החל מהלילה ידברו כולם על מה שיסוכם בפגישת טראמפ-נתניהו. האם הצליח ראש ממשלת ישראל לערבב גם את הדייר החדש בבית הלבן, משל היה בני גנץ, או שמא תפס את האיש הבלתי צפוי הזה במצב רוח לוחמני, כלומר - כזה שיאזין בקוצר רוח לדברי החנופה, אבל ימנע ממנו - ומכולנו - לחזור למלחמה.
החל מהלילה, לכל המאוחר מחר בבוקר, נדע האם הרחקת ראש השב"כ מהמשא ומתן לשחרור החטופים והמלכת רון דרמר על ניסיון הסיכול של העסקה שנרקמה כבר, הם תרגיל שנועד לרצות אופוזיציה מבפנים, מ"רעייתי" ועד לבצלאל סמוטריץ', או שמא שיא חדש במופע ההישרדות על חשבון האומללים ובני משפחותיהם.
מאחר שתשובה לכל אלה אין לאיש, לא נותר לנו אלא לנצל את הזמן עד הלילה ולהסתכל בשלושה דברים שנתניהו כן עשה, בשלושה מינויים שכן הושלמו, בשלושה משרדים שכן נמצאים בשליטתו המוחלטת, בלי התערבות של ממשל ביידן או טראמפ, בלי לחץ בינלאומי, אפילו בלי יכולת התנגדות אמיתית של האופוזיציה.
נתחיל במשרד שהוא לכאורה כלכלי, אבל שהרשלנות שבה הוא מנוהל גובה חיי אדם מדי יום (37 חללים רק בחודש ינואר, 439 חללים במהלך 2024), משרד התחבורה והבטיחות בדרכים.
הדגש, למי שטרם הבין, הוא על צמד המילים בסיפא של שם המשרד. ברוב מדינות העולם, בוודאי באלה שהן קבוצת הייחוס של ישראל, נמצא מספר ההרוגים בתאונות דרכים בירידה. הסיבה העיקרית היא שיפור מתמיד במערכות הבטיחות של הרכב. בישראל הגענו (בשנת 2024) לשיא שלילי של 19 שנים.
תקועה ברמזור
למה? כי השרה הממונה היא "נתניהו-בקטן": כלום ושום דבר מהדברים שתחת אחריותה אינו מעניין אותה, אלא אם הוא משרת את הישרדותה בצמרת הפוליטית.
קהל היעד של נתניהו הוא כלל אזרחי ישראל, בכל מערכת בחירות - ושותפיו ל"בלוק" מיד לאחריהן, אך המשימה של רגב היא קבועה יותר: לרצות את הפוקדים הגדולים לליכוד, אלה שיכריעו את מעמדה בצמרת הרשימה שהיא מקווה שנתניהו ימשיך לשמר בשלטון.
משום כך רגב ממנה את האנשים הגרועים ביותר - חסרי השכלה ראויה, חסרי ניסיון מקצועי בתחומים עליהם היא מפקידה אותם, חסרי כישורים להתמודד עם נושא שבמוקד שלו נמצאים חיי אדם.
תאמרו שזה לא משרד הביטחון ואף לא המשרד לביטחון לאומי? נכון, אבל משפחה ששכלה מי מילדיה בתאונת דרכים אינה שונה מהותית ממי ששכלה ילד בעת מילוי תפקידו בכוחות הביטחון.
לפעמים מצבה רע הרבה יותר, שכן היא לא תזכה לליווי צמוד של המערכות התומכות (בצדק רב, שלא יובן אחרת) ועוטפות את משפחות חללי צה"ל, לא תזכה לקצבה משופרת ובעיקר לא תזכה להוד ולהדר שמתלווים (שוב, בצדק) לנופלים במערכות ישראל. לא יהיה לה ארון עטוף בדגל, לא מטחי כבוד, לא יום זיכרון מיוחד שבו כל המדינה מרכינה ראש לזכר יקירה.
אין ספק שמשפחת השכול-במדים הייתה מוותרת על כל הכיבודים הללו ובלבד שתזכה לחבק את אהוביה, אבל ממי שאיבד בן משפחה בתאונת דרכים נמנעת אפילו התחושה שהוא נפל למען משהו גדול ונשגב.
הקמפיינים של רגב
לכן צריכה הייתה מירי רגב להיכנס למשרד הזה בחרדת קודש. נכון, אי אפשר לחסל כליל את המוות המיותר על הכבישים, אבל השרה הממונה נדרשת, לכל הפחות להלך רוח של "כל המציל נפש...".
מה היא עשתה במקום? קיצצה בתקציבי המלחמה בתאונות הדרכים, כספים שאיכשהו לא חסרו בקופה כשהיה צריך להציב רמזור באיזו רשות מקומית שראשה הוא איש בעל קשרים במרכז הליכוד.
