ביום חמישי הקרוב ימלאו שלוש שנים להתנגשות החזיתית המחרידה על כביש הצפון, בה נקטלו חייה של סרן עמית איטח מקיבוץ אדמית ונפצעו קשה שני חבריה מקיבוץ אילון, צנחנים בני 20 בסדיר שהיו בחופשה. לאחד מהם נקטעה הרגל והוא נותר נכה לשארית חייו.
בבית המשפט המחוזי בחיפה, שם מתנהל משפטו של עורך הדין המושעה ראפע אסלאן בן ה-32, המואשם בנהיגה רשלנית, בגרימת מותה של הקצינה, בפציעתם של החיילים ובהפקרתם ובשיבוש החקירה, הגיעה בשבועות האחרונים הדרמה לשיאה.
עשרות דיונים בתיק התקיימו בשנתיים מאז נפתח המשפט. הפרוטוקול מונה כבר כאלף עמודים מודפסים. אחרי שתיקה של שלוש שנים אסלאן מדבר לראשונה ושוטח את גרסתו התמוהה. הוא טוען כי כלל לא נהג. מבחינתו, עומד לדין האדם הלא נכון.
עו"ד ראפע אסלאן, מנהל מחלקה בשוק הענק "פייסל הגדול" שבבעלות אביו בנהריה, אחד מעשירי הצפון, המגלגל ע"פ הערכות כרבע מיליארד שקלים בשנה, מסתייע בסוללת עורכי דין מהשורה הראשונה, בהם שופט בית המשפט המחוזי לשעבר, עו"ד משה גלעד עם עו"ד ולנטין זברוב ממשרדו ועו"ד שלומי שרון עם עו"ד מעיין דבוש ממשרדו שלו.
העניין התקשורתי בתיק שכח-מה. אבל משפחת איטח חיה כל פעימה במשפט הזה, עוקבת מקרוב ומגיעה לאולם הדיונים. ישיבה אחר ישיבה, על הספסל, לאורך כל עדותו של ראפע אסלאן, יושבת תמי איטח, אמה של עמית, דרוכה, קשובה ולא פעם זולגת דמעות. היא יושבת קרוב כדי לא להחסיר מילה מדבריו של הנאשם או של השופט אמיר טובי הדן בתיק, לא מסוגלת לשאת את המראה של האיש המואשם בטרגדיה של חייה, והיא אוחזת בידה בחוצץ קרטון כדי להסתיר אותו ממנה.
על הצד המופנה לאסלאן מודפסת תמונה של עמית. "שיראה מול הפנים שלו את הילדה האהובה שלי שהוא לקח ממני. שייכנס לו לראש שהוא גזל מנשמה כזו את הזכות לחיות את חייה", היא מסבירה. מדי פעם היא מסננת מילה זו או אחרת בתיעוב הגרסה המהוקצעת שעליה חוזר אסלאן פעם אחר פעם, מכל זווית ממנה הוא נשאל עליה על ידי סנגוריו כעד ההגנה המרכזי, ובהמשך, בחקירה הנגדית, על ידי התובעת, עו"ד רונית גרניק סופר.
ההישג הראשון של סוללת עורכי הדין הנחשבת של אסלאן, הייתה קודם כל כבר מול הפרקליטות, בכך שבכתב האישום מיוחסות לו עבירות פחותות מאלו שייחסו לו במשטרה. יוזכר שלמחרת ליל התאונה הקטלנית שאירעה בין 5 ל-6 בפברואר 2022 הוא נעלם, יצא לשטחים, ורק אחרי יותר מחודש שב ארצה והסגיר את עצמו בתחנת משטרה כשהוא מלווה בסנגוריו.
אז כבר לא ניתן היה לאשש או להפריך את חשד המשטרה - בוחני התנועה של מחוז חוף וחוקרי היחידה למאבק בפשיעה של מרחב אשר, שקבעו הוא היה תחת השפעת אלכוהול או סמים בעת שנהג ברכב, והחשד הזה לא השתכלל לכלל אישום.
