בסוף חודש ינואר 1951 העסיקו את אזרחי ישראל שלל נושאים; דאגה גדולה הופנתה לעבר יהודי עירק שעדיין לא יצאו מהמדינה שהיתה ביתם והפנתה אליהם את גבה. בממשלה דנו על הצורך להמשיך ולקלוט עוד 54 אלף יהודים מעירק בפרק זמן של ארבעה חודשים. המדינה שטרם חגגה יום הולדת שלוש היתה נתונה במשבר כלכלי עמוק, קלטה גלי עליה עצומים ובאותה שעה חייליה עסוקים בהגנה על גבולות המדינה, שלוו בתקריות אש בצפון ובדרום.
עוד דיווחו העיתונים בבוקר 31 בינואר 1951 על מלחמת קוריאה, על כך ש"בבתים רבים בישראל התנועעו הכתלים" ברעידת אדמה ועל ביקורו הצפוי של "הזמר וכוכב הקולנוע האמריקני", פרנק סינטרה שעל פי עיתון מעריב הוא "אליל הנשים" במדינות האנגלו-סכסיות. דיווח קצר מאד עידכן על "תכנית ליישוב פליטים בסיני". על פי הדיווח ממשלת מצרים וועדת הסיוע של האו"ם עיבדו תוכנית להעסקתם בסיני של פליטים ערבים מארץ ישראל. על פי התוכנית הפליטים יקימו שלושה מפעלי תשתית גדולים שיאפשרו יישובים של שאר הפליטים בסיני; מדובר היה בבניית סכר לאגירת מי גשמים, חפירת בארות וחיפוש נהרות וזרמי מים מתחת לאדמת מדבר סיני, לשון הדיווח.
תוכנית הטרנספר לתושבי רצועת עזה שהעלה השבוע הנשיא האמריקאי, דונלד טראמפ, כנראה נולדה בראשו רק בזמן שדיבר עליה, אבל תוכניות דומות צצות ועלות כבר יותר מ-76 שנים- מאז 1948 ועד היום. כ-600-700 אלף תושבים ערבים גורשו, עזבו ונמלטו מבתיהם בארץ ישראל במהלך המלחמה. עם סיומה של המלחמה ישראל התנגדה נחרצות לשיבת הפליטים לבתיהם. באותם ימים החלה להתפתח מה שזכה למושג "בעיית הפליטים". כ-165,000 מאותם פליטים עברו לרצועת עזה וכמעט בבת אחת הכפילו פי ארבעה את מספר התושבים ברצועה; עד אז חיו ברצועה רק 60,000 בני אדם. על פי תוכנית של ועדת הפיוס של האו"ם, בתמיכת ארצות הברית, היו אמורים לעבור חלק ניכר מהפליטים למדינות ערב, אבל על ישראל היה להסכים כי גם אליה ישובו חלק מהפליטים. ישראל התנגדה לכך.
מאז ועד היום במחזוריות של כמה שנים, מדבר סיני הגדול שב ועולה כפתרון ל"בעיית הפליטים" שחיים ברצועת עזה. בדומה לתוכנית שהוצעה בינואר 1951, עלתה כעבור חודש יוזמה ליישובם של 20,000 פליטים בסיני ובלוב ואף החלו לדון על מעבר פליטים לעירק. בעיתון הארץ נכתב כי "לפי השמועה תהיה עיראק מוכנה לקבל פליטים פלשתינאים כמספר היהודים שיצאו מעיראק. כנראה שבמושב מועצת החבר הערבי נתקבל עקרון של חילוף אוכלוסין חלקי בין יהודי ארצות ערב ובין הפליטים, בלי להכריז על כך ברבים", נכתב.
