המחיר הנפשי של המלחמה: זינוק באבחונים של דיכאון ופוסט טראומה

מלחמת חרבות ברזל, שהכתה את ישראל בטראומה לאומית, לא הותירה צלקות רק בזירה הצבאית והחברתית, אלא גם חשפה את הפגיעות העמוקה של מקבלי שירותי סל שיקום בבריאות הנפש.

כחלק מהממצאים נמצא כי שיעור האנשים עם תסמינים של פוסט טראומה עלה מ-16.2% ל- 29.8%. שיעורי החרדה עלו מ-24.9% ל- 42.7%. שיעורי הדיכאון עלו ל- 44.8%.

דוח מקיף שמפורסם לאחרונה וכתבו אותו פרופ' איתמר גרוטו, מירב גרינשטיין, חדוה שביט, דותן שביט וכו', יחד עם מערך השיקום באגף בריאות הנפש של משרד הבריאות, מציג את ההשפעות המשמעותיות של המלחמה על אוכלוסייה ייחודית זו, ומעלה סוגיות הנוגעות לתפקוד מערך השיקום ברגעי משבר לאומי.

סל שיקום בבריאות הנפש הוקם כחלק מחוק שיקום נכי נפש בקהילה (2000), ומטרתו לאפשר לאנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית להשתלב בקהילה בהתאם לצורכיהם ולרצונם. שירותים אלו ניתנים בליווי משרד הבריאות, ומשולבים בתפיסה כוללת של החלמה, שיקום והעצמה. כיום, מעל ל-37,000 איש בישראל מקבלים שירותים אלו, ונתוני הדוח מדגישים את הצורך בהעמקת התמיכה בהם.

ירידה בתחושת השייכות לקהילה
המלחמה גרמה לפגיעה חמורה בתחושת השייכות לקהילה, בעיקר ביישובים שפונו עקב הלחימה. ירידה זו בלטה במיוחד בחודשים הראשונים שלאחר המלחמה. אמנם נצפתה התאוששות חלקית, אך הרמות שקדמו למלחמה לא שבו לחלוטין, מה שמצביע על הצורך בחיזוק התמיכה הקהילתית.

עלייה בבעיות הבריאות הגופנית
המלחמה לא רק השפיעה על הבריאות הנפשית אלא גם על הבריאות הפיזית של מקבלי השירות. ביישובים שפונו נרשמה עלייה דרמטית בדיווחים על בעיות בריאות גופניות, מגמה שנותרה גבוהה גם לאחר שחלף האיום המיידי. תושבי מחוזות אחרים חוו עלייה מתונה יותר, אך גם בה נרשמה השפעה ברורה של המתח המצטבר.

ירידה ביכולת להציב מטרות אישיות
ביישובים שנפגעו באופן ישיר מהמלחמה, חלה ירידה חדה ברצון וביכולת של מקבלי השירות להציב מטרות אישיות. רק לאחר חודשים של שיקום מדורג, נצפתה חזרה חלקית למוטיבציה שהייתה לפני המלחמה.

פערים בין קבוצות אוכלוסייה
הדוח מתאר הבדלים ניכרים בין תגובות האוכלוסייה היהודית והערבית לאירועי המלחמה. שיעורי הדיווח על תסמינים כמו דיכאון, חרדה ופוסט-טראומה היו גבוהים משמעותית בקרב ערבים היה 52% לעומת 25% בקרב יהודים, גם בדיכאון עליה של 57% בקרב הערבים לעומת 44% בקרב היהודים מה שמצביע על הצורך בהתערבויות המותאמות תרבותית.

חוויית מקבל השירות ואיכות החיים
בעוד שחוויית מקבלי השירות ואיכות החיים לא נפגעו באופן משמעותי, הדוח מציין הבדלים קלים בין האזורים השונים. ביישובים שפונו, נרשמה פגיעה זמנית באיכות החיים, שהתייצבה ברמות נמוכות יותר מאשר לפני המלחמה.

הדוח מבהיר כי אירועים טראומטיים ברמת המדינה מצריכים מענה מהיר וממוקד לאוכלוסיות פגיעות. החוקרים הדגישו כמה מסקנות עיקריות:

יש לפתח תוכניות תמיכה מותאמות אישית ליישובים שנפגעו באופן ישיר מהמלחמה, בדגש על חיזוק תחושת השייכות לקהילה.

נדרשות תוכניות שיקום לטווח הארוך, שיבחנו את ההשפעות המתמשכות של המלחמה על הבריאות הנפשית והפיזית של מקבלי השירות.

יש לשקול שילוב מוגבר של משאבים קהילתיים כחלק מתהליך השיקום, מתוך הכרה בחשיבותה של רשת התמיכה החברתית להתמודדות עם משברים.

הנתונים העולים מהדוח מספקים תובנות עמוקות על ההשפעות הפסיכו-חברתיות של מצבי חירום על אוכלוסיות פגיעות. יחד עם זאת, הם גם ממחישים את החשיבות של שירותי השיקום הקיימים, הממשיכים לתמוך באוכלוסיות אלו גם ברגעי משבר.

"מעורבות קהילתית היא המפתח", ציינו מחברי הדוח. "עלינו להבטיח שכל אדם המקבל שירותי שיקום ירגיש חלק מקהילה תומכת, גם בעתות חירום".

משרד הבריאות, יחד עם גורמי רווחה וארגונים קהילתיים, מתכוון להמשיך במעקב אחר ההשפעות ארוכות הטווח של המלחמה וליישם את ההמלצות שגובשו בדוח. רק כך ניתן יהיה לוודא שאף אדם לא נותר מאחור בתקופה של אתגרים לאומיים.