על פניו, השיבוש לכאורה כבר צלח. הסנגורים הצליחו לשכנע את השופט ניצן סילמן כי יש לשחררו למעצר בית, בהתבסס על פסיקת בית המשפט העליון שבאה להם ממש בזמן, תוך ניהול ההליכים. בהחלטה התקדימית של בית המשפט העליון, אין להאשים בעבירת הפקרה בתאונה אדם שלא שיתף פעולה עם חוקרי המשטרה בזירה, ואף אחד שלא הזדהה בפניהם כנהג ולא מסר להם פרטים.
הפרקליטות טענה בפני בית המשפט כי "הפקרת איטח וחבריה, והניסיון לטשטש את המאורעות שהובילו למותה ולפציעת חבריה, המיוחסים לו, מהווים, על פני הדברים, נדבך נוסף של מעשים אסורים בדרגת תחכום גבוהה". זה היה עוד טרם המשפט יצא לדרך והרבה לפני שראפע אסלאן עלה על הדוכן.
לבן העשירים שאת מגוריו העתיק ממזרעה לנהריה השכנה ומתרברב שבכל רגע נתון הוא מחזיק אלפי שקלים בכיסו, יש עכשיו תספורת אופנתית חדשה, ויש לו גם גרסה חדשה ומהוקצעת להשתלשלות הדברים, רחוקה כמזרח-ממערב מעובדות כתב האישום, ממש תסריט חלופי.
יש לו הרבה מה להפסיד ובראש ובראשונה את רישיון עורך הדין שלו, שכבר נשלל לו זמנית כשבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין הורה על השעייתו הזמנית משורותיה על רקע עבירת ההפקרה שיוחסה לו. לא פלא הוא שהלב של גרסתו הוא שהוא כלל לא נהג ברכב. הוא טוען שאחיו הצעיר נאסר בן ה-29 נהג, בעוד שהוא עצמו נמנם, במושב האחורי כך שהוא כלל לא יודע איך קרתה התאונה.
ואיך נכנס לתמונה האח שאיש לא ראה במסיבה במושב גורן ממנה יצא רפאע אסלאן כמה דקות קודם לכן או בזירת התאונה עצמה, שהטלפון שלו לא מאוכן קודם לתאונה ואח"כ פתאום מתעורר לחיים בכל מיני מקומות ברחבי האזור?
לטענת פרקליטות המדינה, במשפט מקביל שמתנהל כנגד האח בבית משפט השלום בחיפה בפני השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב, על מנת להסתיר את מעורבותו של ראפע בתאונה, "ובכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי, או להביא לידי עיוות דין", זמן מה לאחר שהגיע ראפע לביתו, נסע נאסר למרכז הרפואי לגליל בנהריה, בתואנת שווא לפיה הוא זקוק לטיפול רפואי לאחר שנפגע בתאונה, לאחר מכן התייצב בפני אנשי משטרה, בידיעת ראפע, וטען בכזב כי הוא נהג בזמן התאונה, ברכב הקיה בו נהג ראפע.
שלב ההוכחות הסתיים והכרעת הדין בתיק של נאסר, הצפויה בעוד מספר חדשים, תקבע במידה רבה את גורלו של האח ראפע.
ובינתיים, ע"פ עדותו של ראפע אסלאן במשפטו, במהלך המסיבה לא שתה אלכוהול אלא מיץ חמוציות אדום, הוא יצא אמנם בגפו ברכב שהוא עצמו נהג, אבל בכניסה לפארק גורן שעל כביש 899, המתין לו כל העת נאסר בחושך, בקור וללא פלאפון, ומאחר שלא חש בטוב למרות שלא שתה אלכוהול העלול לגרום לכאבי בטן לבעלי התסמונת ממנה הוא סובל, הוא עצר את הרכב, עבר בזריזות למושב האחורי ולבקשתו נאסר נהג, והוא עצמו לא יודע כיצד התרחשה התאונה כמה קילומטרים משם, בעיקול הכביש סמוך למושב יערה. הוא מספר שלאחר התאונה הוא היה מחוסר הכרה לפרק זמן, מצא עצמו לבד ברכב הפוך ויצא מדלת הנהג לשם זחל.
