לפני כעשור, כאשר עברתי לגור באוסטרליה כנציג קק"ל במדינה, התעניינתי בקרב חברי הקהילה היהודית איך חיי היומיום שלהם. "גן עדן, מקלט ליהודים מחוץ לישראל", הם אמרו ללא היסוס. בשבע השנים בהן גרתי במדינה, האמירות שלהן התגלו כאמת מוחלטת. יהודים שגשגו, תרמו לחברה תוך שמירה באופן גלוי על אמונתם ותוך מימוש מסורותיהם בחופשיות. עבדתי בצמוד לארגונים יהודיים, באתי במגע עם פוליטיקאים מקומיים, ראשי ערים, מנהיגים - ותמיד הייתי גאה והחצנתי את הזהות היהודית שלי. מעולם לא הייתי מאויים בשל היותי יהודי או ישראלי.
המציאות כיום שונה לחלוטין, והודעת משטרת סידני כי הצליחה לסכל פיגוע תופת בבית כנסת בסידני רק מהווה הוכחה נוספת לכך. מאז ה-7 באוקטובר ומתקפת הטרור הברברית של חמאס, ובחודשים האחרונים במיוחד, היהודים באוסטרליה נמצאים תחת מתקפה אנטישמית הכוללת תקיפות פיזיות, השחתת סמלים ומוסדות יהודיים, הטרדות ונאצות במרחב הציבורי וברשת, דחייה או הדרה מאירועים חברתיים ועוד. תחושת הביטחון האישית שלהם נפגעה; רבים מהם נמנעים מללבוש, לשאת או להציג בפומבי סממנים יהודיים, להשתתף באירועים של הקהילה היהודית - ויש גם שנמענים מהצגת זהותם היהודית במקום העבודה. אוסטרליה הפכה לסיוט עבור חברי הקהילה היהודית. מ-"נווה מדבר" של סובלנות וקבלה, לפחד קיומי וחוסר אונים. הרשויות המקומיות והמנהיגים מכל המגזרים חייבים לנקוט פעולה מיידית כדי להגן על הקהילה היהודית, ולאכוף את החוק מול האירועים החמורים המתרחשים במדינה.
במשך עשרות שנים התקיימה בקהילה היהודית אשליה שאוסטרליה חסינה מפני אנטישמיות; הרי איך בחברה כל-כך פתוחה, ליברלית ודמוקרטית יכול להתרחש דבר כזה?. גם אני, כמו רבים אחרים, הייתי נאיבי והאמנתי שממשלת אוסטרליה ואזרחיה יפגינו הגינות וסולידריות ויתמכו באופן חד-משמעי בקהילה היהודית בעת משבר. טעיתי. האשליה הזו התנפצה כעת, כאשר אלפי קיצונים מכל קצוות הקשת הפוליטית, כמו גם חלקים מהקהילה המוסלמית, ראו במלחמה "שעת כושר" וניצלו את הסכסוך כעילה לשחרור האנטישמיות והשנאה הטמונים בהם. יהודי אוסטרליה, מצידם, מפגינים אומץ יוצא דופן ומנסים להגן באומץ על הקהילה והמדינה היהודית מפני תעמולה שקרית ומרושעת, אבל הם נאבקים בגל אנטישמי עולמי חסר תקדים, שמגובה על-ידי גורמים לאומיים ובינלאומיים רבים שראוי היה שיילחמו - אבל שותקים.
אז מה בעצם קרה? איך אוסטרליה הפכה מ"גן עדן" ל"סיוט"? במשך עשרות שנים, יחסי אוסטרליה-ישראל היו קרובים וחמים. ממשלות אוסטרליה לדורותיהן אהדו את מדינת ישראל, התקיימו קשרים כלכליים ותרבותיים הדוקים, ולמעשה - הייתה במדינה אהדה בולטת גם כלפי היהודים שחיו במדינה, שהרגישו מאוד בנוח לחיות בה ולהפוך אותה לביתם. באופן מסורתי, הממשלה באוסטרליה העניקה ליהודים גיבוי מוחלט, גישה שכמובן גרמה לגורמים אנטישמיים ולכוחות איסלאם קיצוניים להרגיש שאין לגיטימיות רבה או הבנה ציבורית לאידיאולוגיה הכוחנית והרדיקלית שהם מייצגים.