יוזמות חדשות להעברת פליטים פלסטינים לסיני נולדו אחרי מהפיכת "הקצינים הצעירים" במצרים שהתרחשה ב-1952. במחצית השניה של 1953 דווח מספר פעמים על תכנית ל"יישוב מרצון" של 100,000 פליטים בסיני. כדי לאפשר את הצלחת התוכנית דובר על הזרמת מי הנילוס בצינורות אשר לעברו לסיני מתחת לתעלת סואץ. התוכנית היתה חלק מראיה רחבה יותר שנועדה "להקל על המתיחות במזרח התיכון", כך נכתב. היוזמה כללה גם סיוע מסיבי לפליטים שעברו לירדן ולסוריה, באמצעות הקמת תשתיות ומפעלי תעשיה. הצורך לדאוג לאספקת מים בסיני כדי ליישב בו פליטים שבה ועלתה בכל פעם מחדש. כך גם ב-1955 כשהנשיא האמריקאי אייזנהאור ביקש מבית הנבחרים לאשר מימון תוכנית השקייה בסיני כדי לייצר שטחים הניתנים לעיבוד עבור הפליטים שיעברו לשם. הוא ראה במחנות הפליטים מכשול עיקרי להשכנת יחסים תקינים בין ישראל לשכנותיה. בין מלחמת העצמאות לבין מבצע קדש מצרים שלטה ברצועת עזה, אולם אחרי שישראל כבשה את הרצועה באוקטובר 1956 "בעיית הפליטים" שוב רבצה לפיתחה. בזמן הקצר, עד שישראל הבינה שעליה לסגת מעזה ומסיני, שב הדיון בנושא הפליטים בעזה לזירה הישראלית. אז כבר נמנו ברצועה 215,000 אלף פליטים, לצד 95,000 עזתים ותיקים. אלא שישראל אולצה לסגת ובעיית הפליטים שוב נדחקה הצידה.
אחת-עשרה שנים יעברו ובתום מלחמת ששת הימים שוב עברה רצועת עזה לידיה של ישראל. ברצועה כבר חיו אז 400,000 תושבים, מהם כ-300,000 פליטי 1948. ראש הממשלה, לוי אשכול, חשב שנכון יהיה להעביר את הפליטים שחיים ברצועת עזה לעירק, לגדה המערבית ולאיזור אל עריש שבסיני. "אם מתרחקים מהדו-קיום ומדינות אינן יכולות לחיות יחד, יהיו חילופי אוכלוסין. אנחנו קיבלנו אוכלוסיה מעיראק, אנחנו קיבלנו 100 אלף יהודים, יקבלו הם 100 אלף ערבים", אמר. הרעיון לא זכה לתמיכה מקרב שרי הממשלה וירד מהפרק מהר כמו שעלה.
שלא כמו אחרי מבצע קדש, הפעם ישראל נשארה לשלוט על השטחים שכבשה במלחמה, בהם רצועת עזה וסיני. לכן הפעם התוכנית ליישוב הפליטים בסיני נראתה ברת יישום; באוגוסט 1967 הגיש רענן וייץ, יו"ר המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית "הצעת תוכנית ליישוב ופיתוח השטחים המוחזקים" . עלפי תוכניתו של וייץ היה צריך ליישב את הפליטים שברצועת עזה בצפון סיני, במשולש רפיח- אל עריש- אבו עגילה. הוא האמין שהפליטים, שבמקור היו חקלאים, שימחו על הפיתרון המוצע. את בעיית המים הציע לפתור באמצעות המוביל הארצי שימשיך עד לאל עריש.
עם השנים הלכו והתמעטו הרעיונות ליישוב תושבי רצועת עזה בסיני או במקומות אחרים. העיסוק בעתידם נגע יותר בתחומים של שיקום, בינוי ופיתוח. בתוכנית השלום שהציע הנשיא טראמפ בקדנציה הקודמת שלו הוא ראה צורך בפיתוח ושגשוג כלכלי של תושבי יהודה שומרון ורצועת עזה כמרכיב משמעותי בהצלחת אותה תוכנית שכונתה "תוכנית המאה". כעת שב הנשיא האמריקאי והעלה רעיון בן עשרות שנים שאף פעם לא נראה ישים ואפשרי.