גם אין לו הסבר לכך שנמצא דנ"א שלו על כרית האוויר של הנהג ולעומת זאת דנ"א של אחיו לא נמצא כלל. לדבריו, כשיצא החוצה מהרכב הוא ראה אמבולנסים, רצה לעזור אבל הרחיקו אותו. לביתו בנהריה הוא נסע עם אנשים שאינו מכיר. בבית הוא שתה הרבה מים כי הרגיש לא טוב וכאבה לו הבטן. הוא לא בדק מה קורה עם נאסר בשעות האלה.
לגרסתו, הוא היה המום מהתאונה, לא יכול היה להירדם, וכמה שעות אחר כך בבוקר, נהג לעסק המשפחתי, למרות שתכנן באותו שבוע להיות בחופשה בג'נין, באזור האוניברסיטה ("אזור נחמד עם בתי קפה") כי רצה לברר מה עם נאסר.
כשהבין לדבריו שנאסר במשטרה ושמישהי נהרגה בתאונה, הוא פחד מאוד, ולכן החליט באופן ספונטני לנסוע לג'נין במונית ספיישל שמצא באקראי ונהגה מיד נעתר. הוא שילם במזומן ואין לו קבלה. הפלאפון שלו אבד לו בנסיעה במונית. הוא לקח מארז תרופות וכמה בגדים שיש לו תמיד במשרד ו- 7,000 ש"ח במזומן שכאמור, לדבריו, לא דבר בלתי רגיל עבורו.
הוא לא הודיע לאף אחד שהוא נוסע ולאן, גם לא לאביו או לארוסתו. כשהגיע לג'נין שכר בית שאין לו מושג היכן הוא נמצא, לא יצא מהחדר כלל ולא דיבר עם איש למעט בעל הבית, שהוא לא זוכר את שמו, שיטפל לו בכביסה ויביא לו אוכל מדי יום. שילם לו 1,000 ש"ח לשבוע. טוען שהיה במצב נפשי קשה, היו לו מחשבות על מוות והוא קרא בקוראן.
האריך את השהות שלו בשלושה שבועות נוספים. לא עדכן ולא דיבר עם אף אחד. אז, כשהתחזק, חזר במונית ישראלית מתחנת ההסעה של האוניברסיטה. כשהגיע פגש באביו ואח"כ בעורכי הדין שלו, אפילו לא נפגש עם אמו, ואחרי כמה שעות ניגש לתחנת המשטרה בליווי עורכי הדין.
הוא טוען כי כשהגיע למשטרה צעקו עליו אבל לא יודע לומר מי והוא פחד מאוד על עצמו, פחד מהמעצר, שיאנסו אותו, שיסחטו אותו בשל הייחוס והעושר ופחד שהעסק ייפגע, ולכן שמר על זכות השתיקה. הוא פחד משוטרים על רקע "השוטרים הנוקמים בנהריה", למרות שאישר שמעולם לא היו לעסק עניינים כלשהם אשר עירבו את המשטרה.
"כשלא יכול היה לתת הסבר לקשיים ולתמיהות המשמעותיות שעולות מגרסתו, שוב ושוב טען שהוא לא זוכר. פשוט דקלם את התשובות המופרכות שלו", אומרת עו"ד סא"ל (במיל') בתאל ארז-לוינסקי, פרקליטת מחוז צפון וחיל הים לשעבר, המלווה את משפחת איטח. בדיונים היא יושבת בצמוד לתמי איטח.
"משך שלוש שנים של ייסורים, המתינה משפחתה של עמית למוצא פיו של הנאשם וקיוותה בכל מאודה לשמוע אותו נוטל אחריות ומביע צער על גדיעת פתיל חייה הקצר, במקום זאת המשפחה נאלצה לשמוע מפי הנאשם גבב של שקרים פתלתלים וסיפורי בדיות הזויים ומופרכים שכל מטרתם להרחיק עצמו מהאירוע ולהטיל את האשמה על אחרים", אמרה לוינסקי.
