גיא (שם בדוי) יצא מהכלא אחרי חמש שנים של מאסר על עבירות רכוש ואלימות. כשהשתחרר, הוא היה בטוח שזה מאחוריו. "בכלא הבנתי שאני לא רוצה לחזור לזה," הוא מספר. "אמרתי לעצמי שהחיים שלי הולכים להשתנות. אבל אז גיליתי שאף אחד לא רוצה לתת לי צ'אנס".
גם אבי (שם בדוי), בן 42, חשב שיוכל לפתוח דף חדש. אחרי חמש שנים בכלא על עבירות סמים, הוא יצא עם תקווה להשתקם. "בהתחלה באמת ניסיתי. מצאתי עבודה במסעדה, שטפתי כלים, הייתי עובד מצטיין. אבל אז יום אחד נעלם כסף מהקופה, ומי היה החשוד הראשון? אני".
מערכת שיקום כושלת - או שאין באמת שיקום?
הסיפורים של גיא ואבי אינם יוצאי דופן. דו"ח מבקר המדינה שפורסם במאי 2021 מצביע על כשלים חמורים במערכת השיקום של אסירים בישראל. מהדו"ח עולה כי 57% מהצרכים הטיפוליים של אסירים בין השנים 2017 ל-2019 לא קיבלו מענה על ידי שירות בתי הסוהר (שב"ס), וכי רק 22% מהאסירים ששוחררו בחמש השנים האחרונות חויבו בשיקום או בפיקוח בקהילה.
עוד עולה מהדו"ח כי 79% מהאסירים המשוחררים לא השתתפו כלל בתוכניות שיקום במהלך ריצוי עונשם, ופחות מ-2% מהם השתתפו בתוכניות הכנה לשחרור. בקרב אסירים שנכלאו בגין עבירות אלימות במשפחה, הנתונים מטרידים במיוחד: 37% מהם לא טופלו כלל במסגרת השיקום של שב"ס.
עם זאת, על פי נתוני הרשות לשיקום האסיר (רש"א) לשנת 2023, אסירים המשתחררים בשחרור מוקדם ומשתתפים בתוכניות שיקום מפוקחות נוטים הרבה פחות לחזור לפשיעה. לפי הנתונים, שיעור הרצידיביזם בקרב אסירים שאינם משולבים בתוכניות שיקום בתקופת שחרורם המוקדם עומד על 44%, בעוד ששיעור החזרה למאסר בקרב אלו שכן משתתפים בתוכניות עומד על 24% בלבד. מדובר בפער משמעותי שמצביע על חשיבותן של תוכניות השיקום.
"המדינה לא נותנת מענה מספיק לאסירים משוחררים"
לדברי גילי בר דוד, קרימינולוגית בכירה ומומחית להערכת מסוכנות בקרב עוברי חוק, שעוסקת בתחום כבר 25 שנה, הבעיה מתחילה עוד לפני השחרור: "אם המסוכנות של האסיר בינונית ומטה, והוא מראה נכונות להשתלב ברצף טיפולי מהכלא לקהילה, אז לקראת שחרורו נפגשים איתו ומציעים לו אופציות להשתקמות".
לדבריה, קיימות כמה מסגרות שיקום: "יש הוסטלים שמספקים גם מקום מגורים וגם מענה תעסוקתי וטיפולי. אלה שהשתחררו לחלוטין יכולים לפנות לאגפי הרווחה ומשם לרשות לשיקום האסיר כדי לבנות להם מסלול שיקומי".
תוכניות השיקום של רש"א הן רחבות וכוללות התייחסות למגוון תחומים, בהם תעסוקה והכשרה מקצועית, טיפול פסיכו-סוציאלי פרטני וקבוצתי, ליווי משפחתי, דיור, סיוע במיצוי זכויות, הסדרת חובות, הפנייה לגמילה ועוד.