מתי עוד לא חסרו כספים? כשהיה צריך לקיים קמפיינים מטומטמים עד להבהיל, כמו זה שהעלה על נס את תחנות הרענון של משרד התחבורה בימים הראשונים למלחמה (עת לא היה בהם צורך כי נדמה שלא היה אפילו עוזר-טבח במסעדה בתל אביב שלא ירד דרומה להאכיל ולהשקות את המתייצבים לשירות מילואים). כמובן שקמפיין אחד לא מספיק, כי בכל זאת צריך לתחזק את הקשרים בתקשורת באמצעות קמפיין מופרך אחר - וכך בא לעולם קמפיין ההצדעה לנהגים, סליחה "מובילי הדרך".
לא שיש בעיה להעלות על נס את פעלם החשוב של נהגי האוטובוסים, אבל כשממש על אותם כבישים שעליהם הם מתניידים, נהרגים אנשים ונהרסות משפחות מדי יום ביומו, נדמה שהכסף דרוש הרבה יותר במקום אחר.
מעבר חציה אחד, כיכר, רמזור, עוד תכנית הדרכה - כל אלה היו מצילים לפחות נפש אחת. רק שהשרה לבטיחות בדרכים היא יותר בעניין של לעשות נפשות לעצמה במרכז הליכוד ולא להציל נפשות על כבישי ישראל.
חיים שכזה
לא הרחק ממנה, סביב שולחן הממשלה, יושב השר לביטחון לאומי. בעצם, סליחה, איתמר בן גביר שמינויו לתפקיד שמאפשר גישה לנשק הוא כתם לכל החיים בהיסטוריה של מדינת ישראל, כבר לא שם. רק שנתניהו עוד מקווה שיחזור.
לכן הוא מינה לתפקיד את השר חיים כץ, פעם "רק" שר התיירות ואילו היום חולש על עוד שלושה משרדים (תכף נגיע לשניים האחרים).
כץ הוא איש לא צעיר, כבר בן 77 - עד 120 - שצבר את כוחו בליכוד במהלך שנים ארוכות שבהן כיהן כיו"ר ועד עובדי התעשייה האווירית, עוד מנוף לפקוד בעזרתו מתפקדים רבים.
מה עוד ברזומה של כץ? אה, כן, הרשעה בגין "קשירת קשר להשגת מטרה כשרה באמצעים אסורים", שהרי אם שר אחד שיש לו הרשעות קודמות עזב את תפקיד האחראי על המשטרה, צריך לגייס שר אחר שגם לו יש הרשעה אחת לפחות.
האיש הזה מתפקד כרגע כאחראי על המשטרה, ארגון שתחת ממשלת נתניהו והשר הקודם הצליח להציג את נתוני הפשיעה הקשים ביותר (לא רק במספר מעשי הרצח בחברה הערבית, הזוכים לכותרות).
לא בכדי יש אזורים בישראל שבהם נהגים שאינם מוצאים את רכבם מתקשרים לא למשטרה כי אם ישירות לחברת הביטוח (טוב, לפחות הם "יזכו" לכמה ימים של הרחקה כפויה מהכבישים המסוכנים של השרה רגב) ולא בכדי איש אינו נדהם מכך שתעשיית הפרוטקשן בצפון הארץ הגיעה לעסקים שנפתחו מחדש בגליל עוד לפני שהגיעו אליהם נציגי מס רכוש...
אז משטרה שאינה פועלת כיחידה לפיזור הפגנות למען שחרור החטופים אין בישראל, אבל העיקר שהתיק החשוב הזה, שנקרא כזכור "ביטחון לאומי", מונח בידיו של שר קשיש שממונה על ארבעה משרדים.
לא ניפרד מהשר שמכהן בארבעה משרדים (כנראה בעקבות ההצלחה המסחררת בתחום התיירות. טוב, נו - לפחות שם הוא יכול לרשום את רגב כתיירת בכל פעם שהיא חוזרת מנסיעת "עבודה") מבלי להזכיר את השניים הנוספים שקיבל לידיו.
הכוונה היא למשרד המורשת, המיותר - ולמשרד הנגב והגליל שבו דווקא הוכיח השר יצחק וסרלאוף כישורי ביצוע שתורגמו לסיוע לרשויות באזורי העימות, עד ש... ובכן, עד שהיה צריך למצוא ג'וב לאחד בשם זאב אלקין - וחלק מהנושאים בהם טיפל בהצלחה יחסית המשרד, הופקעו מידיו עוד בטרם התפטר במצוות בן גביר.