"מצער לראות שמי שהיה עורך דין במקצועו מיתמם, משקר ללא הנד עפעף ולא מוכן להודות באחריותו המלאה לאירוע שבו גרם להריגתה של עמית ז"ל ולפציעותיהם הקשות של בן זוגה וחבר נוסף. משפחתה של עמית ואני לא נוותר ונמשיך להיאבק ללא לאות להשגת צדק ולמיצוי הדין עם הנאשם".
"אחרי שלוש שנים שהוא שותק ולא אומר מילה הוא בנה לעצמו גרסא תפורה למידותיו", אומרת תמי איטח, אמה של עמית, "זו הזיה ואני כולי תקווה שהגרסא ההזויה הזו לא תבלבל אף אחד. אני יושבת שם ורואה אותו יושב ומשקר וזה פשוט קרקס. שחקן תיאטרון שעושה הצגות שהוא יושב ובוכה וכל רגע שלא יכול לתת הסבר לשאלה אז הוא לא זוכר או מספר על מצב נפשי קשה. לא ברור לי מי הוא חושב שהוא ועל מי הוא מנסה לעבוד. לנו זה דוקר לנו את הלב בפצע שעדיין מדמם", סיפרה בכאב.
"אדם שלא עובר את זה לא יכול להבין את הכאב שאנחנו חווים מעצם הישיבה בחלל בו אנחנו נושמים את אותו אוויר עם האיש שלקח את הדבר הכי אהוב שלנו. זה כמו אש שורפת המכלה אותך מבפנים. מתהפכת לי הבטן ויש לי כאבי ראש נוראיים כבר יומיים לפני כל דיון. אני לא ישנה. לוקחת כדורים. לא יכולה לתפקד. הוא רוצה להגיד לי סליחה על מה? על שברח לחודש כדי שלא יוכלו לבדוק אותו. מספרים על לימודי משפטים בהצטיינות - וזאת הדוגמא. התקווה שלנו שכל זה יירשם לחובתו בשיקולי בית המשפט. אני מקווה שכל מה שאני עוברת יבוא לידי ביטוי בענישה".
סנגורו של אסלאן, עו"ד משה גלעד, אמר בתגובה לוואלה: "הנאשם כופר בנהיגתו בעת התאונה הטראגית, הביע חרטה עמוקה בבית המשפט ואף אמר שלמרות שלא נהג הוא מרגיש אשם בתאונה, כיוון שהוא התווכח ורב עם אחיו הנהג והוא חש שאולי בגלל זה אחיו עשה את התאונה. בכל הכבוד, הדברים הכתובים בכתבה אף כי מדויקים הם מבחינת תיאור גרסתו, צבועים בצבעים עזים של הלינץ' התקשורתי והציבורי שהנאשם חווה".
עוד הוסיף, "למעשה עורכת הדין בת אל ארז לוינסקי ממשיכה קו זה תוך ביטויים קשים כלפי אדם שטרם הורשע. אף לא נאשם אחד היה מעונין שהתקשורת תשפיע על בית המשפט, אולם זה מה שהיא מנסה לעשות. אנחנו מייצגים נאשם ועל פי חובתנו החוקית מחויבים לסייע לבית המשפט לעשות משפט. ראוי במדינת חוק שהציבור יזכור כי החוק מורה לבית המשפט שלא להרשיע אדם אם קיים ספק באשמתו".
הוא הוסיף כי: "ראוי לציבור, עם כל ההבנה לטרגדיה הנוראית שגרמה התאונה למשפחה, לחכות למוצא פיו של בית המשפט. אני מקווה שלמרות המאמצים הגדולים להשפיע על בית המשפט ולהטות את פסק דינו לרחשי הציבור, הציבור יזכור שמספק מזכים ואין להרשיע מחמת הספק".