498 ימים של חוסר ודאות, דאגה וציפייה הסתיימו אמש (שבת) כששגיא דקל חן, שנחטף מקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר, שב הביתה משבי חמאס. כעת, בני המשפחה מספרים על מה שעבר עליו במהלך השבי ועל ההתרגשות מהחזרה שלו.
"זה נס שקרה לנו. כשהוא ירד מהרכב השתחררה מועקה כבדה שישבה עלינו 498 ימים", שחזרה גילת פיש, דודתו של שגיא. "לרגע הזה חיכינו כל כך הרבה זמן, וברגע אחד אפשר היה סוף סוף לקחת נשימה עמוקה, אפילו לצעוק - זהו, הוא בדרך אלינו", הוסיפה.
בני המשפחה מספרים כי לאורך השנה וארבעה החודשים שבהם הוחזק בשבי, הוא לא ידע דבר על מה שהתרחש במדינה. "הוא נחטף בשעות הבוקר המוקדמות", סיפרה גילת, "הוא לא ראה את ניר עוז עולה בלהבות. הוא לא ידע כלום - לא על המצב של אשתו, של הוריו, של אחותו שהייתה בקיבוץ, וגם לא של חבריו הקרובים". גילת הבהירה ש"אנחנו ניתן לו לחשוף את הפרטים בעצמו", והבהירה כי "אנחנו פשוט רוצים להיות איתו".
על הרגש בו שגיא פגש את בנותיו, בהן בתו הקטנה שנולדה בזמן שהיה בשבי, סיפרה גלית כי "אתמול בערב קיבלנו תמונה של ילדה צוחקת ומאושרת. היא הבינה שזה רגע של אושר, ראתה את אמא שלה ואת אחיותיה - ושמחה איתן".
אביטל, אשתו של שגיא, ניהלה במהלך החודשים האחרונים מאבק עיקש ומרגש להחזרתו. "היא קיבלה הרבה עזרה מאמא שלה ומהמשפחה", אמרה גילת. "לקח לה זמן לעבור את תהליך הלידה ולהתחבר לבתה החדשה, אבל כשהיא נכנסה למאבק - היא לקחה אותו בצורה מעוררת השראה".
אולם, לצד האושר על שחרורו, המשפחה לא שוכחת לרגע את שאר החטופים. רינת דקל קינן, דודה נוספת של שגיא הדגישה כי "צריך להחזיר את כולם הביתה. אנחנו משתדלים שלא לבוא ממקום פוליטי - לכולם מגיע החיבור והשלמות, גם למשפחות החללים". רינת הזכירה את המאבק ואמרה כי "אנחנו מחר בכנסת, ביום ה-500. המאבק לא הסתיים ולא נגמר. האדרנלין שקיבלנו עכשיו - הוא רק דלק להמשיך".
למרות השמחה, המשפחה מתקשה להרגיש שלמות. "בניר עוז יש עוד 20 חטופים. הלב שלנו חצוי. למרות האושר הגדול שלנו, אנחנו לא יכולים להמשיך הלאה באמת, כל עוד הם עדיין שם", אמרה רינת וסיפרה על הרגע שבו לפגוש את שגיא ואמרה ש"עוד לא חשבתי מה אגיד לו, אבל מה שבטוח - נחבק אותו חזק. אחותי אמרה לי שהוא חייב לנו הרבה שנות שנ"צ".