גם אם נניח שחיים כץ הוא סופרמן ושאיש מוכשר אחד יכול לנהל במקביל ארבעה משרדי ממשלה, אדרבא - יתכבד נתניהו ויצמצם את מסר השרים לרבע מסך השלושים וכמה שהם - את הכסף אפשר להשקיע בשיקום הנפגעים בתאונות הדרכים שרגב לא פועלת לצמצם את מספרן.
העוקץ הרומני
נכון שיש עוד הרבה תחומים שאליהם אפשר וצריך להידרש - ועוד שרים רבים שאינם מוסיפים כבוד למשרדים שעליהם הם מופקדים מישראל כ"ץ שמשמש חותמת גומי להחלטות של נתניהו במשרד הביטחון ועד לשר האוצר בצלאל סמוטריץ', שספק אם הוא מבדיל בין סימן פלוס למינוס - אלא אם כן מדובר בתקציב שצריך להעביר לישיבה של משתמטים-מגיוס או לשרה למשימות לאומיות והעלבת משפחות חטופים, אורית סטרוק, אבל שימו לב שאנו נדרשים רק לנושאים שעלו בשבוע האחרון, כמו הפשיעה הגואה או מספר ההרוגים החריג בתאונות הדרכים.
מה השלישי אתם שואלים? ובכן, את המקום השלישי קוטף (ומדובר בהישג, כי זה לא שאין תחרות) המשרד לשוויון חברתי או איך שלא קוראים לו, של השרה מאי גולן.
לתיאור כלל מעלליה של גולן, מהימים שבהם התחמקה מגיוס ועד למינוי ספרית כלבים כיועצת (מילא ספרות הכלבים, מקצוע שיש להוקיר, אבל לא לדעת אפילו מה את אמורה להגיד שאת עושה-כביכול, כעובדת משרד ממשלתי?), אנחנו נתמקד רק בחשיפה מהשבוע האחרון לפיה הסכם שילומים שאותו הציגה גולן כפרי עמלה (אולי כדי להצדיק כמה ימי כיף בבוקרשט), התברר כמשהו שנחתם כבר בימי הממשלה הקודמת.
במקום נתניהו הייתי מפטר אותה רק על העובדה שהזכירה לציבור שפעם הייתה פה, גם אם לרגע קט, ממשלה שגם בה היו יותר מדי שרים, אבל חלק מהם אשכרה עבדו למען כלל הציבור!
פגישה, חצי-פגישה
תאמרו שהמשרד של גולן הוא קטן ולא מאוד חשוב, זה נכון. ובכל זאת מעלליה (מי ששמע אותה מתרצת את הכזב הרומני, לא במהירה ישכח את ההסבר הפתלתל שמזכיר את זה שסיפקה לעובדה שהיא, שעשתה קריירה ממאבק בעובדים הזרים, משכירה להם דירה) מעוררים געגוע לימים שבהם עוד נדרש תחכום כלשהו כדי להונות את הציבור.
כאמור, אפשר להמשיך ולהאריך ברשימה הזאת עד אין קץ כמעט, כיוון שהמינוי של אנשים גרועים וחסרי כישורים לתפקידים חיוניים הוא מסימניה המובהקים ביותר של הממשלה הגרועה ביותר שקמה לעם ישראל.
אפילו מי שלא ישית עליה את סלילת הדרך למחדל 7 באוקטובר (והיא אכן אחראית, אבל רק לחלקו), יצטרך להודות שהטיפול הרשלני מאז הוא כולו באשמתה.
ככה זה שממשלה מוקמת לא כדי לשרת את אזרחי המדינה אלא כדי לשמר את עצמה בשלטון - ומזה מוזמן כל קורא להסיק הלאה לגבי המניעים של נתניהו להקטין את מידת השפעתם של ראש המוסד והשב"כ על הנוסח הסופי של עסקת החטופים, להפקיד את רון דרמר על המשך המגעים (או טרפודם, ימים יגידו), להפקיר את החטופים למען קידום נושא שבו כבר הוכח שאינו מיטיב (בלשון המעטה) לטפל, כמו פרויקט הגרעין האיראני (למקרה שהחמצתם, היום כבר פורסמו בתקשורת ידיעות שתולות על כך שאיראן קרובה מאי פעם לפצצה) ועוד מעללים.
לכן עוד לפני שאתם בודקים מה הוא מתכוון לעשות מול טראמפ, בדקו בבקשה מה הוא עשה בתחום המלחמה בתאונות הדרכים, צמצום הפשיעה וקידום השוויון החברתי.
זה לא ישפר את מצבה העגום של מדינת ישראל, אבל זה לפחות יחסוך מכם את ההמתנה לשעת לילה מאוחרת, כדי לראות אם צלחו מאמציו לערבב את טראמפ, הפעם על חשבון המשפחות האומללות ביותר במדינת ישראל.