טבח ה-7 באוקטובר הביא עמו פרספקטיבה חדשה לחיי: אני בת המזל. אני בת המזל שילדיי לא נרצחו ולא נחטפו, לא עונו ולא נשרפו. אני בת מזל שילדיי בחיים, גם אם יוצאים להילחם במלחמה מוצדקת והכרחית. אני בת מזל, כל עוד נציגי צה"ל לא דופקים על דלתי. אני בת מזל, עד שאתבשר, חלילה אחרת.
אבל מזל לבדו איננו תכנית עבודה. הוא חייב להיות מלווה בהחלטות ובמעשים שיצמצמו את מרחב הסיכון, בכל החזיתות. זהו תפקידה של ממשלה לייצר תכנית עבודה סדורה שמותירה מרווח צר ככל שאפשר למזל. זו הסיבה שמאז ינואר 23 "אמא ערה" קוראת מעל כל במה לממשלת ישראל לנהל את המלחמה הזו באחריות ומקצועיות, לגזור מטרות צבאיות מתוך מדיניות, לכוון לקראת "היום שאחרי" בעזה, "להשתמש" בילדינו בחרדת קודש. להפנים כי גם במלחמה יש כללים, וכי מדינת ישראל חייבת את תמיכת העולם, מוסרית, משפטית ומעשית.
כבר שנה ורבע שממשלת ישראל מתעלמת מהאזהרות ונמנעת מכל החלטה ומעשה שעלולים לעלות לה במחיר שרידותה, ובכך יוצרת וואקום מסוכן שאליו חודרים הקיצונים שבקיצונים, תוך שהם מסכנים את ילדינו ועתידם. בני המזל שבינינו, שילדיהם שבו מהמלחמה, מגלים עתה שבהתנהלותה חסרת האחריות והצינית, העמידה אותם ממשלת ישראל בסכנת רדיפה משפטית בחו"ל.
אז נכון, האנטישמיות בעולם גואה, נוח לרבים לראות את החמאס כתנועת חופש נרדפת על ידי כוחנות ישראלית. ונכון, העובדות אינן משנות את הנרטיב שהתקבע בדעת הקהל העולמית. אלא שממשלת ישראל, בכוונה וביודעין, משרתת במעשיה את אותם ארגונים אנטי ישראליים הרודפים כעת את חיילי וחיילות צה"ל בחו"ל. ולא, לא מדובר פה בזירת ההסברה, הגם שאף היא נזנחה והופקרה בשירות הפוליטיקה הקטנה. ממשלת ישראל, בעירוב מופלא של חוסר אחריות וחוסר בינה, מאפשרת לקיצוניים שבשריה להשמיע קריאות לביצוע פשעי מלחמה מצד אחד, ומן העבר השני - עוסקת בהתמדה ובנחישות בהחלשת מערכת המשפט הישראלית.
נראה כי בתוך הויכוח המשסע את הפוליטיקה הישראלית בעניין רפורמה כזו או אחרת, נשכחה העובדה כי ריבונותה המשפטית של מדינה מהווה את השכפ"צ המעניק הגנה לכל אחד ואחת מלוחמי ולוחמות צה"ל מפני רדיפה כזו בדיוק. בלהט הניסיונות לקושש לייקים ברשתות החברתיות, ולהוון אותם לכוח פוליטי, נשכחה העובדה כי מילים שנאמרות על ידי שרים בירושלים, נשמעות גם בהאג ובשאר מדינות העולם. במאמץ העליון לחמוק מלקיחת אחריות, נשכחה העובדה כי וועדת חקירה ממלכתית, אם וכאשר תוקם, תיירט כל ניסיון לחקור את לוחמינו מחוץ לשטחה של מדינת ישראל. בתחרות חסרת המעצורים סביב "מי ימני יותר?" נשמט ממערכת השיקולים החשש מפני סנקציות ואמברגו נשק כנגד ישראל.
וכך, שוב אנחנו מגלות עד כמה ממשלת ישראל הנוכחית עוסקת בעיקר בגורלה ועתידה שלה ושל חבריה, במקום בגורלם ובעתידם של ילדינו. שוב הפוליטיקה הצינית, האישית, הקטנה, מביאה להחלטות ומעשים העולים בחייהם ובעתידם של אלו שממלאים את חובתם באהבה ובמסירות למדינה, שנראה ששכחה את חובתה שלה כלפיהם. שוב הופקרו ילדינו למזל בלבד: יצוידו בנשק ובמערכות הגנה מתקדמות בהתייצבותם הבאה, או שיתקלו בימ"חים ריקים? יצליחו לחמוק מהאשמות מופרכות, או שיפלו בהגרלה של רודפי ישראל בחו"ל?
