החזון של טראמפ יגיע לעזה? בינתיים הוא קורס כבר בנתיבי איילון

הלוואי.

הלוואי שחזון המזרח התיכון החדש של נשיא ארצות הברית יתממש. הלוואי שרוב תושבי עזה יתפנו ממנה מרצון, שבמקום עיי החורבות של עירם ויישוביהם, חורבן שאמנם צה"ל גרם לו, אך מסיבה שאין מוצדקת ממנה, יקומו מגדלי פאר, מרכזי עסקים, מלונות, טיילת...

הלוואי שלא יישא גוי אל גוי עוד חרב ולא ידעו עוד מלחמה - וכל אותן תקוות, מחזון אחרית הימים ועד "פרחים בקנה ובנות בצריח", יתממשו.

הנטייה שלנו היא להניח שזה לא יקרה, אבל לקוות שלפחות חלק מזה יתממש. לא מיליון ושמונה מאות אלף יעזבו? נו, גם אם יעזבו רק 180 אלף, הרי זה משובח.

לא מרכזי תיירות ויזמות? ניחא - לפחות לא מרכזי טרור רצחני.

הבעיה היא שגם מה שנדמה ברגע הראשון כשיפוט ביקורתי של הטריפ הטראמפי, נופל מראש למלכודת. למה? כי ההנחה של "גם אם חצי מזה נכון, דיינו" היא מופרכת. היא מופרכת מפני שהיא נשענת לא על חשיבה מחוץ לקופסה, כפי שמעיד טראמפ על עצמו, אלא על פנטזיה, אשליה.

איך יודעים? מביטים בנתניהו מתראיין לרשת פוקס ואומר: "אני חושב שזה רעיון מדהים". אכן מדהים, אלא שהדבר הכי מדהים בתשובה הזאת היא הפער בין המילים שיוצאות מפיו לבין שפת הגוף שלו. אילו היה זה משחק פוקר, האיש היה מתרושש בתוך דקות.

"זה הרעיון הטוב ביותר ששמעתי" אמר נתניהו בריאיון הכי גרוע שהעניק אי פעם, כי ניכר בו שאפילו הוא לא מאמין למילים שיוצאות מפיו.

כן, אפילו נתניהו לא יודע מה לעשות עם המתנה שקיבל. הוא נראה לרגע כמו ילד שביקש מהוריו שיקנו לו טרקטור-צעצוע וקם בבוקר כדי לגלות שבסלון הבית חונה ג'ון דיר אמיתי וירקרק. מה יעשה עתה עם כל הטוב הזה? איך יתווך אותו לבייס שלו שכבר יוצא לחגוג עם דגלים את פינוי עזה וסיפוח יהודה ושומרון?

ההיסטוריה ראתה כבר שליטים מגלומניים שמתייחסים לקונפליקט המזרח תיכוני כאל קשר גורדי ובמקום להתיר אותו חוט אחרי חוט, מנסים לנתק אותו באבחת חרב. האם "הרעיון המדהים" של טראמפ ינחל הצלחה במקום שבו כשלו כל קודמיו (לא רק נשיאי ארה"ב אלא גם ראשי ממשלה בישראל)?

במילה אחת, הלוואי. בשתי מילים: שוב הלוואי, כי האלטרנטיבה מפחידה אף יותר מהמציאות העכשווית. אם הנשיא האמריקני מדבר כלאחר יד ומתוך מגלומניה על נושא שבו אין לו מושג קלוש, אזי שבמוקדם או במאוחר יתרגז, יתייאש - ויוציא את העצבים על מישהו. במקרה הטוב יהיו אלה הפלסטינים.

במקרה הפחות טוב נהפוך אנחנו לשק החבטות שלו, ביום שיבין שההצהרות הגדולות שנשא היו עורבא פרח והמגדלים שראה בדמיונו על חוף עזה היו למגדלים לפורחים באוויר.

הלוואי שהעמדה הנחרצת של טראמפ תביא לשחרור כל החטופים. הלוואי.

הלוואי שהאיומים של על חמאס יתורגמו לנכונות לפשרה מצד ארגון המרצחים הזה. יכול להיות שטראמפ, כאיש עסקים, מבין טוב יותר במשא ומתן ממה שכל אחד מאתנו יכול להעלות על הדעת.

אותנו לימדו שעסקה טובה היא כזאת שבה כל צד בטוח שהוא הרוויח, כלומר - כזאת שתתן לחמאס את ההרגשה שהוא ניצח, ששלומו מובטח, שעתידו לפניו, שהדקה הבאה שבה נושמים ראשיו את אוויר העולם הזה אינה תלויה באומללים שלא ראו אור יום כבר שנה וארבעה חודשים, אבל אולי טראמפ צודק. הלוואי.

גם כאן מורכבת התקווה הזאת לא רק מהשאיפה ללגום מהחצי המלא של הכוס, אלא גם מהפחד מהמחצית הריקה. כי כאשר מקשיבים למה שאומרים בסביבת נתניהו, מיועציו ועד למוליכי הבשורות מטעמו בתקשורת, מתברר שהשלב הבא בעסקה לא יקרה. לכל היותר, כך הם מקווים, יימשך השלב הנוכחי בכמה פעימות שיאפשרו לחלץ עוד כמה ישראלים חיים.

כלומר, אם להמשיך את הקו, מה שמעורר אימה במתווה המסתמן הזה הוא לא מה שיש בו, אלא מה שאין בו: גברים צעירים וחיילים. המשמעות אינה עוד כמה חטופים שיחזרו (אולי) אלא גזר דין מוות לחיילים החטופים מידי מחבלים שירגישו שכבר אין להם יותר מה להפסיד, אין להם יותר צורך במגן האנושי, בפוליסת הביטוח.

