אחרי יותר משנה של מלחמה, עם הפסקת אש שהוסכם עליה אך בפועל טרם נכנסה לתוקף, לקראת סיום ההסדר של המדינה עם תושבי גבול הצפון, התושבים מתמודדים עם אתגרים מורכבים - מהתאקלמות לחוסר ודאות ביטחונית ועד שיקום החיים האישיים והקהילתיים בבית שלצד גדר שכבר אינה "הגדר הטובה". לרבים מהם "הפינוי נתן הזדמנות לשינוי בדפוס המגורים הקודם", ולחלק יש עכשיו "מחשבות שניות" על מקום המגורים וצורת החיים שהיו מנת חלקם עשרות שנים. אוכלוסיות עם צרכים ספציפיים, כמו למשל נוער, בעלי צרכים מיוחדים, קשישים, אותגרו במיוחד עם הפינוי ויצטרכו להתמודד עם אתגרים מיוחדים גם עם השיבה הביתה. לרבים היציבות התעסוקתית התערערה. התמיכה הכספית לאורך תקופת המלחמה, לצד הריסת הבתים והפינוי, אפשרה בחירות מגורים שאינן בהכרח תואמות את אופי החיים הקודם ואצל לא מעט מפונים, תוך שימוש לא מווסת בכספי הפיצויים.
"כפועל יוצא, נוצרה מציאות אוטופית שאינה מחוברת לצרכי המשפחה, לקהילה ולמקום, שעה שהבית על הגבול נותר נטוש", אומרים חוקרי צוות CIVIX ומסלול החדשנות, הפועל במסגרת מרכז בלומברג סגול למנהיגות עירונית באוניברסיטת תל אביב, שערכו מחקר שטח לזיהוי צרכי התושבים. הם דנו בפתרונות המעשיים לתהליך החזרה הביתה, תוך התמקדות בביטחון, קהילה וחוסן אישי. היוזמה החדשה שלהם מביאה מול כל זאת גישה חדשנית: שיתוף הציבור בתהליך קבלת ההחלטות בתקווה להפוך את חוויית החזרה הביתה להזדמנות לשיקום ובנייה מחודשת. השבוע (רביעי) בבית השותפויות, בית משותף לקהילות היהודיות בארה"ב ולתושבי הגליל המערבי, הממוקם מול חוף אכזיב, הם קיימו מפגש בו הוצגו ממצאי הסקר. פתח אותו משה דוידוביץ, ראש המועצה האזורית מטה אשר, שהוא גם יו"ר פורום ראשי הרשויות בקו העימות.
התובנות שעלו בסקר שערכו כוללות כמה ממצאים צפויים, אבל גם לא מעט הפתעות. כך למשל עולה כי המלחמה ערערה את האיכויות הייחודיות של יישובי הצפון. "הווילה הפסטורלית כבר אינה מהווה תמריץ מספק", מסכמים עורכי המחקר, "המוטיבציה לחזרה לצפון דורשת עדכון וביסוס אידיאולוגיה רחבה יותר". כצפוי, מהסקר עולה כי המצב הבטחוני נמצא בראש דאגות התושבים לקראת חזרה הביתה. אחריו באים המצב הפיזי - הישובים המוזנחים והבתים הנטושים, השירותים המוניציפליים השוטפים - בראשם החינוך הפורמאלי והלא פורמאלי וכן התעסוקה.
עם זאת, ההחלטה על חזרה הביתה תלויה בגורמים סובייקטיביים, בהם למשל תפיסת הבטחון והקהילתיות -שייכות, אמון, משמעותיות, מחויבות, חיבוריות ופעולה קולקטיבית. יש גם שונות בין היישובים בהיבטים דמוגרפיים, אתנוגרפיים וניהוליים; רמת התלות במועצה שונה, ורמת הגיבוש והמסוגלות הקהילתית שונה. עם זאת, תושבים מרגישים שותפות גורל וערבות הדדית ומוקירים את המסורות היישוביות ואת הקשר עם קהילת האם. החיבור והערבות ההדדית מייצרים תמיכה וסולידריות, מעבר למקום הפיזי. "התחושות באו בגלים ונעו בין הודיה לתסכול", מצאו החוקרים.
התושבים חוזרים אחרים. הפינוי והחשיפה למקומות מגורים אחרים הציפו פערים אקוטיים בין הפריפריה למרכז, חשפו והדגישו את המחסור המובנה בשירותי בריאות, חינוך, דיור, תחבורה ותעסוקה. הם חוזרים הביתה עם ציפייה לא רק שיהיה אותו דבר, כמו לפני 7 באוקטובר, אלא שיהיה טוב יותר, בוודאי בביטחון, אבל גם במובנים רבים נוספים של איכות החיים שלהם.
"המועצה צריכה לחשוב על איך מחזקים את הלכידות והרעות ההדדית כבר בשגרה כדי ליצור חוסן וסבלנות אסטרטגית בימי משבר מתמשכים", עלה ממשוב התושבים, "ההתנהלות תוך כדי חירום בטח ממושך חשובה מאוד. העברת מסרים חשובה של העצמה ומתן כלים ליצור את המארג המשותף של בניית קהילות שפונו ושלא פונו".
"הרוח מניעה את החומר" אומר סגן ראש המועצה, אייל רייז, המדגיש בשיחה עם וואלה את שני המרכיבים הנדרשים העיקריים לשיבה של התושבים שפונו - הבטחון והתקווה. "החזרה צריכה להיות מתוך בחירה ערכית - למקום שיש משמעות חקלאית, ביטחונית וקהילתית", הוא אומר, "התושבים חוו נקודת מבחן - ומי שבוחר ללכת נגיד לו שלום. אם זה לא יהיה הנרטיב המרכזי, אם התקומה של היום שאחרי לא תתבסס על ערכים ברורים, אלא רק הטבות מס ותמריצים, זה תהיה בכיה לדורות".