בבחירות האחרונות אירע שינוי מהותי, ולשלטון עלתה ממשלה שהציגה גישה אחרת. ראש הממשלה ושרת החוץ למעשה מעמידים את ישראל ופלסטין באותה השורה; היו אף מקרים שבהם נטען כי ניתנה עדיפות לפלסטין. וכך, גופים רדיקליים ו"תאים רדומים" שבמשך שנים לא השמיעו את קולם הקיצוני בפומבי, מרגישים כעת בנוח לעשות זאת, דבר שהוביל לגל האנטישמיות שאנו חווים כעת. חשוב לומר; זה לא שהממשלה הנוכחית היא נגד היהודים, אלא שהיא שינתה גישה ועושה הפרדה בין יהדות ובין ציונות (יש גם מדינות נוספות שנוקטות בגישה דומה, כמו מדינות סקנדינביה למשל).
ובכל זאת, יש בי אופטימיות ותקווה שהמצב ישתפר. הרוב המכריע של אזרחי אוסטרליה הם אנשים טובים שהוטעו על-ידי חומרי תעמולה ונרטיב שלילי ושגוי, שהוביל לפילוג ולשנאה הקיימים כיום במדינה. אנו בתנועה למאבק באנטישמיות מאמינים כי חינוך והסברה הם הכלים החזקים ביותר שלנו כדי להילחם, ואנו נחושים להביא את המאמצים האלה לאוסטרליה. עלינו לנהל דיאלוג כדי לחשוף ולהראות את סכנות האנטישמיות ולהזכיר לאוסטרלים את הערכים המאחדים אותם כמדינה. אנחנו מאמינים בשיתופי פעולה עם מגוון רחב של אנשי ממשל וראשי ערים, מנהיגי דת וקהילה, דיפלומטים, מובילי תרבות ומשפיעני רשת, אנשי חינוך, אמנים ומנהיגים עסקיים; בדרך זו, בגיוס כולל של דיסציפלינות רבות, אנו סבורים שנוכל ליצור קואליציה עולמית נגד האנטישמיות ולהביא לשינוי חברתי אסטרטגי, עמוק ומשמעותי בכל הקשור במלחמה באנטישמיות.
במהלך השנים האחרונות, קיימנו ועידות בהשתתפות ראשי ערים ומנהיגים מקומיים בערים שונות באמריקה הצפונית, באמריקה הלטינית ובאירופה. אנו מאמינים שלראשי הערים יש יכולת ייחודית להתעמת עם אנטישמיות ברמה המקומית, היכן שהיא מורגשת באופן הישיר ביותר, מכיוון שהם מכירים את הקהילות שלהם מקרוב, את הערים, את הרחובות. בוועידות שלנו הם מתאחדים לעבודה משותפת נגד אנטישמיות, חולקים שיטות עבודה מומלצות ומייצרים שיתוף פעולה.
כשהצעתי לראשונה לקיים וועידה נגד אנטישמיות באוסטרליה, רבים אמרו לי שזה לא הכרחי, אמרו לי כי "באוסטרליה אין אנטישמיות". לאחרונה, התקריות האנטישמיות באוסטרליה לא נפסקות; ריסוס כתובות נאצה נגד יהודים, התקפה ישירה נגד אלכס ריבצ'ין, ממנהיגי הקהילה היהודית בעיר וראש הפדרציה היהודית באוסטרליה לשעבר, הצתת מעון יום לילדים הסמוך לבית כנסת בסידני, הצתת בית כנסת במלבורן ועוד. בדיקה שערכנו השבוע הראתה עלייה של 120% בכמות התקריות האנטישמיות באוסטרליה לעומת השבוע שקדם לו, ובתקופה האחרונה בכלל מדובר על עלייה של מאות אחוזים בכמות אירועים האנטישמיות, האלימות והשנאה במדינה.
כעת, ברור שוועידה כזו באוסטרליה לא רק נחוצה, היא חיונית ואף דחופה. אני גאה לחלוק כי השנה, בפעם הראשונה, נארח ועידה גדולה באוסטרליה, ואנו מקווים כי מאות ראשי ערים ייענו לקריאה שלנו ויצטרפו כדי לאחד כוחות במאבק נגד אנטישמיות, שנאה, טרור ואלימות. המאבק באנטישמיות באוסטרליה הוא מתמשך וקשה, אבל זה מאבק שאנחנו יכולים לנצח. יחד, עלינו להבטיח שאוסטרליה תחזור להיות גן העדן שהיה פעם, מקום שבו יהודים יכולים לחיות בחופשיות ובבטחה, בראש מורם.
הכותב הוא סמנכ"ל התנועה למאבק באנטישמיות