זה מזעזע לא רק במחשבה על מר גורלם של החטופים, אלא גם במשתמע מהמלך: גם מי שלא ייחס מלכתחילה כוונות טובות לנתניהו, לא האמין שהאיש יטוס לוושינגטון כדי לשכנע נשיא אמריקני שלא לקדם עסקה שתוציא חיילים ישראלים משבי ארגון טרור ערבי, רק כדי להציל את הקואליציה שלו.

זה מטורף, אבל זו תהיה מסקנה בלתי נמנעת אם חלילה לא תתקדם העסקה לשלב הבא שלה. הלוואי שזו טעות, הלוואי שיתברר שנתניהו גאון ולא ציני עד כדי כך. הלוואי.

הלוואי שתושבי שדרות ויתר יישובי העוטף יקבלו את מה שמגיע להם. הלוואי. הלוואי שלא היו מגלים שנעשה דיל פוליטי על גבם, עם ראשי רשויות מקומיות מקורבות לליכוד, כפי שהתברר אתמול בדיון הסוער שהתקיים בוועדה בכנסת.

במבול הדיווחים האוויליים מוושינגטון, כבר כמעט שלא שמנו לב לביזיון שמתחולל בכנסת. הביטו בדיון: מי שצעק שם לא היו שמאלנים וגם לא קפלינסטים, להיפך - זה נראה כמו ריב בתוך המשפחה.

תמיר עידאן, ראש המועצה המקומית שדות נגב, הוא איש ליכוד. אלון דווידי, ראש עיריית שדרות הוא איש ימין מובהק (למעשה הוא זה שאפשר את כניסת עידית סילמן לכנסת, כך שבעקיפין הוא אחראי להפלת הממשלה הקודמת שאפשרה את שובו של נתניהו).

על מה רבו? על החלטה אומללה לשלול תקציבים ממי שספגו את רוב האש ב-7 באוקטובר, עד שלא ימצאו כספים שהובטחו ליישובים אחרים, מרוחקים יותר מהגדר, כמו למשל נתיבות ואופקים.

תשאלו למה? כי הפריימריז בליכוד נערכים לפני הבחירות הכלליות - וכרגע כולם עסוקים רק בבחירות המקדימות, אלה שיקבעו את הרכב הרשימה.

לכן מתעדפים יישובים שבהם ראשי השלטון המקומי הם גם פוקדים גדולים בליכוד. פרה-פרה, חושבים לעצמם שרים וחברי כנסת ציניים עד להפחיד - קודם תנו לקנות את תמיכתם של ראשי המועצות החשובים יותר למפקד הפנימי. את תושבי שדרות ושדות נגב (ואשכול ושער הנגב ואחרות) כבר יהיה מספיק זמן כדי לערבב לפני הקלפי.

הלוואי ובמקביל למניעת הכסף מתושבי קו העימות בדרום, מי ששילמו בפחד, אחר כך בדם ועתה משלמים גם בתקציב, היה עובר לפחות הכסף לשיקום הצפון.

הסיפורים ששומעים עתה ממי שאמורים לשוב אל בתיהם בעוד שלושה וחצי שבועות הם מסמרי שיער, אבל לא מפתיעים. למה הם לא מפתיעים? כי בעוד עיני כולנו נשואות לוושינגטון בניסיון לפענח את המופע הלילי ההוא, שעם כל שעה שעוברת נראה הזוי יותר ויותר, הרי שאנו חיים את המציאות במקום הזה. חיים את חוסר התפקוד הפושע של מרבית משרדי הממשלה.

הלוואי ובמקום הכסף שמעוכב בדרום ושלא מגיע לצפון, הוא היה מגיע למשהו אחר זולת שוחד למי שסרבנותם לגיוס - אומנותם. למשל למלחמה בתאונות הדרכים.

45 הרוגים בחמישה שבועות, זהו קציר הדמים בכבישי ישראל מאז תחילת 2025, מספר מטורף ל-37 הימים שחלפו. אילו היו נופלים חלילה בעזה או בלבנון, דובר צה"ל היה "מתיר לפרסום" תכניות טלוויזיה שיש בהן אלמנט בידורי היו נדחות, מדינה שלמה הייתה יושבת דומעת מול המסך וקורעת קריעה - והשרה שמלחמה בתאונות הדרכים נמצאת באחריות משרדה, הייתה מאשימה את ראשי הצבא במקום לטייל במרוקו...

הלוואי שחיילים מילואים שהפסיקו כבר לספור את הצווים שקיבלו, היו מגלים שיש להם מקומות עבודה ועסקים לשוב אליהם. הלוואי שלא היו צריכים לשאת לבדם בעול של טיפולים פסיכולוגים, שיקום העסק, הכשרה מקצועית וחיפוש עבודה. הלוואי. הלוואי שלא היינו חוזים בכל אלה.

הלוואי שלא היו מנסים לגנוב את דעתנו באמצעות הצגה לתקשורת, כדי שתוסח ממה שמונח מתחת לאפנו. הלוואי שהיינו יכולים להאמין לחזון של טראמפ, שלא מתיישב בשום אופן עם המציאות.

ניחא לו היה קורס בפאתי רצועת עזה, הבעיה היא שהוא קורס כבר עם הפקקים בכניסה לנתיבי איילון, המקום שבו פוגשות תכניות מגלומניות של ממשלת שולל וראשה, שמבטיחים הגירה מרצון ומגדלים בעזה, את המציאות הישראלית - זאת שבה הם לא מסוגלים לסלול אפילו נתיב תחבורה הציבורית.