שצף הדדליינים, האולטימטומים והמשברים שעמם מתמודדת הקואליציה בימים אלה החזיר בשבועות האחרונים לשולחנות ההימורים את השאלה החביבה ביותר בשיחות סלון ומסדרון בכנסת: "מתי בחירות?". לוחות הזמנים של הממשלה ידועים לכל: תוך חודשיים, עד 31 במרץ, צריכה הממשלה להעביר תקציב ואם לא - הכנסת מתפזרת באופן אוטומטי. עוד קודם לכן, בשבוע הראשון של מרץ, מסתיים שלב א' של הסכם החטופים, עם איום של יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' לפרוש מהממשלה אם הוא יתקדם לשלב ב'. ומעל הכול מרחפת סבלנותם המתקצרת של השותפים החרדים למשבר הגיוס, שעדיין לא בא על פתרונו.
על פניו, אלה בדיוק החומרים שמהם רוקחים בחירות ויש מי שרוצה להאמין שהפרישה של איתמר בן גביר מהממשלה בשבוע שעבר היא הסדק הראשון שהתחיל לגלגל כדור שלג. בפועל, הוא לא ממש עזב את הקואליציה אלא מתפקד יותר על תקן נוכח-נפקד: ראש הממשלה בנימין נתניהו הפקיד את שלושת התיקים של עוצמה יהודית במשמורת זמנית אצל חיים כץ מהליכוד, שאפילו לא טרח להגיע למשרדים החדשים שלו כדי לעשות סיבוב היכרות, והשאיר את המקורבים של בן גביר במשרות ובתפקידים שלהם. במקביל, בכנסת, הוא הגיע עם הליכוד להבנות שמשאירות את ח"כ יצחק קרויזר בכנסת ובוועדה לבחירת שופטים - בכפוף לכך שיהיה מחויב למשמעת הקואליציונית. רגל בפנים רגל בחוץ. כמה זמן זה יחזיק? קשה לנבא. בינתיים, לשני הצדדים יש אינטרס זהה: נתניהו לא רוצה לפרק את הבלוק שלו ובן גביר לא רוצה לפרק את ממשלת הימין על מלא.
מי שמחפש סימנים מעידים לבחירות עקב השבוע בדריכות גם אחרי חילופי המסרים והאיומים של השותפים הנותרים של נתניהו בקואליציה. זה התחיל עם ראשי המפלגות החרדיות שבקו אחד יצאו בהצהרות תמיכה בהשלמת עסקת החטופים ומעבר לשלב ב' מלווים בתדרוכים עלומים, אך לא מרומזים, על כך שהם פועלים לשילובו של בני גנץ בממשלה ודחיקתו של סמוטריץ' החוצה. כמה שעות אחר כך, יו"ר ש"ס אריה דרעי אמר בריאיון שאם חוק הפטור מגיוס לא יוסדר בתוך חודשיים - נלך לבחירות. ביום רביעי, במליאת הכנסת, הגיעה התגובה של סמוטריץ', שנזכר פתאום שנושא הגיוס בוער בבייס של הציונות הדתית עם איום שלא יהיו הנחות על החוק והזכיר שאפשר תמיד גם לפזר את הכנסת.
דינמיקת האיומים והמשברים הזו אכן עשויה בסופו של דבר להפוך למבוא לפירוק הממשלה, אבל צריך לשים לב גם לניואנסים: דרעי לא אמר שלא יהיה תקציב אם לא יהיה חוק גיוס - וסמוטריץ' אמר - קודם נעביר תקציב ואז נלך לבחירות. גם כאן, האינטרס המשותף עדיין מחבר ביניהם: החרדים אמנם לוחצים בענין חוק ההשתמטות, אבל מעבר לפינה מחכה תקציב של מיליארדים שלא יגיע לידיהם אם הכנסת תתפזר לפני, ואילו סמוטריץ', שאחראי על התקציב הזה ולא עובר את אחוז החסימה, לא רוצה בחירות. ואכן, לצד ההתקלחות התקשורתית התקיים מאמץ ניכר להרגיע את הרוחות: דרעי שיגר את אנשי ש"ס לסבב ריאיונות כדי להבהיר שהוא לא התכוון, נתניהו זימן אליו את כל ראשי הסיעות החרדיות כדי להזכיר להם שיש תקציב ושזה לא הזמן לרטוריקה מתלהמת.
