בבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגש פסק דין דרמטי שחושף מחדל חמור במעקב הרפואי בבית החולים שיבא. השופטת אירית קלמן ברום קבעה כי הצוות הרפואי ידע על החשד לקיומן של תאומות סיאמיות, אך בחר שלא לעדכן את ההורים, ובכך מנע מהם את האפשרות לשקול הפסקת היריון. בשל הרשלנות החמורה, נפסקו לזכות התאומות פיצויים בסכום של כ-9 מיליון שקלים, אחד הסכומים הגבוהים ביותר שנפסקו בתחום "חיים בעוולה".
המקרה החל בשנת 1998, כאשר אם צעירה בת 21 הרתה תאומות. במהלך מעקב ההיריון בקופת החולים ובמרכז הרפואי שיבא, עלו ממצאים מדאיגים בסדרת בדיקות אולטרסאונד - לרבות ציסטה בחבל הטבור, בעיות במערכת השתן, ומבנה בלתי רגיל של חבלי הטבור.
למרות ממצאים חריגים אלו, הרופאים בשיבא הרגיעו את ההורים, טענו כי מדובר בבעיה קלה שניתן לטפל בה בניתוח לאחר הלידה, ולא העלו בפניהם את האפשרות כי התאומות עשויות להיות מחוברות באיבריהן הפנימיים.
התאומות נולדו מחוברות במעיים, ויומיים לאחר הלידה הוכנסו לניתוח חירום להפרדתן. למצולמים אין קשר לכתבה
במהלך האשפוז של האם במחלקת הריונות בסיכון גבוה בשיבא, נערכו דיונים פנימיים בין הצוותים הרפואיים, ובהם עלה בבירור חשד לתאומות סיאמיות - חשד שנכתב ברשומות הרפואיות תחת המונח "Conjoined Twins" (תאומים מחוברים). עם זאת, מידע קריטי זה לא נמסר להורים, שהיו משוכנעים כי מדובר במום קטן בלבד.
בשבוע ה-32 להריון, בוצע ניתוח קיסרי דחוף בעקבות כאבים ופעילות רחמית. רק לאחר הלידה, נדהמו ההורים לגלות כי התאומות נולדו מחוברות במעיים, ויומיים לאחר הלידה הוכנסו לניתוח חירום להפרדתן. מאז שנולדו, סובלות התאומות ממומים מורכבים וקבועים - בהיעדר מעי גס, פי טבעת סגור, מעי קצר, בעיות מבניות במערכת השתן, הכליות והרבייה וזקוקות לטיפולים רפואיים ושיקומיים לכל חייהן.
בשנת 2015, כשהיו התאומות בשנות העשרה לחייהן, הגישו באמצעות הוריהן תביעה נזיקית בגין "חיים בעוולה" נגד המרכז הרפואי שיבא, בטענה כי הרופאים כשלו ליידע את ההורים על החשדות שעלו בבדיקות, וכי אילו היו מקבלים את מלוא המידע - היו פונים לוועדה להפסקת היריון.
בפסק הדין, השופטת קלמן ברום דחתה את טענת שיבא כי הצוות הרפואי הופתע מהממצאים בלידה. היא קבעה כי הרשומות הרפואיות מוכיחות חד-משמעית כי החשד לחיבור סיאמי עלה בישיבות הצוות הרפואי עוד לפני הלידה - ואף בוצעה בדיקת MRI לבחינת אופי החיבור, אך למרות זאת, המידע לא נמסר להורים. "החשד לתאומות סיאמיות עלה באופן ברור בדיונים המחלקתיים. אי-גילוי מידע זה להורים מהווה רשלנות חמורה ופגיעה בזכותם לקבל החלטות מושכלות לגבי המשך ההיריון", אמרה.
בית המשפט מתח ביקורת חריפה על היעדר תיעוד רפואי מצד שיבא. במהלך הדיונים התברר כי תיק המרפאה, הקלטות בדיקות האולטרסאונד והתיעוד מהניתוח - נעלמו כלא היו. השופטת קבעה כי אובדן החומרים גרם לנזק ראייתי חמור הפועל לרעת הנתבעת, ולכן נטל ההוכחה הועבר אל שיבא, שלא הצליחו להפריך את טענות התובעות.
המקרה הינו נדיר במיוחד, תאומות סיאמיות המחוברות במעיים עם מחיצה ביניהן, דבר שאינו מופיע בספרות הרפואית. למרות נדירות הממצא, קבעה השופטת כי עצם החשד היה מחייב גילוי מלא להורים. בשל חומרת הרשלנות והנזק העצום שנגרם לתאומות, פסק בית המשפט פיצויים גבוהים במיוחד. בנוסף, חויבה שיבא לשלם שכר טרחת עורך דין בשיעור 20% מהסכום הכולל והחזר הוצאות חוות דעת רפואיות.
פסק הדין משדר מסר ברור וחד-משמעי לכלל המוסדות הרפואיים: יש להציג למטופלים את מלוא המידע - גם אם הוא אינו וודאי - ולכבד את זכותם לקבל החלטות מושכלות. עוד הדגישה השופטת כי חובת הזהירות המוגברת מוטלת על רופאים בכירים - כמו במקרה זה, כאשר ההורים פנו למומחים בגלל חשד למום בעוברים.
פסק דין זה, מצטרף לשורת פסיקות מחמירות בתחום הרשלנות הרפואית, במיוחד במקרים של אי-מסירת מידע רלוונטי למטופלים, ומחזק את חובת הגילוי המורחבת ביחס למצבים רפואיים חריגים ומורכבים.
בשיבא דוחים את קביעות בית המשפט שאינן מבוססות ואומרים כי "על אף שמדובר במקרה לפני 27 שנים, כבר אז בשיבא היה את המכשור המתקדם ביותר ואת המומחים המובילים בתחום אשר טיפלו, אבחנו ופעלו מול ההורים במקצועיות ובשקיפות מלאה. לכן, מתכוונים לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון".