות שאחרי הרוסים הצליחו לטבוח בעשרות אלפי אזרחים אוקראינים.
יותר מ-19 אלף ילדים אוקראינים נחטפו. ערים שלמות נמחקו. החיילים הרוסים אנסו - בפקודה - ילדות וילדים, אפילו תינוקות. הברבריות היתה יוצאת דופן, מכוונת ומצולמת.
מאבק הנגד של העם האוקראיני בהובלת הנשיא האוקראיני וולודימיר זלנסקי היה מעורר השראה ומוצלח. האוקראינים הדפו את הפולשים הרוסים - והסינים והצפון קוריאנים שהצטרפו אליהם - והותירו את רוסיה כמו מתאגרף עייף - ללא כוח אמיתי לנצח במלחמה הזאת.
ושלוש שנים אחרי, דונלד טראמפ, שנשיאותו נגועה ביותר משערורייה אחת שקשורה לתמיכה של רוסיה בו, אומר במפורש שזלנסקי התחיל את המלחמה ושהוא "דיקטטור" כי הוא לא נבחר בבחירות דמוקרטיות בזמן המלחמה (לפי החוקה האוקראינית אין בחירות בזמן מלחמה, זה אף פעם לא בא בחשבון מבחינתם).
טראמפ יפסיק לתמוך באוקראינה ואנשיו הודיעו שהם מסרבים לשלוח נשק לבעלות ברית בשביל אוקראינה. הם די אמרו במפורש שרוסיה היא הבעיה של אירופה ולא של ארצות הברית. קודם כל, זה אמור להפחיד כל ישראלי באשר הוא. נראה שמילה אחת של סעודיה לטראמפ והוא מתהפך עלינו. או אולי הוא יתהפך עלינו אם אנחנו נבחר מישהו שהוא לא חבר שלו.
מעשה הבגידה שלו נגד אוקראינה, יכול לבוא עלינו בהפוכה במשטר הדמוקרטי הבא. התמיכה בישראל ובמדינת שנאבקו נגד האויב הרוסי - היתה נרחבת בכל המפלגות. הדמוקרטים יכולים לראות את הבגידה באוקראינה כשיתוף פעולה בין טראמפ לפוטין כדי לפגוע בעולם הדמוקרט-ליברלי, ולקבל החלטה שהם כבר לא יכולים לתמוך בישראל, שמזוהה יותר ויותר עם הימין הפופוליסטי-שלא לומר אוונגליסטי בארצות הברית ופחות עם הערכים הדמוקרטים שעליהם הוקמו שתי המדינות.
ככה בעצם המצב באוקראינה שם אותנו בחוסר ביטחון תמידי. התמיכה האמריקאנית כבר לא מבוססת על ערכים משותפים שנטועים עמוק באדמת שיתוף הפעולה בין המדינות, אלא על גחמות של פוליטיקאי. טראמפ לא היה יכול להעביר את הבגידה הזו בבנות הברית המשמעותיות ביותר לארצות הברית ולעולם הדמוקרטי עם ההרכב האנושי של המצביעים הרפובליקנים מלפני עשור וחצי, שמבחינתם רוסיה היתה ברית המועצות - האויב הגדול ביותר של אמריקה מאז הנאצים.
מה שקרה למצביעים של טראמפ זה שטיפת מוח של ממש בדיסאינפורמציה שהיתה כל כך חזקה, שהיא הפכה בגידה של ארצות הברית באוקראינה למקובלת מבחינת כל כך הרבה אמריקאים.
וזה מדעי.
במחקר חדש של אוניברסיטת אמסטרדם, החוקרים פיטר טורנבורג ויוליאניה צ'ורי, בדקו את ציוציהם של 8,200 חברי פרלמנט מ-26 מדינות במחקר מקיף ראשוני על מי מפיץ יותר פייק ניוז ודיסאינפורמציה ברשת: הפופוליסטים הימניים, או הפופוליסטיים השמאלנים.
אין בכלל מה להשוות. השימוש של הפופוליסטיים הימניים בדיסאינפורמציה הוא הרבה יותר נרחב והוא גם בעל אותם מאפיינים בכל מדינה. לפי המחקר, בימין הפצת הדיסאינפורמציה זו אסטרטגיה של ממש (או כפי שעופר גולן, מנהל הקמפיין של הליכוד הודה: "קודם מנצחים, אחר-כך עושים בקרת נזקים"), הם בונים "אקו-סיסטם לתקשורת אלטרנטיבית" ומצליחים לייצר לתומכיהם מציאות שונה לחלוטין מהמציאות האובייקטיבית.
השימוש האגרסיבי בדיסאינפורמציה מפרק את האמון בתקשורת המיינסטרים, מחזק את "הבייס" על ידי תחזוק של הפחדים, ההתמרמרויות והאמונות שלהם ,וגורם לתקשורת לדבר על דברים לא אמיתיים במקום על המדיניות ההרסנית של הפופוליסט (ספין קלאסי ובוטה במיוחד).
בעולם כזה, שבו יש לימין הרדיקלי מציאות שונה לחלוטין ממה שקורה במציאות האובייקטיבית, אפשר למכור לו שאוקראינה התחילה את המלחמה בגלל שהנשיא הנבחר שלה הוא דיקטטור אכזרי. אפשר למכור לו אפילו שטראמפ אינו בובת רגב של פוטין.
דיסאינפורמציה זה לא משחק ילדים. זה מניע תהליכים גיאופוליטיים משמעותיים.