מדינת ישראל הייתה אתמול (חמישי) לארץ הלבבות השבורים. בכיכר החטופים, בצדי הכבישים, בשידורים החיים באולפנים, וברשתות החברתיות, מיליוני ישראלים עקבו אחר המסע הכואב של בני משפחת ביבס ועודד ליפשיץ הביתה, והארץ כולה נמלאה עצב, כעס ויגון.
503 ימים אחרי 7 באוקטובר, ארבעת הארונות שהושבו מעזה כמו החיו מחדש בתודעה את הרוע הבלתי נתפס, המראות והזוועות של חמאס וגם את המחדל וההפקרה שגרמו לאסון. ובין התמונות המרצדות של שירי, כפיר ואריאל מדלגים בין שבילים דרך הסרטונים של עודד ליפשיץ מנגן על פסנתר ומספר על גינת הקקטוסים שלו ועד לתיעוד המצמית של רגעי החטיפה של הביבסים בידי המחבלים הארורים, ליום אחד, כל המדינה הייתה ניר עוז, והתייפחה יחד איתה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, לעומת זאת, לא הזכיר את ניר עוז בסרטון המצולם ששיגר אחר הצהריים לתקשורת, וגם חיפוש אקראי בנאומיו והצהרותיו בשנה ו-4 החודשים האחרונים לא מעלה אף תוצאה.
רק הבוקר, בסרטון נוסף, הוא נקב ביוזמתו בשם המפורש של המקום. נתניהו גם לא טרח לבקר בקיבוץ שהופקר לחלוטין ב-7 באוקטובר ולא ראה בעיניו את שיירי הפוגרום והשואה של ניר עוז, שאחד מכל ארבעה מחבריו נרצח או נחטף, ומשפחות שלמות נטבחו ונגדעו מעל פני האדמה.
זו לא טעות, זו מדיניות. החלטה מודעת להרחיק את רגליו מאתר השחיטה שהפך לסמל ההפקרה, כדי לא לייצר תמונות וכותרות שעשויים לפגוע בו בקמפיין הבחירות הבא. אבל גם ההיעדרות וההתעלמות של נתניהו מניר עוז כבר הפכו לסמל - של היעדר מנהיגות, בריחה מאחריות, אטימות וניתוק וחוסר יכולת אנושית להרכין ראש ופשוט לבקש סליחה.
נתניהו דווקא ביקש סליחה, ואפילו פומבית, בספטמבר שעבר, במסיבת עיתונאים שכינס אחרי רצח ששת החטופים ברפיח, הוא פנה למשפחות והתנצל "שלא הצלחנו להביא אותם בחזרה בחיים". באותו מעמד, אגב, הוא גם נתן הרצאה מלומדת על ציר פילדלפי בליווי מפה, שגם ממנה ניר עוז נעדרה.
אתמול, נתניהו היה יכול וצריך להישיר מבט גם אל משפחת ביבס וליפשיץ ולקהילתם האבלה, ושלוש המלים החסרות מההצהרה שלו - סליחה, ניר עוז - שיקפו, שוב, את האטימות והניתוק שלו מרחשי האומה שהתכנסה עם ניר עוז באבלה. במקום זה, הוא העדיף לנסות לתעל את תחושות הזעם הציבורי לעבר מפלצות החמאס ולמהול את הכאב בפסוקים מתהלים עם איומים לנקמה.
וחמאס, כמו חמאס, תמיד מספק את הסחורה. טקס הזוועות האכזרי והמזעזע לפני מסירת הארונות בחאן יונס היה רק הפרומו לרוע המפלצתי שהתעלה לשיאים חדשים אמש לאחר שנודע ששירי ביבס לא זוהתה בין החללים שהוחזרו. גם אם ההפרה החמורה של ההסכם לא תסכן את הפעימה הבאה של שחרור החטופים החיים ביום שבת, היא צפויה לחזק את הקולות שלוחשים על אוזן ימין של נתניהו לחדש את המלחמה ולא להתקדם לשלב ב' של העסקה.
במקביל, רגע לפני שחרור עשרות מחבלים עם דם על הידיים בפעימה הקרובה, ניסיון הפיגוע ההמוני שנמנע בנס אתמול בגוש דן העלה מחדש את מפלס הפחד והחרדה הלאומיים, יגביר את המתיחות ביו"ש וישמש את סמוטריץ' ושות' במאמציהם לסכל את המשך העסקה.
כמה שעות קודם לפני הכותרות המתפרצות מהאוטובוסים, נתניהו הבטיח בסרטון שמה שקרה ב-7 באוקטובר "לא יקרה שוב לעולם" אבל היום הארוך ומורט העצבים, מהשבת הארונות מעזה עד המטענים הממולכדים באוטובוסים בבת ים, בעיקר הנכיח כמה הוא נכשל וממשיך להיכשל בביטחון. "מגן ישראל הוא לא", כתב עודד ליפשיץ ז"ל במאמר נבואי ב"הארץ" ב-2019 שמתאר אותו כאשף יחצ"נות שמנציח בעיות ביטחוניות ומלחמות וכשל במבחן התוצאה. "כשמנטרלים את הרעש והצלצולים מתברר שאין כלום מפני שנתניהו לא עשה כלום, מלבד גרימת נזק ביטחוני".
ונתניהו, כמו נתניהו, ימשיך לפזר סיסמאות על ניצחון מוחלט והכרעה מלאה של חמאס ויגלגל את הכישלון ממנו והלאה. אפשר להעריך בזהירות שהוא יטיל את האחריות לניסיון פיגוע האוטובוסים בבת ים וחולון לפתחו של ראש השב"כ רונן בר, ויצרף את הכישלון המודיעיני לתיק ההדחה שלו.
נתניהו יודע שהדחה של בר, ברקע חקירות שב"כ בלשכתו והבדיקה המכונה "קטארגייט", עלולה להיתקל במכשולים משפטיים, לכן הוא מנסה לגרום לו להניח את המפתחות בעצמו. השיטה דומה לזו שהונהגה כלפי הרמטכ"ל הרצי הלוי עם כניסתו של ישראל כ"ץ למשרד הביטחון: עימותים יזומים ומשפילים שמסמנים לו את הדרך החוצה, החל מהדרה והדחה שלו מצוות המו"מ על החטופים ועד תדרוכים של גורמים לא מאוד עלומים מלשכתו נגדו. ובשבועות הקרובים, לקראת השלמת והגשת תחקירי שב"כ על 7 באוקטובר, לא מן הנמנע ויצוצו בתקשורת חשיפות וגילויים חדשים שמטרתם לקעקע את חדלונו.
אחרי גלנט והלוי, נתניהו נחוש להשלים את השלישיה עם בר ולהחליף את כל הצמרת הביטחונית של 7 באוקטובר, ובכך להבחין בינם לבינו כמי שאחראים לאסון ולכישלון. פרשות פלדשטיין וקטארגייט רק חיזקו את הרצון שלו למנות ראש שב"כ נאמן שיסור למרותו.
קו ישיר עובר בין ההתעלמות מניר עוז לבריחה מוועדת חקירה ממלכתית לקשיים הקואליציוניים שבולמים את המעבר לשלב ב' ולהתקפות הבלתי פוסקות על ראש שב"כ בעיצומה של מלחמה: ראש ממשלה שעסוק בהישרדות אישית ופוליטית במקום לקבל החלטות מנהיגותיות לטובת האומה. כי לפני נקמה, ניר עוז, וישראל כולה, זקוקה לתקומה, שתוכל להתחיל רק כשכל החטופים שלה, חללים ומתים, ישובו אליה בחזרה.