צבר האירועים בלבנון מאז הסכם הפסקת האש שהושג בין מדינת לבנון וישראל, מעיד כאלף מונים על חולשו של ארגון חיזבאללה. בחירתו של "הסדין האדום" של חיזבאללה, ג'וזף עון, לתפקיד נשיא לבנון, של נוואף סלאם לראש הממשלה ואובדן "השליש החוסם" שאיפשר שליטה על החלטות הממשלה הלבנונית, מבטאים היטב את ההתדרדרות במעמדה של תנועת חיזבאללה במערכת הפוליטית בלבנון.
אבל פה לא נגמרו הצרות של חיזבאללה שכן גם ברמה הביטחונית הארגון סופג מכה אחר מכה. כך, לצד מינויו של נעים קאסם שרחוק מלהתקרב לכריזמה ויכולות של חסן נצראללה, דווקא כשהארגון משווע למנהיג שיאחד את שורותיו לאחר המכה הקשה שספג מישראל, הארגון מתקשה לפעול בדרום לבנון, נזהר שלא להגיב למהלכי ישראל, כולל חיסולים של אנשיו שהפרו את הפסקת האש, ועומד חסר אונים אל מול פעולותיה של ישראל להארכת שהות כוחותיה בדרום לבנון. העובדה שחיזבאללה מטיל את האונוס על המדינה הלבנונית לפתור את המצב מול ישראל, מהווה אינדיקציה לחומרת מצבו האסטרטגי.
קשה להאמין שעד לפני 15 חודשים, אותו ארגון חיזבאללה, שראה עצמו "מגן לבנון", ייצר הלכה למעשה חסינות מפני תקיפות ישראליות במדינה, חסינות שאיננה קיימת עוד וספק רב אם תחזור.
מי שמנסה לשקם את הארגון היא איראן, שעדיין רואה בו את ראשית הצירים של "חזית ההתנגדות". אולם, ללא יכולת השפעה של ממש בסוריה תחת אלשרע, כאשר ישראל ממשיכה לפעול כנגד הארגון, וכשהמדינה הלבנונית מנצלת את חולשת חיזבאללה ולא מהססת לפעול כנגד נסיונות השיקום כולל העברת כספים מאיראן לחיזבאללה (צעדים אשר הובילו למשבר חסר תקדים בין המדינות ולהפסקת התעבורה האווירית ביניהן), טהראן מתקשה מאוד לשחזר את מהלכיה לאחר מלחמת לבנון השנייה ב-2006 כאשר היא ומשטר אסד הפכו את חיזבאללה מארגון טרור לצבא טרור.
הבעיה של איראן עם חיזבאללה הולכת ומועצמת שכן היה זה הארגון ויכולותיו שהרתיעו את אלו שביקשו לפגוע ביכולות ההתעצמות האיראניות, כולל אלו הגרעיניות. דווקא כאשר טהראן זקוקה לחיזבאללה ונסראללה יותר מכל, לאור העובדה שהיא מתקרבת לעימות חסר תקדים מול הממשל האמריקני על רקע חזרתו של "הלחץ הכלכלי המקסימלי" (ולראיה הקושי העצום של טהראן לייצא נפט לסין), ועל רקע האיומים הגוברים מצידה של ישראל, ולראיה על-פי דיווחים בארה"ב אף מתכוונים לפעול כנגד תוכנית הגרעין האיראנית בחצי השנה הקרובה, אין להנהגה האיראנית על מי לסמוך באיזור. זאת ועוד, לצד השחיקה הדרמטית ביכולותיו של חיזבאללה, שאם הוא לא מרתיע את ישראל מלתקוף בלבנון, כיצד ירתיע מתקיפה באיראן, מערכות ייצור הטילים ומערכי ההגנה האווירית נפגעו בתקיפה הישראלית ב-26 לאוקטובר, כך שפועל איראן מעולם הייתה חשופה יותר מפני תקיפה על אדמתה.
אבל האתגרים של איראן רק הולכים ומעמיקים. הכלכלה נמצאת במשבר חסר תקדים, המשטר מפוצל בכל הנוגע לדרך הנכונה להתמודד עם אתגריו, הלחץ הבינלאומי הולך ומתגבר, וסכנת הפעלת "מנגנון ההדק" (SNAP BACK) היא מוחשית יותר מבעבר. בצוק העיתים, טהראן מנסה ככל יכולתה להראות ש"כוחה עוד במותניה". הצבא ומשמרות המהפכה מקיימים תרגילים להרתעת מי שמבקש לפגוע באיראן, ראשיה ממשיכים באיומי סרק, ומנהיג איראן שב ומדגיש את הצורך בעמידה איתנה מול המערב. לצד זאת נדמה כי טהראן נמצאת בתהליך צבירה חסר תקדים של חומר מועשר ל-60% כדי להמחיש את יכולותיה, ועל מנת להשתמש בחומר זה כדי להוביל לויתורים מצד המערב במו"מ.
אבל, למרות שאיראן סבלה בעבר מלחצים ואתגרים שונים, סד הלחצים המוטל עליה היום הוא כנראה חסר תקדים. אמנם אסור לזלזל ביכולותיה של איראן שכן היא עדיין מסוגלת לגרום נזק רב לכל מי שמבקש לתקוף אותה, וכמו חיזבאללה הלחצים המופעלים עליהן יכולים להוביל לתוצאות בלתי צפויות, אבל נדמה שחלון ההזדמנויות לשתיהן הולך ונסגר. חיזבאללה חושש מחזרה למלחמה ומהשלכותיה על מעמדו בציבוריות הלבנונית, וההנהגה באיראן מוטרדת מאוד מחוסר יכולתה להתמודד עם אתגרי השעה. בפני שתיהן עומדות אופציות רעות - ויתור לישראל או לארה"ב, עשוי לגרור אובדן יכולות משמעותיות, מנגד בחירה בעימות היא הימור מסוכן, בוודאי לאור היכולות שהפגינה ישראל בעימות מולן.
דבר אחד ברור - למרות דברי הרהב והאיומים - השחיקה במעמדן של חיזבאללה ואיראן במזה"ת היא חסרת תקדים, ואם הן תבחרנה באופציית העימות, המכה שהן תספוגנה עלולה להיות יוצאת דופן בחריפותה.
דני (דניס) סיטרינוביץ' הינו עמית מחקר בתוכנית איראן במכון למחקרי הבטחון הלאומי ולשעבר ראש ענף איראן בחטיבת המחקר של אמ"ן.