לאחרונה זה קרה בווינה, שברחובותיה ניתלו כרזות עם תמונות ושמות של חיילי צה"ל אשר "ביצעו פשעי מלחמה", כך נכתב. שבועיים לפני כן, בקולומביה, גילה צעיר כי שמו ופניו מתנוססים על מודעות "מבוקש" ברחבי המדינה. לפני כחודש, בברזיל, הצליח לוחם צה"ל להימלט טרם מעצר. במזל, לא נעצר עד עכשיו אף לוחם בחו"ל. מזל. מזל של הלוחמים. מזל של משפחותיהם. אך האם המזל ישחק ללוחמים הבאים שירדפו ברחבי העולם?
ממשלת ישראל הייתה צריכה להתכנס מייד ולבחון מה עליה לעשות וכיצד עליה לפעול, בכדי להסיר את הסיכון מלוחמים היוצאים לחו"ל. לגבש תכנית הכוללת התמודדות משפטית, מדינית והסברתית. דוח של משרד התפוצות, החושף את גורמי הטרור העומדים מאחורי קרן הינד ריג'אב, האחראית לתלונה כנגד הלוחם בברזיל, הצליח ככל הנראה להסיר את האיום הספציפי הזה, אך זוהי התמודדות נקודתית בלבד, ואינה מהווה תכנית רב תחומית למניעת רדיפה משפטית בחו"ל.
בהתמודדות הכוללת, שוב הופקרו חיילי צה"ל ליד המזל. תתקבל התרעה מבעוד מועד? יחמקו מצו מעצר. לא תתקבל? תקלה חמורה, בעיקר כאשר כלל לא ברור אם מדינת ישראל "תעשה הכל" כדי להחזיר את אזרחיה הביתה.
לנו, האימהות, אסור להסכים לכך. עלינו להכריז באופן חד וברור שאיננו מוכנות להפקיר את ילדינו למזל בלבד. זו איננה קריאה פוליטית או מפלגתית. זוהי קריאה אישית. הכי אישית שיש. כי אם חלילה תיגמר מכסת המזל של הבן שלי, והוא יקלע לסיכון או נזק, שיכול וצריך היה להימנע מבעוד מועד על ידי ממשלתו, האשם יהיה בהם. והקריאה הזו נכונה להתנהלות חסרת האחריות והתכנון של ממשלת ישראל במגוון רחב של תחומים.
כי כשהבן שלי שב ונלחם במקומות שכבר לחם בהם - זה באשמת הממשלה הזו. וכשהוא יגיע להצטייד, ויגלה שאין נשק ואין תחמושת, בגלל אמברגו בינ"ל - זה בגלל ההתנהגות חסרת האחריות שלהם. וכשהוא יאבד את עבודתו בגלל נטל המילואים הלא-שוויוני, או ייעצר בחו"ל על פשעי מלחמה - זה בגללם!
ומעל לכל - אם חלילה תיגמר מכסת המזל שלו ושלי - אסוני יהיה עליהם!
את האזהרות והדרישות האלה אנו זועקות כבר למעלה משנה. היו שאמרו שאנו מגזימות. אך המציאות מתדפקת על דלתנו מדי יום. ואת התוצאות של התנהלות ממשלת ישראל, בבחירתה פעם אחר פעם את טובתה על פני טובת ילדינו, נשלם אנחנו. כולנו. אנחנו לא מוכנות לסמוך יותר על המזל. אנחנו דורשות תכניות פעולה אחראיות. מקצועיות. הגיע הזמן שממשלת ישראל תפסיק להפקיר אותנו ליד המקרה ולשרירותיות המזל, ותתחיל לפעול כדי לצמצם את מרחבי הסיכון של ילדינו. בין אם זה בחזית בעזה, ובין אם בחזית המשפטית.
הכותבת היא ממייסדות ומובילות תנועת "אמא ערה" - אימהות ללוחמים בסדיר ובמילואים