חזרתו לכס הנשיאות של דונאלד טראמפ מלווה בשורה ארוכה של מהלכים מתוכננים, שמטרתם לשרטט מחדש את מדיניות החוץ האמריקנית כלפי מגוון השחקנים בזירה הבינלאומית - בנות בריתה של ארה"ב, יריבותיה ואויבותיה, כמו גם ארגונים בינלאומיים, תאגידים גלובליים וגורמים לא-מדינתיים שונים. הנשיא היוצא, ג'ו ביידן, הקדיש את כהונתו לתמיכה כלכלית, צבאית ודיפלומטית בלתי מתפשרת באוקראינה במלחמתה מול רוסיה וחיזק רבות את ברית נאט"ו, שבחסות המלחמה התרחבה ל-32 מדינות והפכה לגורם מהותי בהבטחת היציבות הביטחונית באירופה.
ממשל ביידן נקט גם בפעולות לעיגון המחויבות האמריקנית להגנה על טאיוואן מפני פלישה צבאית סינית, שעשויה הייתה לטרוף את הקלפים במרחב דרום-מזרח אסיה ולבסס את מעמדה של סין כמעצמת על שוות ערך לארה"ב. בשדה האקלים העמיק ממשל ביידן את ההתחייבויות האמריקניות למאבק בהשלכות המשבר ופעל במסגרות מולטילטרליות (רב-צדדיות) על מנת למקסם את ההישגים בתחום זה.
הגם שממשל טראמפ טרם החל במימוש עקרונותיו בסוגיות אלה, ניתן להצביע על כיווני פעולה הצהרתיים מצד הבכירים בו, העומדים בסתירה למדיניות ביידן. קונקרטית, גורמים אלה הטילו ספק בצורך בהמשך הסיוע הצבאי והכלכלי לאוקראינה וקראו, כחלופה, לאמץ פתרון מדיני בזירה זו, הגם שזה יחייב בסבירות גבוהה את אוקראינה להשלים עם אחיזתה של רוסיה בשטחים במזרח המדינה. הצו הנשיאותי שעליו חתם טראמפ ב-20 בינואר 2025 בדבר השהייה זמנית של כל סיוע חוץ אמריקני חדש, מחזק את הסברה כי בכוונת ממשלו לחדול מתמיכה כלכלית מאסיבית במאמץ המלחמתי של אוקראינה, למגינת ליבן של מרבית מדינות אירופה ונאט"ו. בנוסף, המחויבות ההצהרתית של בכירי ממשל טראמפ הנוכחי כלפי טאיוואן נמוכה בהרבה מזו של ביידן, ועד כה סירבו אלה לומר אם יגנו עליה במקרה של פלישה סינית. ובחזית המאבק במשבר האקלים צפויה נסיגה משמעותית במחויבות האמריקנית, שכבר באה לידי ביטוי בצו נשיאותי שהנפיק טראמפ לפרישה מ"הסכם פריז".
צעדים מאירי פנים
לצד התמורות הצפויות, ניתן להצביע גם על מספר קווי דמיון בין הממשלים היוצא והנכנס. אחד הנושאים המצוי בקונצנזוס רחב הוא היחס לישראל והתפיסה בדבר הצורך להרחיב את האינטגרציה האזורית בינה לבין שכנותיה. כך, ממשל ביידן דבק לאורך כהונתו במחויבות האמריקנית לישראל וליציבות אזורית במזרח התיכון - גם כאשר הפעיל על ירושלים מנופי לחץ (דוגמת מניעת אספקת רכיבים צבאיים מסוימים) - והדף ביקורת קשה שהוטחה בארה"ב בשל תמיכתה הבלתי מתפשרת בישראל מאז 7 באוקטובר.
עמדות הבסיס של ממשל טראמפ כלפי ישראל צפויות לעלות בקנה אחד עם עקרונות יסוד אלה. קונקרטית, בכירים בממשל הנכנס כבר התבטאו בדבר הצורך להמשיך במתן תמיכה צבאית אקטיבית (למשל, ביירוט איומים איראניים ישירים), ובאשר לרצונם לספק מעטפת הגנה מדינית במימד הדיפלומטי.
כמו בממשל ביידן, גם בכירים בממשל טראמפ הנכנס התבטאו בדבר עניינם לקדם נורמליזציה אזורית בין ישראל לבין סעודיה, כחלק מכיוון הפעולה המצוי בקונצנזוס בין הממשל היוצא לבין זה הנכנס. אל מול צירוף סעודיה ל"הסכמי אברהם", עשוי המשך מדיניות משולבת של הפעלת לחץ דיפלומטי וכלכלי על איראן - לצד איום צבאי אמין - לדחוק את טהרן לשאת ולתת עם צוותו של ממשל טראמפ, בניסיון לייצר מרחב הסכמה שיאפשר לאיראן "לרדת מהעץ", ולספק לנשיא את מראית העין הרצויה של מנהיג רב השפעה.
מבחינת היחס האמריקני לישראל צפוי הממשל החדש להאיר פנים בסוגיות שבהן ממשל ביידן נתפס כנצי באופן ביחסי. ממשל טראמפ, למשל, כבר ביטל בצו נשיאותי את האפשרות להטיל סנקציות על מתיישבים הנחשדים במעורבות בהתקפות אלימות נגד פלסטינים ביהודה ושומרון, הודיע על כוונתו להטיל סנקציות אישיות על בכירים בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC), שהנפיק בחודשים האחרונים צווי מעצר כנגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר, יואב גלנט, והסיר חלק מהמגבלות שהטיל ממשל ביידן על מכירת תחמושת כבדה לישראל (בדגש על פצצות כבדות למטוסי קרב). השאלה היא עד כמה מחוות אלו יהיו מותנות בעתיד במחויבות ישראלית למדיניות ממשל טראמפ אל מול הזירה הפלסטינית והאזורית.
ד"ר אייל רובינסון הוא מומחה ליחסים בינלאומיים וביטחון בינלאומי מהמחלקה למזרח התיכון ומדע המדינה באוניברסיטת אריאל ועמית מחקר ב-"מרכז לאסטרטגיה רבתי לישראל" ICGS