כי עם כל הכבוד, אם יש, לדרעי, גולדקנופף, בן גביר וסמוטריץ', הכדור לא באמת במגרש שלהם. יש אדם אחד שהכריע מתי יהיו בחירות בישראל כמעט בכל הסבבים ב-15 השנים האחרונות וקוראים לו נתניהו. הוא זה שמחזיק את כל כדורי האולטימטומים והדדליינים באוויר, על בסיס ההנחה המובלעת שלכל שותפיו לא מחכה בחוץ אף ממשלה טובה יותר. רק שהפעם, השליטה בקצב המשחק אפילו לא ממש בידיים שלו והתוצאות שלו ייקבעו במגרש החוץ של הנשיא טראמפ בוושינגטון, ורק אחרי הפגישה המיוחלת בשבוע הבא בבית הלבן הוא יוכל לתכנן את הצעדים הבאים להבטחת הישרדותו.
כמעט כל נושא מדיני או אסטרטגי על השולחן הוא בעל משמעות פוליטית עבורו: מסיום המלחמה דרך הנורמליזציה עם סעודיה ועד השאיפה המיתולוגית לקבל אור ירוק לאופציה הצבאית מול הגרעין האיראני - לנשיא הנכנס יש את המפתחות לשכתוב מורשת המחדל, ההפקרה והקונספציה של 7 באוקטובר, בספרי ההיסטוריה ועוד קודם לכן בבחירות הבאות. אבל מעל הכול, טראמפ מחזיק את המושכות להמשך קיומו של הבלוק ולגוש החסינות הפוליטי שנתניהו בנה עם הימין הקיצוני כדי לשמור על שלטונו. ההתעקשות שלו להגיע לעסקת חטופים לפני ההשבעה שלו ב-20 בינואר כבר פוררה את הברית עם בן גביר, וסמוטריץ' מבהיר בצורה שלא משתמעת בשתי פנים שהוא יפרוש מהממשלה אם ההסכם ייושם ויעבור לשלב ב'.
המטרה של נתניהו, כך לפי מקורביו, היא להגיע בוושינגטון להבנות עם הממשל האמריקני ובהמשך גם עם המתווכות על המשך והארכת שלב א' - כלומר המשך משא ומתן על השבת החטופים הנותרים בעזה בתמורה למפתחות אסירים כבדים יותר - מבלי להכריז על סיום המלחמה ומבלי שצה"ל ייסוג מציר פילדלפי סלע קיומנו בבייס הימני. אם טראמפ יבהיר שהוא רוצה להמשיך את העסקה ככתבה וכלשונה, בלשכת רה"מ ינסו לגבש תוכנית חבילה לריכוך ההתנגדות של סמוטריץ', כמו למשל קידום תוכניות הטרנספר לתושבי עזה, שהנשיא כבר אימץ בהתלהבות פומבית השבוע לתשואות הימין, והימנעות מהכרזה רשמית על סיום המלחמה אלא רק על הפסקתה בכפוף להפרות של חמאס את ההסכם.
על השולחן נמצאת כמובן גם מה שמכונה "העסקה הגדולה", והשאיפה המשותפת של שני המנהיגים להכריז בהקדם על נתיב לנורמליזציה לסעודיה, שתכלול, בהכרח, גם רכיב פלסטיני משמעותי, גם אם הצהרתי בלבד, שסמוטריץ', כנראה, כבר לא יוכל להכיל. גם כאן, טראמפ הוא שיחליט לאן ומתי להתקדם. כך שרק אחרי שנתניהו יסגור איתו את על הנושאים האלה, אפשר יהיה באמת להתחיל להמר על מועד הבחירות הבאות. סמוטריץ ודרעי נפגשו אתמול בבוקר עם השליח המיוחד של טראמפ, סטיב וויטקוף. גם הם מבינים, כך נראה, שגורל הקואליציה לא יוכרע בכנסת, אלא בחדר הסגלגל.