אתם אולי חושבים שאלברט איינשטיין או סטיבן הוקינג הם האנשים החכמים ביותר שחיו אי-פעם, אך הם בקושי מגרדים את קצה הקרחון. הכירו את ויליאם ג'יימס סידיס, ילד פלא אמריקאי שהתפאר במנת משכל מוערכת של 250 עד 300 - הגבוהה ביותר שתועדה אי-פעם. לשם השוואה, הממוצע בבריטניה נע בין 85 ל-115 ( ונכון לשנת 2024, IQ ממוצע בישראל עמד על ציון 92.43) בעוד שאיינשטיין והוקינג השיגו כ-160. סידיס, אם כן, היה בליגה משל עצמו, אך מדוע שמו כמעט נשכח מדפי ההיסטוריה?
סידיס נולד ב-1 באפריל 1898 בניו יורק להורים יהודים שהיגרו מאוקראינה. כבר בגיל 18 חודשים הוא קרא את The New York Times. אביו, בוריס סידיס, היה פסיכולוג ידוע שחקר פסיכופתולוגיה, ואמו, שרה מנדלבאום סידיס, הייתה רופאה שהקריבה את הקריירה שלה לטובת גידולו. הוריו האמינו שניתן לפתח את המוח כשריר, ויישמו על בנם שיטות חינוך ניסיוניות קשוחות: שינון אותיות מגיל 6 חודשים, קריאת ספרי מדע, ואיסור על משחק עם ילדים בני גילו.
התוצאות היו מדהימות. בגיל 6 הוא שלט בשפות כמו אנגלית, צרפתית, גרמנית, רוסית ועוד, ובגיל 8 כבר המציא שפה משלו בשם "ונדרגוד" (Vendergood). בגיל 9 הוא התקבל לללימודים בהרווארד, אך נרשם רק בגיל 11 לאחר שנתיים באוניברסיטת טאפטס, שם עיין בתורת היחסות של איינשטיין. בינואר 1910, כשהיה בן 11 וחצי, הוא כבר הרצה בהרווארד על גופים ארבע-ממדיים - נושא מורכב שהדהים את מועדון המתמטיקה. הפיזיקאי דניאל קומסטוק מ-MIT חזה לו עתיד גדול כמתמטיקאי ואסטרונום. ב-1914, בגיל 16, הוא סיים את התואר בהצטיינות - אך כאן חייו קיבלו תפנית טראגית.
הגאונות גבתה ממנו מחיר כבד. סידיס גדל ללא כישורים חברתיים, סבל מהיסטריה והתקפי צחוק עצבניים, ונאבק להשתלב. לאחר סיום לימודיו אמר לעיתונאים: "אני רוצה לחיות חיים בבידוד מושלם; תמיד שנאתי קהל." הוא ניסה ללמד מתמטיקה ברייס בטקסס, אך נדחה על ידי תלמידים מבוגרים ממנו. ב-1916 חזר להרווארד ללמוד משפטים, אך נשר ב-1919.
סידיס הסתבך בפעילות סוציאליסטית בשנת 1919 ונעצר על השתתפות בהפגנה נגד המלחמה בהובלת קומוניסטים. מעמדו כידוען הביא לכך שהוא כיכב בכותרות העיתונים, והוא נידון ל-18 חודשי מאסר לאחר שתקף קצין.
הוריו של סידיס הגיעו להסדר שבמסגרתו הוא הוחזק בסנטוריום תחת השגחת אביו ב-MIT, תוך כדי עבודה. בשנות העשרים המוקדמות לחייו הוא שוחרר, ובילה את שארית חייו הרחק מהעין הציבורית, כשהוא מסרב לעשות שימוש בידע המתמטי יוצא הדופן שלו.
הוא עבד כרואה חשבון, השתמש בשם בדוי, והחליף עבודות וערים בכל פעם שמישהו זיהה אותו. עם זאת, סידיס המשיך לכתוב ספרים - חלקם תחת שמו האמיתי, ואחרים תחת שמות בדויים. כתיבתו עסקה במגוון רחב של נושאים, החל מהיסטוריית ארה"ב ועד לכרטיסי מעבר של רכבות חשמליות. בשנת 1925, הוא אף פרסם ספר על קוסמולוגיה בשם "The Animate and the Inanimate", שבו חזה את קיומם של חורים שחורים. במקביל הוא עבד כפקיד זוטר בכלבו תמורת שכר של 25 דולר לשבוע. לאחר מות אביו, שהשאיר לבנו ירושה גדולה, התקשו עורכי דינו למצוא את סידיס שנעלם, וגם לאחר שמצאו אותו הוא סרב לגעת בכסף מירושת אביו.
ב-1937, מאמר ב-The New Yorker חשף את חייו המבודדים, והוא תבע את המגזין על פגיעה בפרטיותו. לאחר שהפסיד במשפט והשופט פסק כי ברגע שאדם הופך לדמות ציבורית, הוא תמיד יישאר דמות ציבורית - הוא עירער על ההחלטה. ב-1944 זכה במשפט, אך באותה שנה, ב-17 ביולי, נפטר מדימום תוך-גולגלתי בבוסטון בגיל 46. הוא מת עני ומבודד, סמל למורכבות שבין גאונות לחיים רגילים.