"הוא פטריוט של ישראל כמו שאני פטריוט של ישראל, ככה חינכתי אותו", אומר אלכסנדר אנדרייב על בנו, בפתח הבניין בו מתגוררת המשפחה בקרית ים, כשהוא ואשתו אירינה מדברים לראשונה על החשדות הכבדים בריגול עבור איראן כנגד הבן גאורגי אנדרייב.
הוא מצביע על דלת המחסן שלו עליה מתנוסס דגל ישראל, על דגל ישראל המונף בחזית הבניין ועל מדבקות פטריוטיות "ביחד ננצח", המעוטרות דגל ישראל, על כל אחת מדלתות הדירות בבניין בן 4 הקומות שבו הם מתגוררים.
גיאורגי נולד ברוסיה והמשפחה עלתה לישראל כשהיה כבן שנתיים. "חינכתי אותו לתת הכל למדינה" אומר האב אלכסנדר, עדיין בהלם מהמעצר והחשיפה שבאה היום. "אנחנו אוהבים את המדינה ואני מוכן לעזור בכל מה שאני יכול. אולי חושדים בו במשהו קטנצ'יק ואני בטוח שיתברר במשפט שהכiל בסדר".
האב סיפר ששוטרים באו לחפש את הבן ולעשות חיפוש לפני כשבועיים, אבל בעת הזו הוא לא מתגורר איתם, אלא עם חברתו בדירה שכורה בחיפה - תוך שהוא משרת במילואים מאז השתחרר ועובד למחייתו בחנות של מותג אופנת ספורט מוכר ובזמנו הפנוי מקדם את תחביבו כמוסיקאי.
"אוטודידקט", סיפרה עליו האם. "מאד אוהב מוסיקה קלאסית. יודע לנגן על פסנתר כל דבר לבד ומלמד את עצמו". השניים טוענים נחרצות שאינם מעלים על דעתם כל סיוע לאיראן. "אני מכירה אותו מאז נולד ועוד קודם לכן, מההיריון. לא יכול להיות דבר כזה. במאתיים אחוז", אומרת האם.
"מגיל 14 הוא במדים. קודם בטכני של חיל האויר, אחר כך בצבא, בתפקיד שאי אפשר לדבר עליו. הוא תמיד רצה להיות בארץ, לשרת את המדינה, לעזור. גם בלימודים שלו עכשיו כל דבר הוא רק חשב איך לספר למפקדים כדי שיכניסו לצבא, כדי לשפר. כשקיבל פרופיל 45 הוא פחד שאולי לא ייקחו אותו לצבא. זה שמחברים אותו לאיראן זה משהו לא הגיוני" טענה.
לדברי האם, "כסף הוא לא צריך. תמיד עובד ולומד גם בזמן הצבא ותמיד יש לו. מעשית גם אין לו זמן לשטויות". האב התעקש: "אמרו לנו שעשה משהו פעוט כמו לצייר גרפיטי, ולפי מה שאנחנו מבינים שאמרו לנו אז ברור שלא ידע וברגע שחשד שזה קשור למשהו הוא מיד הפסיק. זה מאה אחוז לא יכול להיות שהוא ידע שמשהו קשור לאיראנים והוא הלך ועשה אותו".
"זו טעות ואני מקווה שבקרוב יבינו שזו טעות וישחררו אותו", הוסיפה האם.
"אני בהלם, על יורי לא הייתי מאמינה בחיים ואני מאוד אוהבת אותו", אמרה לוואלה נלי, אחת השכנות מוועד הבית בבניין של משפחת אליאספוב, כ-800 מ' מבית חברו מאז ימי כיתה א' ביסודי, גאורגי, ושמכירה אותו היטב, "ידענו שהוא בכיפת ברזל. הוא היה בקבע. אני מכירה אותו מילדות. הוא הבכור בבית. יש לו שלושה אחים ועוד אחד אמור בקרוב להתגייס".
"יש לו אחלה של חברה", סיפרה. "אנחנו יודעים שהוא עובד כמאבטח ברכבת. יש לו כל מה שהוא צריך. כולם בבניין היו מאד גאים בו. בשירות שלו. יורי היה תמיד ילד טוב. במלחמה כשהיה במקרה בבית היה יושב איתנו בחדר מדרגות כשהיו אזעקות. היה עוזר". שכנה אחרת סיפרה: "אם זה נכון זה נורא, לחשוב שיש מישהו שמסכן ככה את כולנו".
מנגד, אור, תושב אחר בשכונה, כבן 30, אומר שהוא דווקא לא מופתע: "אסור להכליל, זה לא כל הציבור של העולים", הוא מדגיש, "אבל בהחלט יש קבוצה של כאלה מנותקים, שלא מרגישים שייכות, שלא מדברים את השפה. אם יתברר שזה נכון מה שאומרים, אם יורשעו, אז כאלה צריך לגרש".