מה שמתרחש בישראל בשבוע האחרון וביתר שאת בימים ובשעות שחלפו מאז שהושג הסכם לשחרור החטופים הוא דוגמה מזוקקת מספר ההפעלה של בנימין נתניהו, "ביבי 101". בכל העולם כבר מברכים על העסקה, מאחוזת מאר א לאגו בפלורידה דרך הבית הלבן בוושינגטון עד לדוחא בקטאר; בצה"ל ובתי החולים כבר נכנסו למבצעי כוננות והיערכות מיוחדת; עשרות משפחות חטופים ממתינות במתח קורע לב לאישור רשמי שאחרי כמעט 470 ימים שהופקרו בשבי היקירים שלהם מתחילים לשוב בחזרה, ויחד איתם, מדינה שלמה עוצרת את נשימתה. ורק ראש הממשלה לוקח את הזמן למרתון שיחות קואליציוניות ודואג ליציבות הפוליטית שלו לפני שהוא מוסר הודעה רשמית על ההסכם ומתייצב בפני האומה.
בשיטת נתניהו קלאסית, הוא הסתתר כל השבוע מאחורי "גורם מדיני/מעורה/בכיר'", עם שלל ספינים או הכחשות לדיווחים על פריצות דרך בשיחות בקטאר. שתי דקות אחרי שנשיא ארה"ב הנכנס דונלד טראמפ הכריז רשמית קבל עם ועדה "יש לנו עסקה" ביום רביעי בערב, "גורם בכיר המעורה בפרטי המשא ומתן" עדכן שהמתווה טרם הושלם סופית וקיימים מספר פרטים שלא נסגרו. חצי שעה אחרי שראש ממשלת קטאר כינס מסיבת עיתונאים והודיע שהפסקת האש תיכנס לתוקפה ביום ראשון, בלשכת רה"מ תידרכו שהעסקה בעצם עוד לא שלמה וסגורה ושעוד עובדים על הפרטים האחרונים, באמצע הלילה כבר יצאה הודעה רשמית על משבר של הרגע האחרון. אתמול, ה"גורם" המשיך לעבוד שעות נוספות עם לפחות שלוש הודעות שהאשימו את חמאס בנסיגה מההבנות ותלו את העיכוב בעמידתו מול הסחטנות והתעקשותו על פילדלפי, שם קוד. בסופו של דבר, אחרי יום מורט עצבים, ההסכם נחתם אמש באמצע הלילה, והיום הוא צפוי לקבל סופסוף אישור מהקבינט ובהמשך בממשלה, עוד לא ברור אם האור הירוק הסופי יינתן כבר היום או במוצאי שבת ואם נתניהו כהרגלו יחכה לרגע האחרון כאילו יש לחטופים זמן ולא כל יום מסכן את חייהם בשבי.
כמו סוג של מיקרוקוסמוס לכל הכרוניקה של השנה האחרונה, חמאס אכן הערים קשיים אחרונים לפני החתימה הסופית בדוחא, אבל במקביל, גם השותפים של נתניהו לקואליציה עבדו ועובדים קשה כדי לחבל בהסכם עוד לפני שיצא לדרך. "בשנה האחרונה, באמצעות כוחנו הפוליטי, הצלחנו למנוע מהעסקה הזו לצאת לפועל, פעם אחר פעם", בן גביר התגאה השבוע ושרף את גרסת נתניהו שבאופן עקבי טוען שחמאס הוא האשם בכך שלא היתה עסקה עד כה. ואכן, כפי שהודה מזכיר הממשלה יוסי פוקס, זה אותו מתווה מחודש מאי, זה שגדי איזנקוט מיתג כ"מתווה נתניהו" וזה שנתניהו מיתג כ"מתווה ביידן", וזה שממותג עכשיו בערוץ 14 כ"אפקט טראמפ". גם זה נתניהו קלאסי: לדחות עד הרגע אחרי האחרון את ההחלטות הקשות שהיה ברור שהוא צריך היה לקבל כבר מזמן ועוד להאשים בהן מישהו אחר - הצבא, שב"כ, היועמ"שית או לא משנה מי יושב בבית הלבן.
רק שהפעם, גם בזכות אפקט גדעון סער שהרחיב את השוליים של הקואליציה, הוא חצה ביודעין את הקווים האדומים של שותפיו מתוך הערכה שלפחות סמוטריץ', שבקושי עובר את אחוז החסימה, לא ירצה עדיין לפרק את החבילה. גם בן גביר, שמאיים כעת להתפטר עם שאר מפלגתו, לא רוצה להירשם כמי שהפיל את ממשלת הימין והשאיר פתח לחזרתו אם הפסקת האש תקרוס והלחימה תתחדש.
את מרב מאמציו ראש הממשלה הקדיש השבוע בשיחות קדחתניות לייצוב ממשלתו, בשיטה הדחיינית הטיפוסית של לגלגל את הבעיה הלאה. הדרישה של סמוטריץ' לערבות והתחייבות שבסוף השלב הראשון של העסקה, אחרי 42 יום, ישראל תחזור למלחמה בחמאס, חוסמת מראש את האפשרות לעבור לשלב ב' שבו אמורים להשתחרר הגברים הצעירים החיים והחטופים המתים לשוב לקבורה; היא גם סותרת מהותית את ההסכם השלבי שנתניהו חתם עליו באמצעות שליחיו בקטאר. ובכן, כפי שיודע לספר היטב בני גנץ, זו לא תהיה הפעם הראשונה שהוא חותם על הסכם רק כדי להתחמק ממנו דקה אחר כך. רק שהפעם, השושבין של העסקה הוא האיש החזק בעולם בפתח קדנציה שניה עם המפתח לחלומות של נתניהו על סעודיה ואיראן.
נתניהו, כך לפי מקורביו, יודע ואומר בשיחות סגורות שהממשלה שלו תתפרק אם לא נחזור להילחם, לא רק בגלל בן גביר וסמוטריץ' אלא גם בגלל השופרות המבולבלים בפטריוטים שנותרו נבוכים עם כובעי הניצחון המוחלט ודורשים להכריע את חמאס. במקביל ללוחות הזמנים למימוש העסקה, יש לקואליציה עוד שני דדליינים מרצדים, של חוק הגיוס ותקציב 2025, ולא מן הנמנע שהתאחדות הזירות תוביל כך או אחרת לפירוק הממשלה. אבל נתניהו בונה על כך שחמאס יפר את ההסכם ויפוצץ את העסקה עוד קודם, ומחכה לפגישה פנים מול פנים עם טראמפ בבית הלבן, שבה ינסה לרכך אותו, להוריד את המוטיבציה שלו לסיים את המלחמה בעזה וגם לסגור איתו את הצעד הבא. הוא נשאר נאמן לדפוס ההתנהלות המוכר שלו, לחתום היום, לתכנן את הנסיגה מחר, ולחפש את דרך המילוט עוד לפני שנכנס לדלת, גם כשמדובר בהצלת חיי אדם.