רוב מוחלט בקרב הציבור בישראל כבר מכיר בכך שוועדת חקירה ממלכתית היא הדרך האחת והיחידה לחקור את הכשלים והמחדלים החמורים שהובילו לאסון השבעה באוקטובר. מלבד מתי מעט, רובם האחראיים והאשמים במחדלים שמפחדים מהרגע שבו תתברר אשמתם, ההסכמה על הצורך בהקמת ועדת חקירה שכזו חוצה מחנות פוליטיים.
גם בממשלה הבינו זאת, ועל כן ראש הממשלה וסמרטוטיו מתמקדים בנשיא בית המשפט העליון שאמור למנות את חברי הוועדה, ובעקבות כך גם מן העבר השני של המתרס נאבקים על מעמדו וסמכותו של נשיא בית המשפט העליון.
עם זאת, רק מעטים יודעים שזהו רק חלק - משמעותי אמנם, אך לא בלעדי - מהסיפור. גם מינוי יו"ר ועדת חקירה ומינוי של חבריה, ויהיו הטובים ונקיי הכפיים ביותר, לא מבטיח לנו בדיקה וחקירה מדוקדקת של הנושא הנחקר. חשוב לא פחות מכך הוא ניסוח כתב המינוי והגדרת יעדיו, ואלה נקבעים על ידי הממשלה והעומד בראשה ולא על ידי נשיא בית המשפט העליון או יו"ר הוועדה המיועד.
אין לי צל של ספק שנתניהו יודע זאת היטב, ולכן ממקד את האש בשלבים - בעצם הקמת הוועדה ובהמשך בנשיא בית המשפט העליון שבוחר את העומד בראשה, בזמן שהוא בוודאי כבר פועל מאחורי הקלעים על מנת לצמצם ככל הניתן את המנדט שניתן לוועדה באופן שיאפשר לו לחמוק מחקירת חלקו במחדלים.
שוו בנפשכם את הסיטואציה הבאה: הממשלה "מתפשרת" ומוכנה להקים ועדת חקירה ממלכתית, ו"מתפשרת" שוב כשהיא מקבלת את סמכותו של נשיא בית המשפט העליון למנות את יו"ר הוועדה וחבריה. הנשיא, בתורו, בוחר את ההרכב הטוב ביותר שניתן להעלות על הדעת, כזה שיביא לקונצנזוס מקסימלי בעם. או אז, יתברר שכתב המינוי מגדיר לוועדה את גבולות הגזרה שראשיתן ב-6 באוקטובר, באופן שייחקרו רק כשלי הצבא ושירות הביטחון הכללי, ואולי גם שר הביטחון.
כולנו כבר יודעים היטב שאירועי ה-6 באוקטובר אינם המחדל היחיד, וגם לא העיקרי. אכן, היו כשלים רבים בהיערכות וכשלים רבים אף יותר בתגובה, אבל השבעה באוקטובר הוא תוצאה של מחדלים נוראיים והתעלמות פושעת מהכתובות על הקיר במשך שנים ארוכות, ואם כתב המינוי לא יאפשר לוועדה לחקור אותם - לא עשינו כולם. הוועדה תחקור, הפוליטיקאים יצקצקו וימחו כאילו זה באמת מזיז להם, אבל התוצאה הסופית תהיה רק הכנת התשתית לכשלים הבאים. כל האחראיים והאשמים מהדרג המדיני ימשיכו לרקוד כל הדרך אל האסון הבא - וההיסטוריה של ממשלות נתניהו מלמדת אותנו שאסון כזה בוא יבוא, בין אם ברעידת אדמה, בצונאמי, בשריפה או בשיטפון, ובין אם בכשל צבאי נוסף.
תשאלו, איך אני יודע? ובכן, אין חכם כבעל ניסיון. ועדת החקירה הממלכתית לבדיקת רצח רבין, פעלה בדיוק באותו אופן. החליט מי שהחליט - שמעון פרס וממשלתו, למי שתוהה - להרחיק מעצמה מחלוקות וצרות, וכתב המינוי סימן את המטרה וירה את החץ, בכך שהגדיר לוועדה לבדוק את כשלי האבטחה. ההסתה הנוראית, ההמרדה, השיסוי ושאר הגורמים שהובילו לרצח, נותרו מחוץ לכתב המינוי וכתוצאה מכך גם מחוץ למסקנות.
את המוקש הזה זיהיתי בזמן אמת ומיד פניתי לפרס והתרעתי שצמצום המנדט של הוועדה בעצם יותיר בחוץ חלק ניכר מהגורמים שהובילו לרצח, והם משמעותיים לא פחות בניסיון למנוע את הרצח הבא. כמוני היו גם שרים נוספים, שהתנגדו לכתב המינוי. פרס נפנף אותנו ואמר: "האוקיאנוס הוא גדול ורחב, בוא נצמצם את העניין לים הקטן והקרוב שלנו". כלומר, בוא נחקור את מה שניתן לחקור במהירות ונסגור את הסיפור.
בראיונות השונים לפני לכתו מעיתנו, סיפר השופט שמגר שהוא הלך בדקדקנות אחר כתב המינוי שהורה לו לבדוק את כשלי האבטחה, ואני יודע שהוא לא אהב את צמצום המנדט שניתן לו ולוועדה שבראשה עמד, אך לא נותרה לו ברירה וסוגיות רבות נותרו בצד ונשכחו.
מבחינתי, זוהי העת להתריע שוב: שימו עין לא רק על הדרישה לוועדת חקירה ממלכתית, ולא רק למאבק על סמכותו של נשיא בית המשפט העליון, אלא גם לפחות עין אחת על כתב המינוי ועל ניסיונות הממשלה לקעקע באמצעותו את המנדט של הוועדה לחקור את הכשלים האמיתיים. כלומר את ראש הממשלה ושותפיו.
מצד שני, בואו נודה על האמת: זה לא יקרה. על כן, כל מי שעדיין מאמין במדינת ישראל ובעתידה צריך לצאת לרחוב ולדרוש לסיים את עסקאות החטופים, לפזר את הכנסת וללכת לבחירות. רק אחריהן נוכל באמת לתקן.
הכותב הוא איש עסקים ויועץ פוליטי, כיהן כמנכ"ל משרד רה"מ בכהונתו השנייה של ראש הממשלה יצחק רבין