בניגוד לטענות על מצומצמות אפשרויות השיקום, רש"א מציינת כי בשנים האחרונות, ולנוכח גידול תקציבי, אפשרויות השיקום התרחבו מאוד - הן בקהילות המוצא והן בהוסטלים ובדירות מעבר. למרות זאת, בר דוד מדגישה שהבעיה המרכזית היא בתעסוקה: "רבים מהאסירים המשוחררים לא מספרים שהם אסירים לשעבר, ואלה שכן - נתקלים בסירוב מצד המעסיקים", היא אומרת. "חלקם גם לא רוצים להגיע לקבל מענה טיפולי. כך שהאסיר יוצא מהכלא בלי כלים, בלי תמיכה - ובלי עבודה".
לדבריה, בעבר המדינה ניסתה לתת תמריצים למעסיקים, אך המדיניות השתנתה: "בשנות ה-2000 היה מענק למעסיקים שהעסיקו אסירים משוחררים. היום זה כבר לא קיים". היא מציעה שני פתרונות עיקריים: "הראשון - להחזיר את המענקים למעסיקים, והשני - להרחיב את ההסברה לאסירים בבתי הסוהר, כדי שיידעו שיש להם אפשרות לקבל מקום מגורים, הכשרה מקצועית ותמיכה כלכלית".
לדבריה, ללא חיבור בין טיפול לתעסוקה, הסיכוי לשיקום אפסי: "אני חוקרת פשע בארץ ובעולם, ובמקומות שבהם המדינה משקיעה בשיקום, שיעורי החזרה לפשע נמוכים משמעותית. בישראל מזלזלים בזה - ולכן אסירים רבים מוצאים את עצמם שוב מאחורי סורג ובריח".
"הם שילמו את חובם לחברה - אבל החברה לא משלמת להם בהזדמנות שנייה"
"אם הייתה לי עבודה מסודרת, לא הייתי חוזר לפשע," אומר גיא. "אבל המדינה לא באמת נותנת לנו אופציה. אז מה הם רוצים, שנחיה ברחוב? שנסתדר לבד? זה לא עובד ככה." שנה אחרי שהשתחרר, אבי שוב בכלא. הוא נתפס מוכר סמים ונידון לעוד שלוש שנים. "לא הייתי צריך לחזור לזה, אבל לא הייתה לי ברירה," הוא אומר, בלי לנסות להצדיק את עצמו. "אתה רוצה להאמין שתוכל להשתקם, אבל כשאתה בחוץ - מבינים שאין לך איך."
בהתאם לדבריו של גיא, הוא עדיין מנסה להחזיק מעמד מחוץ לכלא, אך מתקשה לראות כיצד יצליח בכך לאורך זמן. "אני חי מהיד לפה, מנסה להחזיק מעמד. אבל בכנות? אין לי מושג כמה זמן עוד אצליח." הם שילמו את חובם לחברה, אבל החברה מסרבת לשלם להם בהזדמנות שנייה. האם זה מפתיע שרבים מהם חוזרים למקום היחיד שבו הם מתקבלים - חזרה לעולם הפשע?
הרשות לשיקום האסיר בתגובה לוואלה: הרשות לשיקום האסיר מפעילה תוכניות שיקום רחבות היקף, הכוללות ליווי תעסוקתי, טיפול פסיכו-סוציאלי, סיוע בדיור, הפנייה לגמילה ועוד. נתוני הרשות מצביעים על כך שאסירים המשתחררים בשחרור מוקדם ומשתתפים בתוכניות השיקום בפיקוחה חוזרים למאסר בשיעור נמוך של 24%, לעומת 44% בקרב אלו שאינם משולבים בתוכניות שיקום. בשנים האחרונות, עם הרחבת התקציבים, הורחבו גם מסגרות השיקום, הן בקהילה והן בהוסטלים, ולכן הטענה כי אפשרויות השיקום מצומצמות אינה נכונה.